סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
פסטיבלים
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן מישה סוחינין – רוקר של ניגודים
 

 
 
אם מדברים על אמיר דדון כרוקר של הדור החדש, קחו בחשבון גם מישה סוחינין. התעלמו מהתלתלים של הראשון ומהמצח הנסוג של השני והתכוננו למבחן האמיתי - האלבום השני. אם סוחינין יצליח לספק סחורה מעניינת, אין שום סיבה בעולם שלא ישחק אותה. הוא רק צריך - מה זה צריך? חייב - זמרת-שתיים לפחות לצידו, נשפן-שניים מאחוריו, ויש לו רוק'נרול לגבות. פצצות."
בין הבי מטאל לבלדות רוק, בין שירי מחאה לזוגיות, סוחינין הוא קול ענק ומבטיח בנוף המקומי


ריבוי קולות
 
יותר מקול אחד מתרוצצים בישות היצירתית של מישה סוחינין, 27, שרק עתה, ארבע שנים אחרי שהרשים בעוצמות השירה שלו בעונה השניה ל "דה וויס", משיק את "אותו דבר", אלבום הבכורה המתעכב שלו.

כזמר הוא מצד אחד רוקר חסר מעצורים, חניך הבי מטאל, מצד שני בעל נטיה ושליטה לבלדות אהבה. כיוצר הוא חלוק בין שירי מחאה וביקורת נוקבים לבין שירים זוגיות וניתוח מצבים. וכמבצע הוא אמן מקליט שיודע לרסן את הבעתו להציב לעצמו גבולות מצד אחד, ומצד שני כפרפורמר בימתי הוא מפרק ומרסק אותם, מותח את יכולותיו עד הקצה.

כדי להגדיל את הבלבול ואולי את הגיוון, מצאתי ב"אותו דבר", אלבומו הראשון, לפחות שלושה שירי מוטו לגיטימיים. הראשון, בלדת הרוק "להישבר", מייצג את הבעירה הפנימית, אולי הדרייב שלו במעשה היצירה או במציאות החיים, ועמו אכן הוא פותח את ההופעה: "יכולתי להישבר, להישבר/ יכולתי להישבר, להישבר/ בתוך הכאב חופר, שורט/ מה שנשאר מהלב, בלי חרמים כורת/ אור קטן וחושך גדול... מאחה את הפצעים ולא חוזר/ מאחה את הפצעים ולא חור/ יכולתי להישבר". יכול היה להישבר (המלים משותפות עם אורי זך המפיק המוזיקלי שלו) אבל החליט לא לוותר, להיאבק, לדבוק באופטימיות, לחתור קדימה וגם להוציא את האלבום.

השני הוא "נשף מסכות", התיאטרלי-קברטי, חריג בסגנונו באלבום (ובהופעה), ואחד היפים שבתריסר שיריו. זה מוטו אמנותי מושכל, של תבונה ושיקול דעת: "נשף מסכות, על המדרכות מתגלגל עֵרום (ולא עָרוּם, כפי שהוא שר) ברחוב/ אצלי כל יום פורים, אתם פשוט עוורים/ גם החברים לא יודעים שאני כלוא מאחורי דלתות מעץ/ שאני נשא לבוש גם כשאני מתרחץ// נשף מסכות, על המדרכות גשם צבעוני של צלילים/ היום אני אני, היום אני חפשי/ היום אני רוקד לי על הגג ואולי אקפוץ/ רק כך אוכל לעוף/ נמאס לי לשחות בבוץ/ נאבק רק כדי לצוף...". שזו אמירה פנימית שמצאה סוף-סוף את דרכה החוצה.

השלישי, "בשבילי", הוא לא בדיוק מוטו, אבל הוא סוג של שיר תודה והוקרה, למנוע שמאחוריו, אמו, דמות מפתח בהגשמת החלום והייעוד (?) שלו. ספק בקשת סליחה, ספק התנצלות, אבל הכרה נחרצת בשלשלת הבינדורית: "אני לא בן טוב אבל אני מנסה/ אני לא בן טוב אבל אני מנסה// אני עושה הכל, ככה בנית אותי - כל יכול/ בשבילי, בשבילי// ואת תלחמי, את לא תוותרי למעני... ויום אחד כבר לא/ יום אחד כבר לא בשבילי// יום אחד ילדון יגיד לי 'אבא תקנה טילון/ בשבילי, בשבילי...". שיר זה שממוקם בשלהי האלבום, מוצב שני בסדר ההופעה, הגיוני אולי בחשיבה של סוחינין, מוקדם מדי לטעמי. ולכן מבלבל.


  


 
התרסה, כאב, נחמה ומרגוע
 
עשרה שירים ב"אותו דבר", 41:46 דקות. כל המלים והלחנים של מישה סוחינין (להוציא שיתוף הפעולה המילולי היחידי עם זך, כנזכר לעיל). נעים כאמור בין התרסה, זעם וכאב של שירים חברתיים כועסים, לבין שירי זוגיות שמנסים למצוא אהבה, נחמה ומרגוע.

שיר הנושא, אחד הראשונים שנכתבו לדבריו, כשהיה בן 20, שייך לסוגה הראשונה, החברתית. תיאור מצב, זווית הראיה שלו, של מי שעלה לארץ בגיל 3, את שגרת החיים המצ'עממת בכל הרמות: בצפר, צבא, הודו או דרום אמריקה; עבודה, טלוויזיה, לישון; כדורים, נכדים, בינגו  או ברידג'. האם זה הכי טוב שאפשר? שאלה רטורית.

גם "אש" ו"עבדים" שיכים לרגשות התסכול של צעירים ישראלים על הקורה במולדתם. בראשון ("אש מעכלת את הלב/ מעקלת את הבית, מעכלת את הלחם/ אש מתפשטת כמו נגיף, מתפשטת בשניה בכל הגוף...") הוא מבטא את קולו של האדם הקטן, הנאנק תחת קשיי החיים, קול של מחאה שמבקש להישמע, להתפרץ כלהבה. פוטנציאל אולפני לסערה, שאכן מתממש לכעס מתפרץ ומכלה ולאחד משיאי ההופעה.

גם השני, רוק ישיר, הוא זעקה כנגד החיים הקשים כאן. חיבור ישיר בין קריאת ההגדה של פסח לבין פזילה אופנתית לסיר הבשר באירופה, גם אם "אין לנו ארץ אחרת, גם אם אדמתי בוערת", כציטוט מאת אהוד מנור. את מורת הרוח מתעל סוחינין למעשה דוגמה ולתביעה עצמית - לנקוט בצעד, לוותר על הנוחות, כי אם לא נקום מהספה וננסה לעשות את השינוי, ניוותר בתחושת חיי עבדות ללא משמעות, כמו שהיינו בטרם יציאת מצרים.

האחרים עוסקים באהבה, זוגיות ומערכות יחסים מנקודות מבט מגוונות. "ביחד שוב", הסינגל הראשון שלו, הוא הזמנה לזוגיות - אני בסדר, קחי את הזמן, כשתהייה מוכנה, אני כאן בשבילך; בשיר השדרים "עד שזה נגמר" נקודת המוצא קצת שונה - אני מוכן להתמסר עד הסוף ללא תנאים מוקדמים; "תישארי", כמתבקש מהפנייה בשמו, הוא תחינה שמסתיימת בשכשוך גלי ים - אין בעולם עוד כמוך, אני אתן לך אהבה כמו שמגיע לך; אם תרצו גם "שדים" שייך לחבורה זו, למרות שלא הצלחתי להכריע אם מיקומו בסוף - גם באלבום וגם בסדר ההופעה - הוא הנכון. זה יותר שיר הכנה לזוגיות - תני לי לעבוד על עצמי, כשאהיה מוכן, אחרי שאתגבר על השדים שמשתוללים בי, את מוזמנת להתנסות. מה שכן, מבעו כרוק אקוסטי מושר בחמת זעם המאפיינת את להקת היהודים. 
 
  



זעקה פנימית
 
אלבום אפלולי, נאבק, כועס, מחפש אור ותקווה. סוחינין, רוקר בכל רמ"ח אבריו, מזכיר בהקלטות האולפן את המלנכוליות העגמומית והצובטת של ארקדי דוכין מצד אחד, את הסנטימנטליות הכואבת והמתרגשת של נתן גושן מצד שני. אולם הצעקה היא שלו לגמרי, כשעיצוב חוברת המלים בצילומים רכים בצבעים חומים, מיטיב לאייר קרעים בנפש וזעקה פנימית, שיש בהם גם התגוששות וגם התרככות.

הסאונד של האלבום מפתיע. ולא מבחינתו של סוחינין שעברו ונהיותיו (ב"דה וויס" וגם בלהקת "התחתונים", עם חבריו בבית הספר רימון, עמם זכה במקום ראשון ב"רוקרימון" בשנת 2012) כספר פתוח בעבורנו, כמו מבחינתו של אורי זך, מפיק מוזיקלי מאמי של אמצע הדרך, שמעז ולהתלכלך ברוק ביבים וסערות, דיסטורשן ושריטות. הפתעה גדולה. ואם המעטתי עד כה בערכו, אני נכון לבקש את מחילתו.

זה רק המבוא להפקה המוזיקלית הבימתית, שהופכת את הפוטנציאל המרוסן והמרומז של האלבום, לסערה בימתית של ממש, לרוק'נרול עוצמתי שמציב סימן שאלה על האכסניה המארחת ויותר ממנו - סימן קריאה לגבי חללי ההופעה העתידיים שלו. אני מניח שעם עקביות שקדנות, ולא מעט מזל ואמונה בצדקת הדרך, תמונע תהיה אפיזודה חולפת בדברי הימים של מישה סוחינין.

אם באלבום זך השאיר את סוחינין קרוב כמידת האפשר לפופ-רוק, מן הסתם בתקווה לגייס עוד נפשות לאמנות של מישה, על הבמה משתחררים הניצרה והכבלים. הנגינה - עם שרון פטרובר בתופים, עידן שניאור בגיטרה חשמלית, עידו ריבלין בקלידים, מיכאל פרוסט בבס וסוחינין בגיטרות - מתחדדת ונטענת באנרגיות גבוהות. ועמה גם המסר ולא מפתיע שהקהל מתרומם על הרגליים ממש למן ההתחלה.


  

 
מסתחרר ומשתחרר
 
סוחינין הוא זמר מרשים. קול ענק, יציב ובטוח. במיוחד בשליטה בגבוהים, בפאלצטו משובח ומסחרר שמסתחרר בהופעה ככל שהוא משתחרר בהופעה.
 
הוא מתחיל אותה קצת קפוץ, סגור, נרגש. אבל כבר ב"בשבילי" (לאמו, כזכור, שני בסדר ההופעה) הוא מגניב חיוך לצעקה. את "עד שזה נגמר", אחרי הכעס, ההתרסה של "אש" והפיכת המחאה של "עבדים" להמנון הופעה, הוא כבר שר בחיוך גדול. בלדה להירגע כביכול, להדלקת נרות בקהל, סמארטפונים לפחות. לא הכי נכון דקדוקית לשיר עד שזה נגמר בלשון עבר, כשהשיר פונה אל העתיד ("אני אהיה שלך למעלה, אל תשכחי אותי"), אבל סוחינין שר יפה ומצליח לרגש.
בין שירי האלבום - בהם ראויים לציון "ביחד שוב" כבלדת יבבה רגשנית, "שדים" הדיסטורטי, מתכתב עם פסיכדלי ומציג את הפאלצט של סוחינין בשיאו, ו"נשף מסכות" יוצא הדופן, שמעיד על גיוון ועל כיווני יצירה נוספים, ובו המשחק הקולי נתמך במשחק כוחות בין גיטרות לקלידים - משולבים שירים קודמים וחדשים כמו "לקום מהמיטה", ספק שיר הדרכה-הנחייה, ספק שיר תמיכה ועידוד עצמי בגוון פסיכולוגי, "(אל) תאבד אותי" כמעט הבי מטאל על הפיתויים שבסביבה וההתמודדות איתם, גישתו המשועשעת לכסף ב"העיקר זה הרומנטיקה" וגרסה אקוסטית לאחד מרגעי השיא שלו ב"דה וויס" -  TOXIC של בריטני ספירס.
 
קצת יותר משעה הופעה. תמציתית, חזקה. אם מדברים על אמיר דדון כרוקר של הדור החדש, קחו בחשבון גם מישה סוחינין. התעלמו מהתלתלים של הראשון ומהמצח הנסוג של השני והתכוננו למבחן האמיתי - האלבום השני. אם סוחינין יצליח לספק סחורה מעניינת, אין שום סיבה בעולם שלא ישחק אותה. הוא רק צריך - מה זה צריך? חייב - זמרת-שתיים לפחות לצידו, נשפן-שניים מאחוריו, ויש לו רוק'נרול לגבות. פצצות.


מישה-סוחינין-רונן-אקרמן.jpg
מישה סוחינין (צילום: רונן אקרמן)
 

מישה סוחינין. אותו דבר (עצמאי)
מישה סוחינין במופע השקה. תמונע תל אביב. שני, 29 באוגוסט 2016


01/09/2016   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע