קול קורא לאמ"י

בעיצומה של המתקפה המקארתיסטית המשולבת של רשויות השלטון במדינה-  ראשי עיריות, בגיבוי מרכז השלטון המקומי, מצד אחד, ומטה חגיגות השישים, בגיבוי פעילות פרלמנטרית ורוח ממשלתית, מצד שני - מצערת העובדה שלא נשמע קולה של אמ"י, אגודת אמני ישראל, כנגד ציד המכשפות של "אמנים משתמטים" משירות צבאי.
 
לא נחזור על פרטי ה"מאבק", השתלשלותו והנימוקים המקוממים שליבו אותו, אך רק כדי לחדד לרגע את הטיעון, נציין ששתי היוזמות מבקשות להצר את הצעדים, למנוע וגם להחרים "אמנים משתמטים" בהופעות ממלכתיות בכלל ובאירועי יום העצמאות בפרט.
 
שתיקתה של אמ"י רועמת. גם אם ראשי האיגוד ומנגנוניו פועלים מאחורי הקלעים לביטול הגזירה המטופשת, מן הראוי היה שיינתן ביטוי פומבי, קולני וחד-משמעי לעמדת האיגוד, ובעיקר קריאה לכל האמנים בארץ -  ולא רק זמרים העומדים כרגע בקו החזית - לסולידריות גורפת, שתכליתה החרמה נגדית והימנעות מהשתתפות מאירועים מוניציפליים וחגיגות רשמיות ביום העצמאות. לבל יחשוב אמן כלשהו לנצל החרמת עמית לתועלתו הפרטית, להיבנות ממנה ולשפר עמדות אישיות.
 
הסולידריות הכרחית מפני שהיום מאוימים זמרים, כי הם יותר "סקסיים". אבל אם מזימת אנשי האופל תיצלח, מחר יהיו אלה שחקני תיאטרון, רקדני מחול, נגני תזמורות, יוצרי קולנוע, אמנים פלסטיים, ציירים, סופרים ומשוררים. יפסיקו להזמין הצגות, הפקות ומופעים שנוצרו ומבוצעים בהשתתפות "אמנים משתמטים", ואולי, שלא נדע, יפעלו למניעת תמיכה ממשלתית בתקציבם של גופים ומוסדות שיעסיקו, ר"ל, "אמנים משתמטים".
 
כך שאינטרס הזעקה משותף גם למוסדות התרבות כולם, שלא לדבר על איגודים, ארגונים ועמותות חברתיים מכל סוג, שחייבים להילחם בכל הכוח ובגיבוי התקשורת, נגד מגמות ההכתמה והשיסוי הפופוליסטיות הללו. מי שיצליח באמנות יתפתה בהמשך לבדוק את כוחו גם במגזרים אזרחיים-חברתיים אחרים, שאת היקפם ואחריתם אי אפשר לצפות מראש.
 
למכור הרבה ובזול או מעט וביוקר?
 
תמחור הכרטיסים למחזמר הנשכני והמצליח "אבניו Q"  שיועלה בארץ משלהי החודש הבא בגרסה מקומית, דורש חשיבה מחדש. אמת, המחירים הנקובים, שנעים בין 149 ל-199 ש"ח, "`זולים" במונחים דולריים. אפילו לא 50 דולר לכרטיס היקר, שעה שכתיירי-תיאטרון, בלונדון ובניו-יורק, בירות המחזמר המערביות, היינו מוכנים לשלם גם 100 דולר ויותר לכרטיס. אך כיוון שקהל היעד של מחזמר מקורי, שנון ומשעשע זה - שמסומן במכוון על ידי הגבלת גיל הכניסה לבני 16 ומעלה, מה שפותח מראש פתח להתחכמויות ולהתבגרות מואצת - ספק בעיניי אם צופים צעירים, בעלי אמצעי תשלום מוגבלים במציאות הכלכלית המקומית, יוכלו להרשות לעצמם את התענוג.
 
אם למופעי בידור וצחוק מקומיים, נדרש הצעיר הישראלי לשלם 90-80  ולא יותר מ-100 ש"ח (חישבו על כך שחייל ובת-זוגו יממנו הכניסה במחיר משכורתו החודשית), המחירים הנקובים ל"אבניו Q", עם כמה שהם זולים במושגים בינלאומיים, גבוהים משמעותית מהרף המקומית בהפקות הומור. ולא שיש לי כוונה להשוות בין העלויות של מופע סטנד-אפ או נונסנס מקומי, בהשתתפות אמן-שניים-שלושה, לבין מחזמר "מיובא" ותמחורו, הכולל - בין היתר -  תשלומי זכויות, תרגום, תפאורה, עיצבו בובות (שהן הגימיק הייחודי של "אבניו Q") ושכר לשמונה "כוכבים" (ועוד שני סייענים-מחליפים), ביניהם מיכל ינאי, עידן אלתרמן, רועי בר-נתן, טלי אורן, ניר שלמון, ניקי גולדשטיין ואלינור אהרון, שמקצתם גיבורי סצנת הצחוק המקומית, וביחד הם גם הערך המוסף של ההפקה הישראלית על האלמוניות של המבצעים בלונדון ובניו-יורק.
 
החישוב פשוט ואחר. עדיף למכר הרבה ובזול, מאשר מעט וביוקר. זה "טוב" לכל הפקה, אך במיוחד למחזמר כזה, שזמן הרצתו תלוי בהצלחתו המיידית בקופה. לאולם בתפוסה מלאה (800 מקומות) ב-100 ש"ח לכרטיס (80,000 ש"ח הכנסה), יש אימפקט מרשים יותר מאשר אולם "מלא" בשני-שליש (500 איש) במחיר מלא (100,000 ש"ח הכנסות). והוא שיבטיח, בהנחה שההפקה ראויה ומוצלחת בהיבטיה האמנותיים, משך חיים ארוך יותר, יותר הצגות וגם - לאורך זמן - יותר הכנסות.