סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
פסטיבלים
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן בכורה לעקיבא: ניסיון אמיץ
 

 
 
אני לא מטיל ספק באינטגריטי שלו ולא מתכוון להשיא לו עצות לשינויים כלשהם. גם להיות עקיבא, זה לגמרי בסדר. אפילו שהוא נשאר שם, בצד שלו. כדי לחצות את גבולות המגזר, לעבור את הגשר, להתחבר אל הטעם החילוני או אל הצד הדתי שבכל אחד מאיתנו, צריך יותר מאמונה שאינה תלויה בדבר."
הזמר יוצר הדתי-חסידי מנסה לשבור את המחיצה שבין קודש לחול אך האוזן החילונית לא משתכנעת


העולמות לא מתחברים

"עולמות", אלבום הבכורה של הזמר והיוצר עקיבא תורג'מן, הוא ניסיון כן ואמיץ של אמן דתי לשבור את המחיצה שבינו ובין מה שהוא מייצג, לבין האוזן החילונית. כך אפשר להבין את "המשחק" שלו בעולם הזה של פלייליסט ואינטרנט, שכירת ביחסי ציבור והשקת אלבום בחלל הופעות בטריטוריה תל אביבית.

עיון חטוף ברשימת התודות בגב החוברת המצורפת לאלבום מגלה שמות של חברים ליצירה שעשו זאת לפניו, כמו ישי ריבו, חנן בן ארי, אביתר בנאי ושולי רנד, ומשמשים לו מן הסתם השראה. ולא רק זאת. את ההיתלות באילנות משגשגים (שלא להגיד גבוהים...) מחדד עקיבא (אאמץ את עמדתו לוותר על שם משפחתו, ולא משנה מה הנימוקים) בשימוש בשירותיהם המצוינים של דודו טסה וניר מימון - הראשון כנגן גיטרה במחצית השירים, והשני כמפיק המוזיקלי של האלבום וכמעבד המוביל בו.

עשרה שירים ב"עולמות", על 40:40 דקות. מקצתם ("קרוסלה", "שיבוא טוב", "רננו צדיקים" ו"לב לב של אבן") כבר זכו לחשיפה אינטרנטית, זירת ההיכרות החשובה ביותר במוזיקה הפופולרית העכשווית, והגיעו לרבבות צפיות ביוטיוב ומאות שיתופים ברשתות החברתיות. לא שאני מפקפק בנתונים אלה, אבל להערכתי הם עדיין לא מספקים הוכחה להצלחת האסטרטגיה המוצהרת לעיל - חיבור בין העולמות, הדתי והחילוני.

זאת מפני שעקיבא לא מצליח להגיע אליי, כאוזן חילונית, עם השירים שלו. יצירתו אולי חילונית למראה ולמשמע, אבל היא עדיין דתית, ואולי מדויק יותר להגיד - אמונתית, כמעט בכל הפרמטרים - בתכנים, בלחנים, בהבעה, בשירה, בסלסולים, ואפילו בסאונד ובנגינה. 

עקיבא-ספיר-מלכי1.jpg
עקיבא (צילום: ספיר מלכי)

עקיבא לא מספר סיפורים. השירים שלו חד משמעיים, צינור ביטוי לאמונתו היוקדת. שיריו מכוונים אל בורא עולם. מנהלים איתו שיחות נפש, מציגים את לבטיו כמאמין "כבד" וחסר ספקות, משתוקקים לאוזן קשבת ולסעד נפשי, ומבקשים לחזק את אמונתו ולהיטיב את תפילתו, כמו את עצמו ואת התנהלותו, בהדרכת הקדוש ברוך הוא. ופה ושם גם דורשים סימנים שמנחתו המתפללת רצויה ומתקבלת.

במרכז השירים ניצב עקיבא, האדם הקטן, אפילו האפסי, מול ההשגחה העליונה (אני רק בן אדם שאני - "שיבוא טוב"; מי אני, מי אתה - "עולמות"; למד אותי געגוע - "לב של אבן"; אדם רוצה לדעת מעבר - "קרוסלה"; בכל נפשי ביקשתי אל תעזבני - "והאר מליבי"; עולם גדול לאיש קטן - "אינרציה"; להבל דמית, כאבק ברוח - "ייאספו שיריי"). לא משהו שאוזן חילונית, גם אם שומרת מסורת ומכירה בערכה ובחשיבותה, תשמח לשמוע לאורך אלבום שלם. גם אם עקיבא מדמה, בעקיפין ולא באופן עקבי, את מערכת היחסים בינו לבין ה' ככמיהה וכגעגוע בין אוהב לאהובתו (והשימוש במלה געגוע חוזר ונשנה בשיריו).

מבחינה זו (ובהשוואה ליוצרים שנזכרו לעיל, אליהם הייתי מוסיף את האחים אהרון ויונתן רזאל ואפילו אודי דווידי) הכתיבה של עקיבא חסרת תיחכום ושנינה, אין בה מורכבות ומשמעות מתפרשת, ואי אפשר להבין את שיריו אחרת ממה שהם. על אף השמלה המוזיקלית העדכנית של מימון, במקצבי רוק'נרול, במצעי קלידים ואלקטרוניקה ובתוספות מוזיקת עולם בנגינה.

   

 
פייטן משובח
 
יש לעקיבא קול נעים, טיפה גבוה, והוא שר ברגישות ובדייקנות, באמונה רבה. אולם בעיקר הוא פייטן משובח. הניגונים שלו יפים, רכים, מתערסלים, מתנגנים, מתיידדים בנקל. נשענים על הפיוט, על התפילה, על מסורת הרבי שלמה קרליבך, על החסידות של הרבי נחמן מברסלב, על שירת בקשות, על נשמה דתית. לא מפתיע שהם מצאו את דרכם לרבבות לבבות ואוזניים של מאמינים בגדה שלו. אבל כיוון שאין בהם משהו מובהק מהצד הזה, ספק בעיניי אם הצליח לחצות את הגשר, כפי שמלמד הרכב הקהל במופע ההשקה, רובו המכריע חובשי כיפות ועוטות שביסים.

מלווה בארבעה נגנים - נגן הגיטרות אוהד דרשן, הבסיסט מיכאל גאי, איש הקלידים והמחשב עומר קינן והמתופף ברק קרם (היחיד ביניהם שניגן גם בהקלטת האולפן) - מבצע עקיבא את כל שירי האלבום, ומוסיף להם שלוש גירסאות משלו לשירים מוכרים של אחרים.

הפתיחה, עם "לב של אבן" ("אני לא רוצה לב של אבן/ למד אותי געגוע/ להתרגש כמו ילד/ עשה שכל דבר אז בי נוגע") מבטיחה רוק'נרול. עקיבא מסתער, מקפץ, מלהיב בג'סטה מזמינה השתתפות, רק שהריתם של שירת בקשות מעקר את התנופה. החשמלית של דרשן עוד מציעה נגינת בלוז ב"עולמות", שיר הנושא ("עולמות נחרבים מתחתיי/ על נפשי אני בורח/ ואולי עכשיו תשמע/ מליבי, מדמי אני צורח/ אליי, בא אליי"), לפני שעקיבא (עם גיטרה אקוסטית) מתביית על מוּד של תפילה ב"והאר מליבי" שמתכתב (בניגנת הקלידים) עם מוזיקה קלאסית.

"אינרציה", כנזכר לעיל, מעמיד את האדם הקטן מול העולם הגדול, ואת עקיבא כמוכיח תנ"כי זועף ("נחשים ועקרבים פיתו אותי/ ולא נשאר דבר... רוחות שיגעון פזרו את דעתי / רחוק מהעץ...") שעושה שימוש חופשי ומגמתי במוטיבים מגירוש גן עדן.  וממשיך עם "עוד נשאר", לטעמי השיר היפה באלבום. לחן ברסלבי שנתמך בנגינת כינור מענגת (ניצן קאנטי) והקשה אוורירית (איתמר דוארי). על הבמה השיר זוכה לפתיחה יפהפיה בקלידים, מיטיב להפגין את איכויות קולו ושירתו של עקיבא, ומסתיים בריגוש מעורר אמפתיה של "בתוכי צועקת, בוערת נשמה".

לביצוע "רננו צדיקים", פיוט שלו לפסוקים מתהלים ל"ג, שנשמע באלבום - עם הקלרינט החם של חיליק פרנק וההקשה של דוארי - כניגון קרליבכי להתוועדות רבת משתתפים, הוא מזמין את המוזיקאי כרמי (הלב והמעיין) נאור, שמפליג עם הטנבור האקזוטי שלו למחוזות מוזיקת עולם מרתקים. המעבר ממנו, ל"צמאה", מניגוניו של הרבי מלובביץ', מתאים והולם. גם עקיבא, בנו של הרב הראשי של דימונה, טוב בסוגה הזו. מתמסר לניגון ונטמע בו בכל מאודו.

הוא חוזר לאלבום עם "קרוסלה", שעניינו סחרור החיים, המירוץ המטורף שלהם ובקשה מבורא עולם לעצור אותו אף לרגע, לתת מנוחה לפצע החשוף. גם את בקשת התחזקות זו עוטף ניגון חסידי. מפנייה לבורא עקיבא נכנס לרגע בנעליו (?) של הבורא, ובכפרפראזה תנ"כית הוא קורא ב"שובבים" לכל חלשי האמונה, אלה שרחקו, ויתרו על שהיה להם ומכרו את נשמתם בזול, לחזור הביתה, לשוב אל האמונה. מזמור מסיונרי עולץ וסוחף.

עקיבא-ספיר-מלכי4.jpg
עקיבא (צילום: רעיה ורדי)
 
מלהג את עצמו לדעת
 
ההשפעות הגדולות שלו ניכרות בשירי הסיום. "ייאספו שיריי", הרצועה הנועלת, מזכירה מאוד את "עד מתי" של אביתר בנאי ומשוחחת עמו אם במודע, אם בבלי דעת. באלבום הוא מלווה בצליל מכמיר של מלודיקה. בהיעדרו הוא נשמע השיר האישי והפרטי ביותר של עקיבא תורג'מן כיוצר, במעין נבואה לעתיד לבוא שתסכם את חלקו ותרומתו כ"שחקן במשחק הזה".

"אייכה" הוא כמובן הומאז' לשולי רנד, בליווי של שתי גיטרות - החשמלית של דרשן, האקוסטית של עקיבא. תמאטית, השיר מסתדר היטב עם האמירה של עקיבא, רק שהוא "מורח" אותו שלא לצורך. "שיבוא טוב", הרצועה הפותחת באלבום, בה ניכרות השפעות שירה של שם טוב לוי ובן ארצי מצד החול, ושל יונתן רזאל ואביתר בנאי מצד הקודש, נועלת את המופע. דרשן מצליח לשחזר על הבמה את ריף הגיטרה הסחרופי (דודו טסה להזכירכם) והמופע שהתחיל רוק'נרול גם מסתיים באותן תעוזה ואנרגיות.

ההופעה נמשכה 80 דקות. 13 שירים בלבד מעידים לא רק על גרסאות בימתיות ארוכות מדי, אלא גם על דברת בלתי פוסקת מצד עקיבא, שמלהג את עצמו לדעת, עד שנדמה כי הוא יותר מדבר מאשר שר. אם ניסה בכך להתמודד עם ההתרגשות של מעמד ההשקה, ניחא. אם לא, נטיה פטפטנית זו מאריכה את המופע שלא לצורך, ונוסכת בו שעמום.

אני לא מטיל ספק באינטגריטי שלו ולא מתכוון להשיא לו עצות לשינויים כלשהם. גם להיות עקיבא, זה לגמרי בסדר. אפילו שהוא נשאר שם, בצד שלו. כדי לחצות את גבולות המגזר, לעבור את הגשר, להתחבר אל הטעם החילוני או אל הצד הדתי שבכל אחד מאיתנו, צריך יותר מאמונה שאינה תלויה בדבר.

והעברית? טעונה שיפור משמעותי. הֶפקרנו ב"שובבים", מֶטריאלי ב"אינרציה", עוד טעויות הגיה לאורך הדרך וגם טעות כתיב חמורה אחת (כהות הרגש ב"לב של אבן") אינן מבעים להתגאות בהם.

עקיבא-ספיר-מלכי2.jpg
עקיבא (צילום: ספיר מלכי)
 
עקיבא. עולמות (דברי שיר).
עקיבא תורג'מן. השקה ל"עולמות". בסקולה, תל אביב. שני, 27 במרץ 2017


למועדי מופעים >

30/03/2017   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. "כהות הרגש"
עקיבא י. , לא, לא הזמר.. (24/09/2017)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע