סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
פסטיבלים
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן פורטיסחרוף: צהרי היום של אמצע הלילה
 

 
 
ההרגשה, הסובייקטיבית לגמרי שלי, שכמו בקריירות שלהם, המופע התחיל עם פורטיס והאדיר בהדרגה את חלקו וכוחו של סחרוף, קיבלה ביטוי ב'לחץ', מיצירות הרוק המדויקות והנכונות יותר למציאות הישראלית. מלהיבה כמו "מחכים למשיח" בשעתו. ב'כמה יוסי', שיאו של המעבר, סחרוף נתפש לרגע באקט פורטיסי, כשהוא מרקד. ואיך אפשר שלא"
המפגש שסימן את השתלטות השוליים על הסאונד של חיינו מסתמן כסיפור ההצלחה הגדול של הקיץ


שני מפגשים בינאישיים אחראים למפצים הגדולים שעיצבו יותר מהכל את פני הרוק הישראלי.

האחד שהפגיש בשלהי שנות השישים בין אריק איינשטיין לשלום חנוך, מה שסימן את המעבר מהאקורדיון של הלהקות הצבאיות לגיטרה החשמלית ואת לידת הרוק'נרול המקומי. השני, עשרים שנה מאוחר יותר, בשלהי שנות השמונים, שהפגיש בין רמי פורטיס לברי סחרוף, במה שמסמן את השתלטות השוליים על הסאונד של חיינו, שבלעדיו היה הרוק הנוכחי נשמע משעמם וחסר מעוף.

מאז עברו יותר משלושים שנה, מה שמעיד יותר מהכל על המשבר היצירתי שפוקד את המוזיקה העולמית והמקומית בתוכה. אריק כבר לא איתנו. שלום ממשיך לחפש את עצמו בתוך עצמו. ובהמתנה הארוכה לפיצוץ הבא (בהחלט יכול להיות שניצניו כבר נבטו אבל איננו מודעים להם עדיין) רמי וברי נמצאים רלוונטיים לגמרי.

לבושים בפיג'מות

ההיענות, ממש כמו באיחוד של כוורת, הפתיעה גם אותם ומסתמנת כסיפור ההצלחה המקומי הגדול של הקיץ הזה, שאך התחיל. שלוש הופעות סולד-אאוט (שיחזור על עצמו גם באמפיפארק של ראשון לציון בעוד שבוע) הן תפאורה נהדרת לפתיחת עונת האופן-אייר. בה בעת היא עוד עדות לכך שכוכבים גדולים יש גם לנו. לא רק בחו"ל.

המותג פורטיסחרוף התקבע רק ב-1990 עם האלבום המשותף הרשמי של השניים. בעקבותיו באו עוד שניים. ב-92' אלבום ההופעה "כשהגיטרה מנסרת את הלילה", על פי שורה ניצחית מ"לייפציג ברצלונה", וב-2006 אלבום הקאמבק "על המשמרת".

אולם תחת כנפיו הרחבות של השם שהתבקש מעצמו (כשגם החלופה "סחרופורטיס" לא פחות טובה) חוסות גם יצירות משותפות קודמות ומאוחרות, של מי שגילו את החיבור הייחודי ביניהם כבר ב"מינימל קומפקט", ניסו אותו ב"פוריין אפייר", ופיזרו אותו בתלהבות באלבומי הסולו שלהם מאז "סיפורים מהקופסא" ו"להתראות בחלומותיי" של פורטיס (מ-89' ו-92' בהתאמה) ו"הכל או כלום" של סחרוף ב-91' (אלבום הבכורה שלו כסולן, שנותן רק מישנה תוקף למפץ) דרך "חצי אוטומטי" של פורטיס (מ-99') ועד ימינו אלה.


פורטיסחרוף-חן-מנדלוביץ1.jpg
פורטיסחרוף (צילום: חן מנדלוביץ)

וכך, שירים שמזוהים עם הדיסקוגרפיות האישיות, כבר נצרבו בתודעה הכללית כ"שייכות" למותג המשותף כששתפות הגורל כבר לא מתמיהה. גם נוכח התמורות הפנימיות בצמד, שהחל מלחנים משותפים לטקסטים של פורטיס, ועבר – אפרופו ההתנסות וההתמקצעות של ברי בכתיבת שירים - ליצירה משותפת לכל אורך הדרך.

כמי שמרגישים לגמרי בבית התייצבו רמי וברי להופעה המשותפת ברעננה לבושים בפיג'מות. פיג'מות סאטן מבריקות. בורדו מפתיע על פורטיס, שחור קלאסי על סחרוף. אומרים שהבגדים עושים את האדם? אז אומרים. את פורטיס שום בגד לא יכול לעצב. המופיען הכי גדול של הרוק הישראלי, יישאר אפילפטי גם בחליפת שלושה חלקים. ואילו אצל סחרוף, שנהנה כל פעם מחדש לחסות בתשומת הלב שרעהו מקבל, האלגנטיות המאופקת מעצבת את הפיג'מה למראה טרנינג מהוגן.

פורטיס, וזה לא חדש, חי את הבמה בגדול. תזזיתי וחסר מנוחה. כמו שזכרנו וכמו שתמיד נזכור. כאילו לא חווה אירוע לבבי בימיו. פשוט לא יכול להיות אחרת, במיוחד לא לצידו של סחרוף, היחיד שיכול להכיל את האגו הבימתי המטורף של חברו.

זו לא רק הריצה שלו מצד לצד, שמאתגרת את הצוות הבימתי לעירנות מתמדת ולמתן פתרונות כנגד הכאוס והאנדרלמוסיה שתנועתו פורקת העול יוצרת, גם התיאטרליות המוגזמת (והחיננית כל כך!) שלו בתיאורים פיזיים של השירים ובפלירטוט בלתי פוסק עם הקהל.

הוא היחיד שיכול להוציא את סחרוף מהזון, והוא אכן עושה זאת לפרקים, אם כי לצידו של רמי, ברי יישאר תמיד נגן וזמר ליווי. עם סמכויות מורחבות, כמובן, ברוח מעשה המרכבה הקואליציוני. לרוב הוא מטלטל את בלוריתו הכסופה (מישהו אמר שלום חנוך?), שכמותה לא היתה מעולם לפורטיס, ופה ושם הוא בכל זאת יוצא מגדרו (אל תבנו על זה...) – כשפורטיס מאתגר אותו אך לא מצליח לדברר אותו.



פורטיסחרוף-חן-מנדלוביץ4.jpg
פורטיסחרוף (צילום: חן מנדלוביץ)




פורטיס-חן-מנדלוביץ1.jpg
רמי פורטיס (צילום: חן מנדלוביץ)

ווייבס מטורפים

31 שירים תוכנן הסט הבימתי לכלול. בפועל קיבלנו 26 בלבד, רק משום שהמופע החל באיחור של 45 דקות (רבע לתשע במקום שמונה). וחוקי העזר של רעננה שמגינים על תושביה המנומנמים לבל תופרע שנת הלילה שלהם, כופה הפסקת פעילות באחת עשרה בלילה. אז הפסדנו את "שועל במנוסה", "להתראות בחלומותיי", "תלוי על הצלב" ו"רד מעל מסך הטלוויזיה" של רמי ואת "עבדים" של ברי. הפסד של הזדמנות, כיון שאת הלהיטים האלה אפשר לשמוע בכל הופעה (בנפרד) של השניים. ובכל זאת חבל.

את 26 האחרים הם דחסו בשעתיים ועשר דקות. בדרך כלל ללא קשקושים מיותרים, מלבד אותן יציאות מילוליות שפורטיס לא יכול בלעדיהן. כמו זו שהחזון של הפוליטיקאים הוא תמיד חרא, והחזון שלנו, המוזיקאים, הוא אחלה, או האמירה המשמעותית יותר שלו בשבח הצדדים, שטוב שהם שם "כדי שהאמצע לא יפול החוצה". הוא אמר זאת בשלהי המופע, אחרי "לחץ" (כמה סמלי), כנגד מדיניות האבטחה באמפי שמנעה מהאלפים לחגוג עד דלא ידע את המוזיקה שהם שמעו. אני שמעתי באמירה זו פרשנות מדויקת להשפעה ולתרומה של האינדי והשוליים (הצדדים) על מוזיקת המיינסטרים (והאמצע). ואלמלא הם, כאמור לעיל, איפה היינו נמצאים היום.

ללא קשקושים. רק מוזיקה. שיר נגמר, מתחיל אחר. וולטאז' גבוה, אנרגיות בלתי נגמרות, נגינה בעצימות מטורפת. עשרה נגנים, ביניהם ארבעה נגני גיטרות (עידו אגמון, אורן לוטנברג, גידי רז ו...גיא פורטיס), קלידנית אחת (דני עבר הדני) ושני נגני סמפלרים (אייל יונתי ורז לעיל) וחטיבת קצב אימתנית שכלל את עמיר (ג'נגו) רוסיאנו בבס ושלושה נגני תופים והקשה (בנו הנדלר, ניר מנצור וגיא שכטר). הצגת התכלית של האחרון היתה מחרישה ביעילותה. הסאונד (אורי ברק) היה מטמטם. התאורה (יזהר רוזנטל) מרהיבה ועבודת הווידאו ארט (יואב רודה) עשירה ומלאת השראה. איזה כיף עם מעצבים כל כך מוכשרים.

פורטיסחרוף-חן-מנדלוביץ2.jpg
פורטיסחרוף (צילום: חן מנדלוביץ)

הווייבס היו מטורפים למן הרגע הראשון של "הפוך". התיפוף הרצחני התדפק על עור התוף למן "לונדון תל אביב ברלין או בריסל". הגראס היתמר כלוויית עונג הכרחית (למשתמשים בלבד כמובן) למן רוק הצווארון הכחול של "על המשמרת".

הווי. ג'יי. תרם אימאג'ים מחשמלים למן "לייפציג ברצלונה", והגיטרות ניסרו את הלילה בחדווה. רמי קישקש על גיטרה לבנה משונצת. ניהל איתה יחסי אהבה-דחייה כמתבקש מתדירות התנהלותו הבימתית. ברי השתמש בשלוש גיטרות. אחרי ארבעת הראשונים החליף ב"חתול מפלצת" את הגיטרה בצבע עץ טבעי לגיטרה שחורה. בסוף המופע זיהה אותה כגיטרה של יוסי אלפנט ז"ל. ב"ניצוצות" עבר סוף סוף לגיטרה אדומה, שכה מזוהה עמו.

זה אולי השיר שעשה את ברי. שהסב במכת חשמל את תשומת הלב אליו ואל איכויותיו כזמר. וגם שכנע אותו, בניצוצות של הבנה, שהוא יכול לעשות זאת כסולן. מאז הוא רק משתפר ומשתדרג. ופורטיס, בחושיו המחודדים, עשה לו את הכבוד המתאים – נתן לו את הבמה והסתובב עליה מדושן עונג כמו אמרגן אגרוף שגאה בבן טיפוחיו המצליח.

פורטיס ויתר על הגיטרה ב"חתול מפלצת", מה שלא הפריע לו להפוך את השיר לפצצת מצרר, שאחד מרסיסיה תורגם – אפרופו החזון למעלה - ל"שקיעתה של הזריחה".  פורטיס מתענג לחזור ולספר באירוניה מושחזת, בארסיות מתוקה ובתיאטרליות שאין כמותה לאף אחד את הסיפורים האנרכיסטיים, ההזויים ומלאי הדימיון הפרוע שלו.

"לא האמנו שמישהו יגיע. העפתם לנו את השכל", הוא הודה לקהל לפני "הדלת מסתובבת", שיתוף פעולה שלהם מ"חצי אוטומטי" שלו. פורטיס הוביל בשירה, אבל דווקא הקול העמוק והחם של ברי עיצב-ייצב את התובנה שמאחור: "אל תביט לאחור לא הכל שחור/ הדלת מסתובבת ואתה הביתה שוב תחזור/ אל תתנצל, תשפיל מבט/ כי אתה יורד למטה כדי לחזור... כשהדלת מסתובבת, מוריד עוד מסכה/ שחקן במכונת הכסף, לבד על הבמה/ ולא מתרגל, עומד מאחורי הצל, רוצה לצחוק אך מתנצל/ צחוק אפל".

כשפורטיס חזר לגיטרה הלבנה, סחרוף הוביל את המעבר הלטיני שבישר את כניסת "סנדניה", נציג יחיד מ"פוריין אפייר". יותר אינסטרומנטלי ומתאבן קצב מאשר שיר. האווירה האתנית משהו גרמה לברי לזוז מהבלטה שלו ב"אין קשר", ללוות בעליצות את חברו הוותיק, שגב הפיג'מה שלו כבר השחיר מזיעת המאמץ. אחר כך נדד אל הקלידים ונתן אות לסיפורי האגדות והמעשיות האפלוליות של פורטיס, "אגם ענקית" ו"בוקר של קטיפה", כשאת קולות הליווי הגבוהים סיפקה הפעם דני עבר הדני.

אחרי שראינו "ניצוצות", שמענו "חדשות מהירח" וקיבלנו "תחת אש", שניים ברצף מ"על המשמרת". רמי עיכס סביב עצמו עם כיסוי ראש סטייל עידן רייכל וברי פיזז (!) ושר למולדת "באנו ת'חושך לגרש".

אחרי הפסיכאדליה המפורשת של "תחנה סופית", הגיע תור ההזייה של "חלום כחול" ולעוד סצנה תיאטרלית של פורטיס, שנשאר לבדו על הבמה. כשברי חזר בסוף השיר, רמי השאיר אותו לבד ל "בסוף של יום", המוכר יותר כ"כמ'שאני אוהב אותך" וכתמונה מדויקת של מציאות מהפכת עם שבעים ושתיים בתולות שנופלות מהשמיים ו"בחוץ סופה שואגת, אבל בבית שקט". שיר מכונן נפלא של מערכת יחסים. גם בין זמר לקהל.


פורטיסחרוף-חן-מנדלוביץ3.jpg
פורטיסחרוף (צילום: חן מנדלוביץ)



ברי-סחרוף-חן-מנדלוביץ1.jpg
ברי סחרוף (צילום: חן מנדלוביץ)


אמצע הלילה הפך לצהרי היום

כמו דיווה, פורטיס ניצל את פסק הזמן להחלפת בגדים, וחזר להתחמם לאורה של האהבה, לבוש בפיג'מה כחולה. ההרגשה, הסובייקטיבית לגמרי שלי, שכמו בקריירות שלהם, המופע התחיל עם פורטיס והאדיר בהדרגה את חלקו וכוחו של סחרוף, קיבלה ביטוי ב"לחץ", מיצירות הרוק המדויקות והנכונות יותר למציאות הישראלית. מלהיבה כמו "מחכים למשיח" בשעתו.

ב"כמה יוסי", שיאו של המעבר, סחרוף נתפש לרגע באקט פורטיסי, כשהוא מרקד. ואיך אפשר שלא. ב"חלליות" חזר לגיטרה השחורה ואיבד שליטה מרוב אושר, וברגע נדיר של גילוי לב הודה ש"כל ההתרגשות התפרקה". פורטיס, זחוח לגמרי, דיגמן תנועות של טופ מודל. כן, עם הפיג'מה הכחולה.

זה היה האות להצגת הנגנים ועל רקע קצב התופים המתגבר של שכטר ומנצור, האמיצים באוהדים כבר חלצו נעליים, מחאו בהם בתובענות. פורטיס התרוצץ כמו פסיכי עם כורסה אדומה לרוחב הבמה, נהנה ללעוס את שורות השיר בפעם המי יודע כמה. רק חסר לו מקרר שיקרר לו את המוח. תיאטרון האבסורד של פורטיס הגיע לשיאו. או שמא היתה זו הקומדיה דל'ארטה? ובאותה אווירה, של שיר הערש למלך והמלכה מהשיר הקודם, ננעל החלק הרשמי של המופע עם "אין קץ לילדות" המלהיב. אמצע הלילה הפך לצהרי היום.

להדרנים התייצבו השניים בלחץ, במירוץ נגד הזמן. עם "סיפורים מהקופסא" ו"באוויר" שהרגיעו את הסערה. היא התחדשה שוב עם "אמריקה" כשפורטיס מתזז ללא חסך את פועלי הבמה. אבל לא היה מספיק זמן כדי להצית מדורה. "הנה בא השקט" נבחר לשמש שיר לפני פיזור, השיר לקראת שינה. איזה שקט ואיזה נעליים. עד עכשיו האוזניים שלי מצלצלות מהאורגיה הבימתית של הגיטרות.

האם האתגר הבא יהיה פארק הירקון? נגיד, בעוד עשר שנים, בתקווה שכולנו, במיוחד הם, נהיה בריאים. בסוף השבוע הבא, חמישה ימים אחרי ההופעה השלישית בסיבוב זה של "פורטיסחרוף", יתארח סחרוף אצל שלום חנוך במופע הפתיחה של פסטיבל ישראל, במה שמצטייר כמפגש מלכותי. האם גם שלום יעביר לו את השרביט?


פורטיסחרוף-חן-מנדלוביץ5.jpg
פורטיסחרוף (צילום: חן מנדלוביץ)


פורטיסחרוף. אמפיפארק רעננה. חמישי, 14 במאי 2015


למועדי מופעים >

14/05/2015   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. יופי של צילומים בפיג`מות
מעריצה , (19/05/2015) (לת)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע