סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
פסטיבלים
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן חג המחזמר ה-3 - ציון גדול לשבח
 

 
 
'משיח' היא המקצועית והמרשימה בהפקות השנה, וגם האפויה והמוכנה מכולן להעלאה בימתית. דווקא העלילה, של ירון כפכפי המנוסה והמיומן..היא לטעמי עקב אכילס שלה.....יוצרת תחושה של מסע ברכבת הרים חסרת מעצורים...לזכותו של הבמאי המנוסה משה קפטן ("שיער") ייאמר שגם בנסיעה הזאת הוא מטפל במיומנות וירטואוזית"

הפקות מושקעות, קהל הרב ותשומת הלב תקשורתית מעידים על חיוניותו של המפעל המבורך



עתה, עם רדת המסך על חג המחזמר השלישי, הבמה -  ואולי ראוי שתיקרא פסטיבל וללא מרכאות - למחזות זמר מקוריים חדשים בבת ים, אפשר לגבש שלושה סימני קריאה.

הראשון, הוא בגדר הצדעה על מימוש החלום והחזון של אורי פסטר, המנהל האמנותי של חג המחזמר. אם היו סימני שאלה, ספקות והרמות גבה לגבי יכולתו של האיש להתמודד עם האתגר המורכב לאורך זמן, דומה שאחרי הפעם השלישית אין עוררין לא על נחיצותו של המפעל, לא על תרומתו של העומד בראשו ולא על התיוג והזיהוי של השניים כמיקשה אחת.

התוצאות המוגמרות השנה: ההפקות המושקעות, הקהל הרב (ללא השוואה לשנתיים הראשונות) שצפה בהן ותשומת הלב התקשורתית שניתנה לאירוע, הן הוכחה ניצחת לכך שחג המחזמר של בת ים הפך לעובדה קיימת וחיונית בסצנת התיאטרון המקומית. על כך, ציון גדול לשבח.

גם המחזמר הניסיוני זקוק לתמיכת המדינה

על רקע זה, אי אפשר שלא לתמוה איך המדורים הרלוונטיים במשרד התרבות (מדור תיאטרון ומדור פסטיבלים במועצה לתרבות ולאמנות) אינם מסוגלים לגבש תמיכה ממסדית עבור מפעל מבורך זה שמזרים דם חדש בעורקי תעשיית התיאטרון, מצעיר ומסעיר אותה ומשמש בית מלאכה מאין כמוהו להתנסותם של כוחות חדשים באחת מאמנויות הבמה המלהיבות והנצפות ביותר.

התירוצים והנימוקים הפרוצדורליים, שנשענים על תקנונים מיושנים, שכאילו אין חג המחזמר עומד בקריטריונים שיכשירו אותו להיות "פסטיבל", הם התחמקות ממילוי חובה ציבורית. ומן הראוי לקדם דיון בהכנסת חג המחזמר של בת ים לתקציב התמיכה של משרד התרבות, ממש כמו כל פסטיבל מחול או פרינג'. גם המחזמר הניסיוני זקוק לתמיכת המדינה, במיוחד לאחר שהמיזם הוכיח את עצמו מהבחינה האמנותית.

אם הפסקה הקודמת היא בגדר כרטיס אדום ולמשרד התרבות, העניין השלישי הוא כרטיס צהוב לתיאטרונים הציבוריים. אמנם מחזמר חדש זקוק לא רק לתקציב גדול (לפחות בהשוואה להצגה "רגילה") אלא בעיקר לזמן פיתוח ממושך (ראו פרק הזמן שעבר מאז זכיית "בילי שוורץ" בפסטיבל הראשון ועד להפיכתו למחזמר בשר ודם, ואת התמהמהות של "גרטה והמרוץ לחלל"). אולם התיאטרונים נקראים ליתר ההעזה במתן הזדמנות למחזות זמר חדשים.

העובדה שכל אחת מההפקות "זכתה" לתמיכת תיאטרון תל אביבי אחר - "משיח" מהבימה, "גולדי חזיות" מהקאמרי (ומהאופרה) ו"הזמיר" מבית ליסין -  מן הסתם בחדרי חזרות ובתנאים בסיסיים, אסור שתסנוור. היא מצטיירת כתשלום מס, כדמי השתתפות במאמץ ואולי כרצון טוב, יותר מאשר מעידה על אופק אמנותי וכוונות לתרגום הפקתי. ואולי בכוחם של התיאטרונים להתערב אצל משרד התרבות לטובת מחזות הזמר החדשים, בין היתר כהפקות שיעשו את דרכן מן הפריפריה אל המרכז.

מחזמר-גולדי-חזיות.gif
גולדי חזיות (תמונת יחסי ציבור)



בימוי נוטה לסנסציה
 
הבעייתי בשלושת מחזות הזמר של השנה היה האחרון שהוצג – "הזמיר" מאת נועם חורב ותומר הדדי, המביא  את סיפורו של דודי עמר, אליל זמר ים תיכוני, שנקלע למשבר זהות מיני. בניסיון לצאת מהכאוס ומהבלבול (הוא אמנם נשוי אך מאוהב בעורך דינו) ולנווט את הקריירה שלו, הוא נוקט בצעד בלתי שגרתי של חשיפת נטיותיו, בתקווה להשבית מראש רעש תקשורתי ולאפשר לו חירות אישית ואמנותית.

אמת, יש בטקסט לא מעט ביקורת, אירוניה והומור עצמיים על עסקי השעשועים, על הז'אנר ועל גיבוריו, אבל הבימוי – אם כך אפשר לקרוא לעבודתו הראשונה בתחום של הכוריאוגרף קלוד דדיה - סר עידון, נוטה לסנסציה ולוולגאריה. הטון, על אף יכולתם המוכחת של חורב והדדי, כיוצרי פופ מצליחים וככותבי להיטים מבוקשים, נוטה להמוניות ולצעקנות (שהזכירה לא אחת סרט ערבי של יום שישי, אבל רע...).

ההרגשה היא שהמעמדים המוזיקליים במחזמר הם אוסף להיטים וקליפים, שהחיבורים ביניהם לא תמיד קוהרנטיים. זה בולט במיוחד ב"השבעה באפריל", השיר בביצועה של הזמרת אביבה אבידן (אמו של הזמיר בהצגה) שבתיו (על גבול הפלגיאט עם "אל תעזבי אותי" של ז'ק ברל) אינם מתחברים עם הפזמון החוזר שלו.

למרכז הניסיון הזה, לשרטט את התנהלותו של כוכב הזמר המזרחי הראשון שהוא הומו מוצהר (טאבו מוחלט במציאות הנוכחית) נקלע הזמר והשחקן צחי הלוי, שלמרות האומץ האמנותי, נראה אבוד, מביך ולא אמין במעמדים הפיזיים. אמנם הוא זוכה בלהיט אחד לפחות לרפרטואר ("רק האהבה") אבל לרזומה שלו מצטרף, לטעמי לפחות, כתם לא מכובד (ולא במהות התפקיד כמו באופן ההצגה והביצוע שלו).

   

בצוות המוביל שלצדו ניתן לציין את מתי אטלס, כאמרגן הספידי שריקי, ואת ניר שייבר והילה הויזמן, מייצגי הקטבים בסיפור האהבה. אולם גיבור מחזמר זה הוא דווקא הקורוס. חבורה נלהבת, נמרצת, משועשעת ומשעשעת של צעירים וצעירות ושלוש רקדניות בטן, שמעניקים למחזמר את ממד הפארסה שלו. גם לתלבושות של דנה גליקסמן תרומה לאקסטרווגנצה המפוקפקת.

סיכויים? הדרך לבמה, אם בכלל, חייבת לעבור דרך להיטי רדיו. וגם אז, רק כמופע קאלט עבור הקהילה.



מחזמר הזמיר (תמונת יחסי ציבור)



חני נחמיאס בטוב בתפקידיה הבימתיים
   
המעלה הגדולה של "גולדי חזיות", מאת אביב קורן (על פי סיפור מאת עמית אפשטיין ותמליל של עמיחי רובינשטיין) היא היותו מחזמר תקופתי עשוי כהילכתו.

במרכזו סיפורה של מעצבת בגדים תחתונים לנשים, ניצולת שואה, שעולה לישראל בשנות החמישים, כדי לחפש את אחיה האובד, ואף שאיבדה את אמונתה באלוהים, קובעת את משכנה בשכונה חרדית בירושלים. נוכחותה משחררת שדים מהבקבוק – אברך שמגלה את נטיותיו האמנותיות והמיניות, נשות הקהילה נחשפות לפמיניזם וליברליות ומשמרות הצניעות יוצאות למאבק אלים נגד כל אפשרות לשינוי.

הנושא משעשע אם כי מטופל בלאות, בקצב איטי ובאפלוליות (תאורה: יוגי מזוז) שנאלצת להתמודד עם מגבלות (ומינימום) תפאורה. את התפקיד הראשי מגלמת חני נחמיאס, בחן רב, במקצועיות ובמיומנות של בעלת ניסיון, כמו היתה מרי פופינס במאה שערים, כשהמוזיקה והעלילה מתכתבות גם עם "כנר על הגג" ו"צלילי המוזיקה" ("הנה הגעת לרחשי ליבך" ) הוותיקים והטובים, כשגם "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" ואפילו "שיער" (התפשטות למחצה במעמד הנעילה) מציצים.

לפחות המוזיקה, בעיבודים קוליים ובתזמורים נהדרים (ירון אבן איגנשטיין, בן סרי, אביב קורן ודניאל קורן), מספקת אתגרים להתכבד בהם לצוות השחקנים-זמרים האלמוני ברובו – דוד לביא ("כוכב נולד") כאברך אבריימל ה"פייגאלע") ועדי כהן כאמו הבלנית, הם הידועים שבהם. מבין האחרים בולטים הכשרונות של זוהר בדש, האבא, כזמר מרשים, ואתי וקנין, אם כלתו, כזמרת וכקומיקאית.

כמו הסיפור הסכמטי והצפוי (גולדי ואבריימל, נכשלים במאבק לשינוי ונאלצים לעזוב לתל אביב הנבנית, משאירים מאחוריהם את הסדר הישן שממשיך למשול), גם הבימוי של שירית לי וייס, נאמן יותר ל"ינטל" עם ברברה סטרייסנד, מאשר - נגיד - ל"קברט" עם לייזה מינלי. ועדיין, למרות כל הציטוטים, אם זה מפאת התקופה אם בזכות היידישקייט, המחזמר הזה דובר בשפה ברודווייאנית. וגם אם אינו חדש ומקורי במבעו, הוא חם, חביב, נוגע וגם מרגש לפרקים. ובעיקר לגמרי משלנו. אולם הוא קם ונופל על הופעתה ונוכחותה של חני נחמיאס.

סיכויים? רק כגרסת כיס, ורק עם נחמיאס שאולי עושה את הטוב בתפקידיה הבימתיים.


שואו מבריק
 
את הדיון ב"המשיח", ההפקה שפתחה את חג המחזמר הנוכחי, שמרתי לסוף הרשימה, על שום היותה המקצועית והמרשימה בהפקות השנה, וגם האפויה והמוכנה מכולן להעלאה בימתית. דווקא העלילה, של ירון כפכפי המנוסה והמיומן, שנוגסת בפתלתלותה בכוונה להיגד רציני - על הקלות הבלתי נסבלת שבה צעירים כריזמטיים הופכים לאלילי נוער ותקשורת - היא לטעמי עקב אכילס שלה.

מרוב גודש בפרטים, בתזזיתיות ובעצימות להספיק הכל, נדחקים הצידה שברי רעיונות חטופים ולא מפותחים (התעללות מינית, ניסיון להיכנס להריון, פונדמנטליזם וגם ...מתווה הגז) שהיו יכולים לאכלס תמונות אם לא מחזות לכשעצמם, עד שנוצרת תחושה של מסע ברכבת הרים חסרת מעצורים.

לזכותו של הבמאי המנוסה משה קפטן ("שיער") ייאמר שגם בנסיעה הזאת הוא מטפל במיומנות וירטואוזית, שיש בה התמודדות מרשימה עם מורכבות הז'אנר, התנהלות בימתית כהלכתה, בניית מעמדים חזותיים ותיאום מושלם בין מרכיבי השואו המוזיקלי – משחק, התזמור הפנטסטי (יוסי בן נון), תנועה (שרון גל), תאורה (יוגי מזוז) ובעיקר וידאו ארט (שי בינדר) שמעניק פתרונות חכמים, מגוונים ומרהיבים לאתגר התפאורה, והתלבושות (עיצוב של גיל אלגבי) - שמתחילות בצבעים מאופקים ועוברות בהדרגה להשתוללות של שחור-לבן במפגן מסחרר ועוצר נשימה לפרקים.

בלב המחזמר קאסט מחומש ומקצועי לעילא, שקודקודיו הם: עוז זהבי, כמשיח מלא התנופה, החן וחדוות הנעורים; אקי אבני, כמפיק הטלוויזיה השאפתן שבונה אותו (עד שהגולם קם על יוצרו), שכמו נולד לז'אנר; דניאל כהן, זוכת אקס פקטור, כנערתו, המרהיבה בשירתה; עידו ברטל, אחיו למחצה, שמיטיב לשיר, אך יותר מזה לשחק; ורויטל זלצמן, כאשת מפיק הטלוויזיה, שנבנית מול העיניים ככישרון מגוון. כוכבים אחד אחד, כשאליהם אפשר להוסיף גם את ניסו שלו, בדמות האפיזודית-גונבת-ההצגה של הדראג קווין שיוואנה, חיקוי מבריק, מרענן ומשעשע של דנה אינטרנשיונל.

רק מה? עומס המידע, המרכיבים הטכניים המתוקתקים והקצב המסחרר והתובעני, לא מצליחים לייצר רגע אחד של רגש, של דמעה. השואו מבריק אבל עקר רגשית.



מחזמר משיח (תמונת יחסי ציבור)




סיכויים? צריך נס או לחילופין לחכות לבואו של המשיח כדי להעלות על במה הפקה עם הצוות העסוק והמבוקש הזה.

הזוכים בפרסים

"גולדי חזיות" זכתה  בפרס הראשון - פרס חג המחזמר. כן זכתה "גולדי" בפרס המלחין לאביב קורן, בפרס השחקנית לחני נחמיאס ובפרס שחקנית המשנה לעדי כהן. 

"משיח" זכה בפרס הבימוי למשה קפטן, בפרס השחקן לעוז זהבי, בפרס שחקן המשנה לעידו ברטל ובפרס המתזמר ליוסי בן נון. כן זכה מעצב התלבושות של "משיח" גיל אלגבי בציון לשבח.

נועם חורב זכה בפרס התמליל על "הזמיר".

צוות השופטים כלל את - אפרים סידון, יוסי מר חיים, יוסי גיספן, אלון אופיר, הדר גלרון, אסתי זקהיים, יעל לויטה ו-15 צופים נבחרים, נוער ואנשי חינוך ותרבות.

בתחרות "דור המחר" שהתקיימה אף היא במסגרת חג המחזמר  זכו במקום הראשון גל גולדשטיין וסיוון בן זזון תלמידי השנה השנייה בבית צבי. נוהר קורן ממכללת המשחק בסמינר הקיבוצים זכתה במקום השני. אליעד סודאי מבית הספר למשחק-גודמן זכה במקום שלישי.


זוכי-חג-המחזמר-2015.gif
זוכי חג המחזמר 2015 (תמונת יחסי ציבור)



תזמורת אד-הוק לכל מחזמר

והערה לסיום: אלמנט התפאורה היה ונותר אבן נגף בהפיכתן של הפקות חג המחזמר למיוזיקלס חיים ונושמים. מרכיב זה דורש משאבים ויצירתיות שהפסטיבל כמעט ואינו נדרש להם, בפותרו את הבעיה עם הצבת תזמורת במרכז הבמה (ולא בפיט, כנהוג) וכך ממלא אותה, דוחק את אביזרי התפאורה לשוליים.

בעמדת התזמורת היה השנה חידוש. איני יודע מה הביא לסוף הקשר בין הפסטיבל לבין הסימפונט רעננה שהיתה בשר מבשרו בשנתיים הראשונות לקיומו. בדיעבד, טוב שכך.

אמנם התזמורת העניקה הילה של מכובדות ותווית של רצינות למפעל, אולם התחליף, תזמורת אד-הוק לכל מחזמר, הוא בבחינת התפתחות חיובית. מעבר לכך שהוא מאפשר גמישות סגנונית ושילוב כל הרכב כלים נדרש, הוא גם מאפשר למספר רב יותר של נגנים להתנסות וליטול חלק במלאכה, ובכך מרחיב את מעגל ההכשרה לעתיד לבוא של חג המחזמר.
 
חג המחזמר. היכל התרבות בת ים. ימים שלישי עד חמישי, 8 עד 10 בדצמבר 2015


למועדי מופעים >

13/12/2015   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע