סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
פסטיבלים
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן רבקה זוהר: שיחזור או מיחזור?
 

 
 
בנקודת הזמן הזו זוהר זקוקה יותר מתמיד לשירים חדשים, כדי לתדלק קאמבק בימתי מנומק ומוצק. אני משוכנע שמי שגילתה תעצומות נפש במאבק בגרוע מכל, תוכל למצוא בתוכה השראה להזנק מחודש."
הקאמבק החדש מפגין את איכויותיה המשובחות של הזמרת למודת התלאות, אבל לא הגיע הזמן לחדש?


11 שנים מאז הופעתה הקודמת בפסטיבל ראשון לציון לזמר עברי, ובאיחור מצטבר של כ-30 שנה כמעט, מעמידה סוף סוף הזמרת רבקה זוהר מופע סולו ראשון, אישי לגמרי, שבו היא חוזרת אל חייה המפותלים, עתירי התלאות, ואל השירים המכוננים של הקריירה שלה.

מג'אנקי לפייטרית

אם ההופעה הקודמת בפסטיבל ראשון חילצה ממנה סיבוב הופעות קצר, תוחלתו של "איזה אושר", מופע הבמה החדש שלה, היא במסע הופעות ארוך יותר, שנשען בין היתר על התנסותה בשניים עם הזמר והיוצר לירון לב, אתו הקליטה והופיעה בהצלחה בחמש-שש השנים האחרונות.

הגם שסיפור חייה והתהפוכות שטילטלו אותו נפרש בהרחבה לא אחת ודומה שהוא מוכר וידוע לכל, שמו של המופע מאיר ומחזק את הרגשתה בנקודת זמן זו. לאורך כשעה וחצי סוקרת זוהר בת ה-70 את דרכה בעולם ובאמצעות שירים בולטים בקריירה שהחלה בדיוק לפני 50 שנה (עם "מה אברך" בלהקת חיל הים, 1968), מסמנת תחנות בזמן, אמנם מן העבר אל ההווה, אבל לאו דווקא מתוך נאמנות לכרונולוגיה ולהתקדמות ליניארית. 
 



רבקה זוהר, צילום: אלטוף חן


לבושה בגלביה לבנה, זוהר חוזרת ושבה אל עוגנים בעבר ובהווה (להיטים ואהבות, בתהּ תמה, מושיעהּ שלמה קאלו, שותפהּ לב), מעלה זכרונות - גם בעזרת סיפורים-הסברים קצרים ומתומצתים - ומציגה דיוקן רב פנים של נשיות, מנערה וזמרת שכל העולם היה מונח לרגליה, לצעירה מאוהבת, אם חסרת מזל והורה כושלת; מג'אנקי חסרת אופי לפייטרית חדורת רוח מאבק, וגם כאהובה מתחדשת, כבת זוג, כרעיה וכאלמנה, וככוכבת משוקמת.

לירון לב, מי שהתניע מחדש את הרומן שלה עם הבמה ב-2012, אינו נוכח על הבמה, אך רוחו שורה על המופע באהבה, ברגישות ובהקפדה בעיבודים ובהפקה המוזיקלית. אלה נוטים בכיוון מוזיקת עולם ופולקלור ישראלי של פעם - נשענים על הרכב קאמרי משהו של ארבעה נגנים מצוינים, מצויידים בכלי נגינה אקוסטיים, כלים של הבעה: חיים וייס בפסנתר כנף, שם חממי בגיטרות ובבוזוקי, יועד ניר בצ'לו וגל דהן במגוון כלי נשיפה. זוהר תחולל ביניהם, תתרפק על כל אחד מהם בתורו, באינטימיות קשובה ומחבקת שמלמדת על אמונה וביטחון בכשרונם, וגם על הרבה אהבה והערכה אליהם.

"איזה אושר", שהוא גם השיר הפותח את המופע, הוא שיר בערבית. מן הסתם לציין את משא הדורות, שורשיה העמוקים והחיבור של זוהר למקום הזה. השיר מבוצע חלקו בא-קאפלה שכופה האזנה למן הרגע הראשון. ואם לא, אתם עלולים להחמיץ את "סאבדה" השיר העוקב, גם הוא בשפה זרה, מאסיה התיכונה, שמדגיש את המבע האתני של המופע וגם את השירה המזוקקת והמרגשת, כרגיל, של זוהר. 
 

רבקה זוהר ומירי מסיקה, צילום: אמנון אייכלברג



דואט עם מירי מסיקה
 
המסע האמיתי מתחיל עם "הדרך אל הכפר" (יורם טהרלב ונורית הירש), שהחזיר את זהר מגלות מנהטן לישראל בשלהי שנות ה-80, אחרי גיחה סנסציונית במיוחד לפסטיגל 1985. זה השיר המכונן בשיקום של רבקה זוהר ובשובה לאור הזרקורים המקומי. הוא מגולל את סיפור חייה ובמרחק 30 שנה ממנו היא יכולה לבצע אותו בחצי הילוך, מבלי ללחוץ, כמו להטעים שהוא הפך למציאות ואין טעם לעשות ממנו דרמה.

את "שרה לך", בליווי מכמיר של פסנתר וצ'לו, היא מקדישה לבתה היחידה תמה, אותה היא מגדירה כעוגן של חייה ומי שלמדה אותה לאהוב. בהמשך לו היא חוזרת שנים רבות לאחור, למופע "צץ וצצה" על פי שירי נתן אלתרמן ולסמלי פולקלור שליוו אותה כברת דרך ארוכה - "חמוריקו" (סשה ארגוב) ו"גדליה רבע איש" (משה וילנסקי). אותן התלהבות נערית וצהלה עממית של פעם, עדיין משויירים בין שורות השירים.


   


אלה מפיחים חיים באנימציה שמלווה את המופע. אקרן רחב-ידיים בירכתי הבמה, שעליו מוקרן, מראשית המופע ועד סופו, איור של עץ חשוף. באנימציה התמימה והתמה במתכוון של יונתן גיסלר, העץ "יתאים" את עצמו למצב הרוח של השירים ולמן העירום החורפי, תחת סופה ופתיתי שלג, הוא ינץ עלים ויתכסה בהדרגה בעלווה, יפשוט מדיו בשלכת ושוב יפרח, יצלח את כל עונות השנה וגלגולי החיים, וגם יארח - בהתאם לנושאים ולאלמנטים מרכזיים בשירים - ציפורים ועופות, פרחים וגחליליות, עננים ורוחות, חמור פה, כדור פורח שם, אניית נייר מקופלת או ילדה בהירת מבט.

מ"צץ וצצה" המוצלח במיוחד, לקוחים גם "זמר שלוש התשובות" (אריה לבנון), שלביצועו מתארחת מירי מסיקה - שתי זמרות גדולות שנפרדות בבתים וחולקות בפיזמון לחדוות הקהל - ו"אוריאנה" (יאיר רוזנבלום) שנכלל במחרוזת ההדרנים של המופע.

כתשובה ל"לשם" של מסיקה, אליו מצטרפת זוהר רק לרגע, להפגין אחוות נשים, היא מעלה מן האוב, ממש כך, את "נחל שלי" הנהדר (של לאה גולדברג וסשה ארגוב), ללמד שאותו רעיון ("היה נערי דגול מרבבה/ זריז, אדמוני גבוה/ נשבע נערי לי שבעים ושבעה/ אמר באביב אבואה") היה הילך חוקי לתשוקה כבר עשרות שנים לפנים. ממש כמו הניצנים להעצמה נשית ב"רגע ניצחון" (רחל שפירא ונחום היימן) מזכיר הנשכחות. 
 

רבקה זוהר ומירי מסיקה, צילום: אמנון אייכלברג


אמירה סולנית חשופה
 
אם "מה אברך" היה השיר שגילה אותה בסוף הסיקסטיז, ו"הדרך אל הכפר" היה השיר ש"גאל" אותה באמצע ה-80, "תיקון כללי" שכתב למענה לירון לב הוא השיר שהחזיר אותה לבמה בראשית העשור הנוכחי - "השיר שהתחיל הכל", היא מגדירה בנדיבות קודם ביצועו. בפרק זה בדרכה זוהר כוללת גם את "עציץ של רקפות", אחד הראשונים שכתבה בעצמה (לב הלחין), בשלב כה מתקדם בחייה. צבעו היווני, הים תיכוני המובהק, מאפשר לה להתערסל במחול מחוייך.

ויש גם התחלה חדשה-חדשה, ממש של העת האחרונה, גרסה שלה ל-Your ghost, שירם של מייקל סטייפ (אר.אי.אם) וכריסטיאן הירש. זוהר מוותרת על הדואט לטובת אמירה סולנית חשופה, זוקפת את ההשראה לבחירה בו מהרוח והכוח שנתנה בתה בידיה. האמת? משונה לשמוע אותה באנגלית. גם לא צפוי, גם לא מתחבר, במיוחד לאחר שלא "ניצלה" את ההזדמנות שניתנה לה אז במנהטן, בשנות ה-70. אלא שאז, כפי שהיא מעידה ב-Subway העוקב, היא נכנעה למזג האוויר הקר, למשא החיים ולצורך להיאבק לפרנסתה כאם צעירה, בין היתר במכירת השמלות שלה. באירוניה מושחזת היא טוענת את השיר בעליצות של "תודה לאל שפטרני מכל זה"...


  


מה שמביא אותה לסיום המופע בשני שירי אמונה. האחד הוא "אבי הטוב שבשמיים" (מ-88'), השיר המוצלח ביותר שחיבר למענה שלמה קאלו, גורו ובעל, והאיש שנתן מהות לחייה, כדבריה. בשבחי האמונה והטוב שבעולם כבר דנה 20 שנה קודם ב"על כפיו יביא" (טהרלב ורוזנבלום), בפסטיבל הזמר והפזמון תשכ"ט שהפך לשיר מעצב קריירה ולתווית לחיים. כמילות השיר גם זוהר כמו-מבקשת כפיים (וכנפיים) להמריא שוב, לנסוק מחדש עם הקריירה שלה. 
  


רבקה זוהר, צילום: אלטוף חן


דרושות: תעצומות נפש

רגע לפני שהיא נפרדת, ואחרי שהודתה לקהל האוהב במלים - איך לא - "איזה אושר", היא מגישה, בקלילות ובמשובה מסוימת, את המדריך המקוצר לקריירה שלה. למן "שכב בני" (עמנואל הרוסי ומיכאל צ'ריטונוב), שיר ערש שעובר מדור לדור במשפחתה; דרך "מה אברך" (שפירא ורוזנבלום) המרטיט כתמיד מהלהקה הצבאית; "אוריאנה" (צץ וצצה) ו"אירמה לה דוס" (בצרפתית!) המחזמר בו כיכבה מתקופת ניהולו של אברהם (פשנל) דשא; "הייללי", ראיי אלג'יראי מימי מועדון הפינג'אן בניו יורק, ו"גשם בעתו"; ועד "ריהאב", כרפרנס למאבק הגמילה של איימי וויינהאוס מסמים; ו"הלאה" האופטימי (קובי לוריא ויצחק קלפטר), שטוען בעידוד, בתמיכה ובתקווה את כל המשתמש והשומע: "הלאה, צריך ללכת הלאה/ לטפס למעלה/ ולא להירתע...".


רבקה זוהר, צילום: אמנון אייכלברג

להרגשתי, אף שהמופע הזה מפגין את איכויותיה המשובחות של רבקה זוהר ואת רפרטואר השירים המפואר שלה, הוא מגיע באיחור, כשהמומנטום עליו הוא נישא (Your ghost) קלוש ביותר. 30 שנות השתקמותה בישראל, מאירות את תלאות חייה כסיפור ישן, כמעט אגדת עם, שלתלות עליו עכשיו מופע במה חדש, הוא - עם כל האמפתיה לה ולהרפתקאותיה - כחימום אטריות קרות.

בנקודת הזמן הזו רבקה זוהר זקוקה יותר מתמיד - ורצוי בהקדם האפשרי לטעמי - לשירים חדשים (וטובים!) בעברית, כדי לתדלק קאמבק בימתי מנומק ומוצק. אני משוכנע שמי שגילתה תעצומות נפש במאבק בגרוע מכל, תוכל למצוא בתוכה השראה ויצירתיות, וגם עושר ואושר (!), להזנק מחודש. הסיפוק האמנותי והבטחון הכלכלי שיש לה שיתוף הפעולה הבימתי עם לירון לב, אמורים לאפשר לה זאת.


רבקה זוהר, צילום: משה נחומוביץ




רבקה זוהר, איזה אושר. היכל התרבות ראשון לציון, חמישי, 27 בספטמבר 2018


למועדי מופעים >

07/10/2018   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע