סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
עניין
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ריאיון
 
מאת: טל גורדון קול ההתחלות: דניאלה ספקטור
 

 
 

בעקבות אלבום הבכורה המצליח - על ההשפעות, הטריגרים, התקליט הראשון שקנתה וההופעה האחרונה שראתה



מפרט טכני:
 
דניאלה ספקטור היא מהמקרים הנדירים של אמנים שגם המבקרים וגם הרדיו מתלהבים מהם, וששמם נוכח פתאום בחיים שלך עוד בטרם הספקת להתוודע לאדם שמאחורי השם. תירוץ מצוין לריאיון היכרות עם מי שהוציאה אלבום בכורה (הנושא את שמה) שהצליח לצייר את הקו המכובד בין יושר אמנותי וצלילים שיכולים להנעים גם את זמנם של שוחרי המיינסטרים.
 
המוזיקה של ספקטור נעימה לאוזן במובן הכי אמנותי של המילה, לילית אבל מוארת, עצובה אבל מנחמת, אלבום בכורה בשל של יוצרת בת 28, כותבת, מלחינה ומעבדת, מרמות השבים במקור ובשנים האחרונות בתל אביב, שעל הסאונד של אלבומה אחראי בעלה, בן ספקטור, שאם לא הוא, כפי שהיא אומרת, "זה באמת היה יוצא אחרת. הוא היה שותף, והוא גם נתן לי את השם שלו בסוף האלבום".
 
עד שהוציאה את האלבום הספיקה ספקטור לעסוק גם בפרויקטים אחרים כמו מוזיקה לסרטים ולמחול, "ובמקביל גם מלצרתי הרבה הרבה זמן". 
 
על השאלה אם הופתעה מהצלחת האלבום היא אומרת: "כן ולא. כן הפתיע כי כשסיימתי את האלבום הגעתי למקום שהוא נורא משלים ונורא ריק מציפיות באיזה שהוא מקום, אבל לא הפתיע אותי כי וואלה, אני כבר שבע שמונה שנים עובדת לקראת משהו, והאמונה הזאת בעצמי, הסאבטקסט שלה הוא שזה יצליח ושיש לזה מקום. כשזה קורה ומקבלים את זה, אז אותו קול שאמר `תמשיכי, יש לזה מקום`, אומר, `הנה, את רואה, צדקתי`. אבל אני נורא מפחדת משאננות ומזחיחות דעת. כל הזמן חושבת קדימה איך מתרגמים את זה לעבודה, להמשך לעתיד."
 
את ההופעות בעקבות האלבום היא עושה עם רן יעקובוביץ’ על התופים, ודן קרפמן על הבס. 

ספקטור-ענק.jpg
        דניאלה ספקטור, צילום: אלין לב הר

ציטוט נבחר:
 
"על הים ירח קם/ איני רואה אותו/ אבל אני יודעת שהוא שם/ אז אני קמה גם" ("על הים", מילים ולחן: דניאלה ספקטור)
 
השאלון:
 
מתי התחלת עם המוזיקה ומה עשית עד עכשיו?
 
"המוזיקה הייתה שם מאז ומעולם, באמת, מגיל צעיר. בגיל 21 הצהרתי לעולם ולעצמי שזה מה שאני, הרבה לפני שהצלחתי ממש לייצר איזה גוף עבודה תפסתי את עצמי כמוזיקאית, ואז גם עשיתי מוזיקה לסרט, הקמתי הרכב. בגיל 21 החלטתי שזה מה שאני עושה אחרי הרבה שנים של התעסקות בזה ונגינה לעצמי וכתיבת שירים, אבל פתאום נהייתי נורא נורא רצינית".
 
מה היה הרגע  שבו הבנת שמעוד בחורה שכותבת שירים הפכת את זה למקצוע ולדרך החיים שלך?
 
"היה רגע משמעותי שהבנתי שמוזיקה זה המקום שבו כל החוטים מתחברים לי. זה היה בפגישה מאוד משמעותית עם הפסיכולוגית שלי... אבל זה פחות עניין של טיפול ויותר העניין שמאז ומעולם הייתי מאוד סקרנית ומאוד רב תחומית, נמשכתי להמון תחומים, אבל היה איזה רגע של הבנה שבזמן שאני עושה מוזיקה משהו בתוכי נהיה שלם יותר, שקט יותר, נוכח יותר".
 
איך את מגדירה את המוזיקה שלך?
 
"אני בדרך כלל נמנעת מלעשות את זה, אבל זו מוזיקה מהלב. בכל פעם שאני מתאהבת באלבום אחר גם המוזיקה שלי נעה לכיוון שלו, כלומר אני לא יכולה להגדיר אותו ז`אנריסטית. כל מה שמרגש אותי נכנס למוזיקה שלי, אז גם המילים וגם המוזיקה זו חוויה מהלב. אנשים שואלים מה אני עושה ואני עונה `שירים`, כותבת שירים. גם בכל פעם שאני קובעת איזה סטייטמנט מוזיקלי בדרך כלל הנטייה שלי מיד אחר כך זה לחפש בדיוק את ההפך".
 
השפעות ומודלים?
 
"יש המון. אז באמת במקום הישראלי יש הרבה בנאי, אהוד בנאי, אביתר בנאי, אפרת בן צור, כל דבר ששמעתי ואהבתי. רונה קינן, הבילויים, ברי סחרוף. גדלתי על כר ישראלי נרחב. מצד שני כל הזמן שאבתי מרדיוהד, ביורק, סיגר רוס, להקה מטריפה מאיסלנד, מהממת, באמת. היום אני שומעת הרבה פולק חדש כזה, דבנדרה בנהרט, ג`ואנה ניוסום".
 
מה הדבר שאת הכי אוהבת באלבום שלך?
 
"יש רגעים שחלמתי אותם, שחזיתי אותם. כששואלים אותי מה לקח שלוש שנים אני חושבת ששלוש שנים לקח לייצר אותם כמו שחלמתי אותם, ויש כמה רגעים כאלה באלבום שאני מרגישה שממש הצלחתי. כמעט בכל שיר אני אוהבת לייצר איזה רגש שבו הלב נפתח ברמה המוזיקלית. זה יכול להיות בס, בס תופים, וואט אבר, וכשאני שומעת את האלבום אני מחכה לרגעים האלה שהכי מרגשים אותי".
 
איזו שורה את הכי אוהבת מכל השירים באלבום?
 
"האמת שיש כמה שורות. איזו שאלה קשה... אני חושבת שב-`הכוכב הזה מת` יש את השורה שאומרת, `גם אותנו רואים במקומות אחרים, האור שלנו ממשיך, אנחנו נגמרים`".
 
מה הטריגר שלך לכתיבת שיר?

"יצירה של מישהו אחר בדרך כלל, או רגש, חוויה אנושית, מפגש עם בנאדם שהוא מאוד אינטנסיבי. היחסים שלי עם בן הזוג שלי. בדרך כלל הדבר שמפעיל אותי הכי חזק זה יצירה של מישהו אחר. שירים של מישהו אחר, סרט, ספר".
 
אם היית חייבת לבחור בין מילים, מנגינות, שירה ונגינה, על מה לא היית יכולה לוותר?
 
"אני מצטערת, לא מוותרת על שום דבר".
 
מה את אוהבת במוזיקה הישראלית?
 
"אני אמנע מהערות כוללניות, כי באמת כל יוצר והסיפור שלו, אבל בדיון בין מוזיקה בעברית למוזיקה באנגלית תמיד עולה העניין הזה שבעברית יש חשיפה יותר גדולה, ואני חושבת שזה חלק מהמהות שלנו כאן. יש איזו אמת שהיא בחוץ, וביוצרים הישראליים שאני אוהבת, הם מצליחים להביא את זה בצורה שהכי נוגעת לי בלב. אם זה באמת אהוד ואביתר בנאי שהם דוגמה מדהימה של לב פתוח ושר עם כל הקרביים בחוץ, ויש גם דוגמאות של רוק, ברי סחרוף כמו שאמרתי.

"אני מנסה לחשוב דווקא על יוצרים עכשוויים יותר צעירים, מאוד אהבתי את מה שאורי מארק עושה, הישראלי האחרון שנדלקתי עליו זה יואב שושני, הוא הדבר הכי סודי לדעתי שיש. הוא עושה הופעות לחמישה אנשים בדירה שלו, הוא הוציא אלבום אצל ניצן זעירא והוא פשוט נדיר בעיניי. רות דולורס וייס, קרביים מדממים. היא פשוט זורקת על הבמה את כל מה שיש לה בבטן וזה בעיניי מציל אותנו מהבדידות שלנו, לחוות את הדבר הפרטי הזה דרך מוזיקה. גם יהוא ירון, הוא כאילו מתאבד על הבמה בעיניי, ממש מביא את עצמו למקסימום. יש הרבה".
 
ומה את  לא אוהבת במוזיקה ישראלית?
 
"האמת שהייתי נמנעת מהשאלה הזאת. אני שומעת המון רדיו וברגע שאני נתקלת במשהו שאני לא אוהבת אני פשוט עוברת הלאה. אני לא מתעכבת עליו. הוא לא מפריע לי. באופן כללי ביצירה, דברים שאני לא אוהבת אני לא מתעכבת עליהם, כי יש מספיק דברים לאהוב ולהתרכז בהם. מאוד קשה לי עם הדיבור הכוללני על מוזיקה ישראלית, לפה או לפה, כי באמת זה כל כך ורסטילי ויש המון יצירה אישית וספציפית".
 
מה ההופעה האחרונה שראית?
 
"`אולד מן ריבר`. זה בחור ישראלי שחי באוסטרליה והוציא אלבום שהצליח בטירוף, באיטליה, ביפן, ממש מצליח. הוא חתם בסוני, והוא מגיע פעם בשנה לארץ, קוראים לו אוהד ריין, הוא מטריף בעיניי. לא ראיתי דבר כזה, הוא מופיע בלבונטין כאילו באצטדיון. יש בו אנרגיות, משהו שבא מהביטלס, וקצת מהרוח האוסטרלית וההודית, שאנטי כזה. את האלבום השני שלו הוא הקליט בין הודו לאוסטרליה לארץ, משהו שמח ומלא אהבה, נאיבי כמעט. באופן כללי אני חייבת להגיד שבשנים האחרונות אני יותר ויותר מתחברת למוזיקה שהיא לאו דווקא שמחה אבל היא נושאת איתה איזה מטען אופטימי. ואפרופו רות דולורס וייס, אני מאמינה שעם כל הכאב שהיא מביאה איתה במוזיקה, היא נושאת איתה מטען אופטימי".
 
מה התקליט הראשון שקנית בחיים?
 
"הדיסק הראשון המשמעותי שאני זוכרת שרכשתי בחנות, ב`אוזן` בתל אביב, היה `דה בנדס` של רדיוהד. לפני כן קיבלתי מתנה אלבום כפול של קווין וחרשתי עליו כמה שנים אבל זו תקופה ארכיאולוגית".
 
מה הדיסק האחרון שקנית?
 
"שאלה טובה, אני לא קונה דיסקים כל כך".
 
ואיזה אלבום תקחי איתך לאי בודד שהתקנון שלו אוסר על הכנסת אייפודים?
 
"אני חושבת שאת `אילינויס` של סופיין סטיבנס".
 
מה את  עושה כשאת קמה בבוקר, ובאיזו שעה זה קורה?
 
"זה קורה בין שבע לתשע, הבוקר זה השעות הכי יפות של היום. ואני שותה קפה עם בעלי".
 
ממה את מתפרנסת?
 
"היום אני עוסקת רק במוזיקה. אני לא לבד, את יודעת, גם בן עובד".
 
יש באמתחתך עבודות עבר ביזאריות שהיית רוצה לשתף אותנו בהן?
 
"כן. דיילת מכירות של חלבה `אחווה` בתערוכת מזון בגני התערוכה. רק עצם העניין של לבוא בבוקר ולשים חצאית וולנים בצבעי החברה, וללכת עם סלסילה ולחלק חלבות קטנות לאנשים, זו אחת החוויות הכי משפילות בחיים שלי. שלא לדבר על זה שסביבי הסתובבות דוגמניות ששטראוס שכרה... הרגשתי קטנה ומכוערת".
 
מה עוד את אוהבת לעשות חוץ ממוזיקה?
 
"אני אוהבת מאוד לצייר, לאייר, אני אוהבת גינון, לקרוא ספרים, לבהות".
 
מה רצית להיות כשהיית קטנה?
 
"רציתי להיות נסיך. יכול להיות שהיה לי קצת תסביך, את יודעת.. נורא רציתי, ממש. הזוי, לא?"
 
מה הדבר הכי חשוב שקרה לך בחיים?
 
"זה לא פייר כלפי הרגעים האחרים אבל אני חושבת שאחד הדברים הכי משמעותיים שקרו לי בחיים זה שפגשתי את בן".
 
מה מפחיד אותך?
 
"אתמול ישבתי על המרפסת והגעתי להכרה שאני כל הזמן מפחדת, אני חיה בפחד מתמיד שהולך וחוזר. כל דבר מפחיד אותי, באמת. מתהפכת לי הבטן כל הזמן. את גם תופסת אותי ברגע נורא מסוים, תקופה נורא מרגשת, והרבה פעמים התרגשות ופחד מחליפים אצלי תפקידים. אפשר למות מזה".
 
ומה את  מאחלת לעצמך?
 
"אני מה זה זקוקה לשאלה הזאת עכשיו... אני מאחלת לעצמי להמשיך לגדול ולצמוח, עם המוזיקה ועם מה שאני עושה, ועם הבית שלי, הבן זוג שלי, באמת, שכל מה שקורה היום רק ימשיך ויצמח ויפרח. שלא תהיה תקרה לדבר הזה".
 
 
דניאלה ספקטור תופיע ב- 9 בינואר ב-21:00 במועדון מיילסטון במבצר שוני, בנימינה וב- 20 בינואר ב-22:30 בתיאטרון תמונע בתל-אביב.


למועדי מופעים >

05/01/2010   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע