סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
עניין
לוח האירועים 2018 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
    
10
11121314151617
18192021222324
252627282930
ריאיון
 
מאת: טל גורדון הזמנה לפגישה עם אבשלום קור
 

 
 
אריק איינשטיין, יהורם גאון, מצלצלים לשאול שאלות בעברית, אני עונה בשמחה. פעם הייתי באמצע טיול, צלצל אריק איינשטיין. הוא אומר, 'אני כל כך מודה לך שאתה מסכים לענות'. אמרתי לו, 'תשמע, אם אתה תקליט שגיאה ואחר כך אני אשמע אותה ברדיו, אתה יודע כמה צער יהיה לי? אני שמח שאתה שואל לפני הקלטה'. ודרך אגב, החבר'ה האלה, איינשטיין, גאון, בדרך כלל יודעים, כי יש להם תשתית רחבה של עברית, הם לא טועים בדרך כלל, הם שואלים כדי להיות בטוחים"
אבשלום קור מספר לטל גורדון על אהבתו הראשונה, השפה העברית, לרגל סד' מפגשים בראשון לציון


לא מתקן

"השפה העברית" היא סדרת מפגשים בהנחיית אבשלום קור, המביאה אל הבמה את חדוות הגילוי המחודש של העם היהודי את שפתו, ונערכת בראשון לציון, המושבה שהייתה גם הראשונה להוביל את החזרה אל השפה בבתי הספר שלה.

על אף השליטה הלא מבוטלת שלי בשפה העברית, אל השיחה עם קור - המזוהה כל כך עם דיבור תקני ומדויק -  ניגשתי בחשש מסוים, אותו הוא פוגש ודאי גם מול אנשים אחרים.

"אני יכול לומר לך שאני לא מפריע לדבר אף פעם", אומר קור, כיום יועץ הלשון של גלי צה"ל וחבר ועדת השמות הממשלתית. "זה מן הדברים הגדולים שלימדוני מוריי, ואני מתקן דיבורם של הילדים או הנכדים, שזה חשוב, אבל לא מעבר לזה. אני חושב שאם אנשים שמדברים איתי יחשבו איך הם מדברים, הם לא יחשבו על מה הם מדברים ומשום כך אני צריך לאפשר להם לדבר".

בחמשת מפגשי הסדרה שיתקיימו בבית העם ראשון לציון, במסגרת סדרות מבית "לגלות תרבות", יארח קור שותפים לעיסוק השפתי, יחד ידונו בנושאים כ"מאין באת ולאן אתה הולך" - מפגש המוקדש לשמות משפחה לפי ערי מוצא, "מתי הפסקנו לדבר עברית?"; "מילים של בית המדרש בעברית המשודרת"; "אנחנו על המפה" שיביא אל הבמה סיפורי שמות של מקומות על מפת הארץ, ומפגש נוסף שיתקיים כחלק מ"לשון ראשון", הכנס הראשון לציון השפה העברית.

"עם שעוזב את שפתו מאבד חלק משמחת החיים שלו"

"זה פלא גדול", אומר קור. "אנחנו התפזרנו בכל העולם, שמרנו על העברית בבתי הכנסת, במכתבים, אבל לא דיברנו בה. העברית היתה מכשיר שחיבר אותנו מחדש, ואני בטוח שהיהודים של כל הדורות מקנאים בנו.

"יש סיפור שמופיע בתלמוד הירושלמי: בערך בשנת 300, כבר 200 שנה אין מדינה, ועורכים כינוס של היהודים, כי עדיין נשארו הרבה יהודים בארץ. הכינוס הוא בקיסריה. מתחילים בתפילה, יהודים לפני הכינוס מתפללים, זוהי תופעה מוכרת בחלק מהציבור גם היום. תפילת 'שמע ישראל' הם אומרים ביוונית. צועק אחד, רבי לוי, 'השתגעתם? מה אתם מדברים ביוונית? מדברים ארמית, מילא, אבל לפחות בתפילה, כמה פסוקים מהתורה, לפחות את זה תגידו בעברית!'. אומר לו אחד החכמים האחרים שהיו שם, 'מה אתה רוצה? לפני מאה שנה נחתמה המשנה בגליל, מי שחתם את המשנה, ר' יהודה הנשיא, כתב במשנה שמותר להגיד 'שמע ישראל' בכל שפה, בכל לשון', ובזה הוא השתיק אותו בעצם.

"עכשיו, אני אומר לעצמי, מה, רבי יהודה הנשיא, שחתם את המשנה והקפיד שתהיה כתובה בעברית, הוא באמת רצה שנגיד 'קריאת שמע' באנגלית או ביוונית? אני חושב שזה לא ככה, אבל המצב היה כל כך נורא שהוא פחד שאם הוא יגיד שחובה להגיד 'שמע ישראל' בעברית, אולי לא יישארו בחיים מספיק אנשים שיגידו את זה בעברית. ואני אומר היום, אילו יכולתי, הייתי נוטל את רבי לוי הזה בזרועו, והייתי יוצא איתו בחוצות קיסריה, והיה רואה שהיום בקיסריה כולם מדברים עברית. אולי אפילו הייתי נותן איתו קפיצה לוושינגטון והוא היה שומע שגם היהודים בוושינגטון אומרים 'שמע ישראל' בעברית".

אבשלום-קור-01.jpg
אבשלום קור (יח"צ)

בקיסריה כולם יודעים אמנם עברית, אבל הרבה פחות בקיאים היום בקריאת שמע...

"בכלל העברית שולטת... מה שאני רוצה להגיד הוא שבאמת הצלחנו לעלות מתהום שהיה קשה להאמין שאפשר לעלות ממנה".

אתה עושה בהרצאות שלך חיבור בין שפתו של עם לעצמאותו

"זאת עובדה שצריך לתת עליה את הדעת. אנחנו, עוד כשהיינו עצמאים על אדמתנו, עזבנו את העברית. נשיא הסנהדרין מוציא מכתב רשמי מירושלים, יושב על הר הבית וכותב אותו בארמית. כל הסיפור כתוב בעברית, אבל הציטוט מופיע בארמית, זאת אומרת שהוא כתב בארמית. זה לא מכתב לאנשים שחיים בגולה, זה מכתב לאנשים שחיים בגליל. כנראה עם ישראל בארץ ישראל התחיל לנטוש את העברית".

למה?

"אני גר בתל-אביב, לא רחוק מכיכר המדינה. בכיכר המדינה אין כמעט אות עברית. אותה תופעה שאנחנו רואים היום הייתה כבר. התוצאה אז הייתה חמורה. עם שעוזב את שפתו מאבד חלק משמחת החיים שלו".

ומהזהות שלו

"חלק מכושר העמידה, מהזהות. פעם ביום חמישי בלילה הרחובות היו ריקים כי מכבי שיחקה כדורסל. גם היום מכבי משחקת כדורסל אבל יש הרבה אנשים ברחוב, כי מי שמשחק הם לא שחקנים מפה. הם שחקנים זרים שמקבלים כסף".

בעצם אתה אומר שגם היום אנחנו בדרך לאובדן עצמאות

"לא. בעצם אני אומר, בואו נלמד ממה שקרה וניזהר. בואו נשמור על הרוח, על החינוך, על העברית".

בוא נוביל את כל הדברים שהעלינו פה אל הסדרה בראשון לציון

"תהיינה חמש פגישות. בכל פגישה אני משוחח עם אורח אחר. אני משוחח עם יועצת הלשון של רשות השידור, רות אלמגור-רמון, על עניינים שאנחנו נתקלים בהם בעבודה ברשות השידור אצלה, בגלי צה"ל אצלי.

"אני אתן לך דוגמה: אני שומע כתבות של גלי צה"ל עד אחת בלילה, לפני שמקליטים אותן ליומן הבוקר, והכתב פעם אומר 'עיצומים' ובמשפט השני אומר 'סנקציות', בשלישי עוד פעם 'עיצומים'. אני אומר, 'למה אתה מחליף? תגיד עיצומים'. אז הוא אומר, 'אני רוצה לגוון'. אני אומר לו, 'תגיד לי, ב- CNN, they say once sanctions and once itsumim? No. they only say sanctions. We only say itsumim'. יש פה תפיסה חדשה שאתה מגוון במילים לועזיות כאילו שזה חלק מהעברית".

אבל התפיסה הזו משקפת את רוח התקופה ואת השינוי האמיתי שחל בשפה ובחיים שלנו דרך האינטרנט וחוויית הכפר הגלובלי.

"אני לא נגד מילים בינלאומיות, אני גם לא נגד שימוש במילים ערביות, אבל אנגלית היא לא תמיד עם מילים בינלאומיות. המאכלים למשל, עוברים עם השם לשפה אחרת. באנגלית קוראים לחלה 'חלה', כמו בעברית, ולפיצה 'פיצה', כי היא באה מאיטליה עם השם הזה. אני למשל זוכר נאום של ראש ממשלת בריטניה, והוא דיבר על זה שצריך לפעול בעניין הזה aggressively, אז בשידור אמרו 'הוא אמר לפעול באגרסיביות'. בעברית אומרים תוקפנות.

"מטרת הפגישות היא לספר בחיוך, לחבב, לתת חוויה, לשעשע, גם לשיר. בשתיים מהפגישות אנחנו שרים, כי דבר שאוהבים שמחים איתו. אנחנו לא נפגשים אלא בשביל לשמוח, או כמו שאני אמרתי כשגמרתי עכשיו ללמד עוד קורס לכתבים החדשים של גלי צה"ל: 'כל שעה של היממה שאתם רוצים לשאול, צלצלו, תשאלו, כי העברית היא לא המקצוע שלי, העברית היא החיים שלי'.

"אריק איינשטיין, יהורם גאון, מצלצלים לשאול שאלות בעברית, אני עונה בשמחה. פעם הייתי באמצע טיול, צלצל אריק איינשטיין. הוא אומר, 'אני כל כך מודה לך שאתה מסכים לענות'. אמרתי לו, 'תשמע, אם אתה תקליט שגיאה ואחר כך אני אשמע אותה ברדיו, אתה יודע כמה צער יהיה לי? אני שמח שאתה שואל לפני הקלטה'. ודרך אגב, החבר'ה האלה, איינשטיין, גאון, בדרך כלל יודעים, כי יש להם תשתית רחבה של עברית, הם לא טועים בדרך כלל, הם שואלים כדי להיות בטוחים".

באילו נושאים נוספים תעסוק במהלך הסדרה?

"תהיה גם פגישה על שמות של מקומות בארץ, שהשמות עצמם הם סיפורים. יש לנו מקומות עם מספרים בנקבה כמו באר שבע, קריית ארבע, אבל יש מספרים בזכר, מעלה החמישה, קריית שמונה. יש לנו כל מיני אבן: אבן מנחם, אבל אבן יהודה זה בכלל לא אבן. אבן יהודה זה א. בן יהודה.

"אני עושה עם עופר רגב שיחה על שמות משפחה לפי ערי מוצא, וילנאי מווילנה, טולדנו מטולדו, עם הזמרת רונית אופיר ובפסנתר אלונה טוראל, והפגישה האחרונה לסיום השנה תהיה שירי געגועים לארץ ישראל עם שרה'לה שרון.

"תהיה לי במסגרת הסדרה גם פגישה עם עורך הספורט של גלי צה"ל, טל שורר, כי הספורט זה כר נרחב מאוד למשחקי שפה, מי שקורא את כותרות עיתוני הספורט..."

זו כמעט שירה

"'הם הכו אותם שוק על ירך', לטל שורר כבר יש פנקס מלא דוגמאות. נדבר גם על מילים של קודש שהעברנו לעברית החילונית. אני אתן לך דוגמה: סבתא שלך וסבתא שלי, כשהם אמרו 'מוסף' או אמרו 'מעריב', הם התכוונו לתפילות. הילדים היום ששומעים 'מוסף' או 'מעריב' חושבים על עיתונים".


אבשלום-קור-02.jpg
אבשלום קור (יח"צ)

"כשאלוהים ברא את העולם בסוף כל יום הוא אמר טוב,  לא אוקיי"

לפני שנים מאוד אהבתי את התכנית של נתיבה בן יהודה ואת הקריאה שלה לתת חיים ותוקף מחודש לשפה דרך הסלנג, שפת הרחוב והשפה המדוברת. אני משערת שאתה לא בדיוק מסתדר עם התפיסה הזו

"קודם כל אני מאוד אהבתי את התכניות של נתיבה ברדיו, הן היו תכניות נפלאות. המחלוקת שלי עם נתיבה היא על זה שגם את, גם אני וגם נתיבה לפעמים הולכים פרוע, לפעמים הולכים במכנסיים קצרים, לפעמים בסנדלים – אבל לא תמיד.

"יש לשפה כמה רבדים, ועל מנת להכשיר את השפה המדוברת לא צריך למחוק את השפה הכתובה. למשל אריק איינשטיין, בשיר 'עוף גוזל', אומר 'גור לך'. מה זה 'גור לך', גור לך זה תפחד. זאת אומרת הוא לא מפחד לקחת גם מילים של הרחוב וגם מילים גבוהות ולשלב אותן. ואני חושב שהשגיאה של נתיבה, בצד שלי, היא שכולנו לפעמים הולכים פרוע, אבל אני לא עושה מזה דגל".

אבל אתה גם לא נגד?

"העיקר שידברו עברית. הצער שלי זה האנגלית. הבעיה שלי היא שבדור הזה יש הרבה דברים שאומרים באנגלית שלא צריך להגיד אותם באנגלית – מעבר למילים כמו  לייק או אייפון, שזה בסדר. יש בירושלים מלון 'קינג דיויד'. מה זה השטויות האלה 'קינג דיוויד'? לא קראו לו דיוויד אלא דוד, והוא לא היה קינג אלא מלך. אנחנו לוקחים מלך שלנו וקוראים לו כמו שהגויים קוראים לו. אלה הדברים שמפריעים לי".

אני באמת מרגישה קצת לא נעים כל פעם שאני אומרת אוקיי עכשיו בשיחה...

"יש לנו בעיה עם הרבנים של הדור הזה, שרבנים בהיקף רחב אינם מקפידים על זכר ונקבה במספרים, וזה מהתורה, זה לשון הקודש, איך יכול להיות שרבנים לא מכבדים את לשון הקודש. ובעניין האוקיי. המון רבנים אומרים אוקיי. כשאלוהים ברא את העולם בסוף כל יום הוא אמר 'טוב', הוא לא אמר 'אוקיי'."

לא היה לו אינטרנט

"היה לו הכל".

האהבה הראשונה

אני חייבת לשאול אותך משהו שמשום מה הטריד אותי פעם: למה המילה שנייה, זו שיש 60 כמוה בדקה, היא בכל השפות דווקא שנייה ( second ) ולא ראשונה?

"זה משהו שאנחנו לקחנו מהגויים. למעשה, אם למילה בשפה אחת יש משמעות א' ובשפה השנייה יש לה משמעות א' וגם ב', אז השפה הראשונה משלימה את המשמעות הנוספת. עכשיו אני אתן דוגמה הפוכה שבאה מהעברית. איך קוראים לרמטכ"ל באנגלית? צ'יף אוף סטאף. סטאף זה מטה. הוא ראש המטה. אבל מטה זה במובן מקל אצלנו. למשה רבנו היה מטה ביד, כלומר מקל, ואחר כך קראו לכל שבט מטה יהודה, מטה בנימין, והגויים העתיקו את זה מעברית. לקחו את המילה שפירושה מקל, והיא מציינת גם קבוצת אנשים".

עוד דבר שמטריד אותי הוא המילים שמנסה האקדמיה ללשון להכניס לעברית, וחלקן מתבססות רק על המחשבה, כמו שח רחוק (טלפון), או נמנמת או כרוכית, ולכן לא ממש נטמעות בדיבור שלנו, לעומת אחרות, כמו קלטת, שכן נכנסות.

"'שח רחוק' לא יכולה להיקלט כי אי אפשר ליצור ממנה פועל. אנחנו יכולים ליצור פועל רק ממילה שיש לה שלושה או ארבעה עיצורים. חמישה עיצורים כבר קשה, כי חוץ מלהזדנגף, כשפעם עוד הלכו בדיזנגוף, זה התאפשר כי ה-ד' של דיזנגוף תופסת את המקום של ד' של 'הזדרז' למשל, של בניין התפעל, ובמקום ה-ת' יש שם ד', אבל מ'שח רחוק' אתה לא יכול לעשות פועל, ואם אי אפשר לעשות פועל, אין לזה סיכוי. עובדה שטלוויזיה נשארה טלוויזיה, דמוקרטיה נשארה דמוקרטיה".

הדמות שלך מזוהה עם החיבור הכל כך חזק לשפה העברית. קח אותי למקום הראשוני שבו חווית את החיבור החזק הזה

"גדלתי בתל-אביב ברחוב ארנון, הרחוב של לאה גולדברג, שכתבה עליו את 'ידידיי מרחוב ארנון'. היא גרה במספר 15, אנחנו גרנו במספר 5. אני התחלתי ללמוד כינור בגיל חמש אצל מורה שגרה בארנון 20. בגיל חמש אמא הייתה באה לגן לקחת אותי עם כינור ביד, והביאה אותי לארנון 20 עוד לפני ארוחת הצהריים. היה לי שיעור כינור אצל אחת ממייסדות הפילהרמונית, עוד מימי הוברמן, קראו לה גברת אליס פניבש

"עברה שנה, כבר הייתי בן שש, אבא רצה לדעת מה יצא לנו מהשנה הזאת. הוא בא למורה ואמר, 'נו, גברת פניבש, איך אבשלום?'. והיא אמרה, 'מר קור, אני כל כך אוהבת לשמוע אותו, יש לו עברית כל כך יפה'. זה מה שיצא כששלחו אותי ללמוד כינור. ניגנתי כינור עד גיל 18, ובחלק מהשנים גם ניגנתי פסנתר במקביל, ולמדתי בקונסרבטוריון למוזיקה, אבל האהבה הראשונה זה עברית".

 

"השפה העברית", סדרת מפגשים בהנחיית אבשלום קור, בית העם ראשון לציון. מפגש ראשון יתקיים ביום ראשון, 25 בנובמבר 2012, בבית העם בראשון לציון. טל' לפרטים: 03-9537000  טל' להשארת הודעות: 03-9650494.  


למועדי מופעים >

29/10/2012   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע