כל אחד חוטף משהו

בתערוכה "תופעות לוואי" שתיפתח בגלריית תיאטרון תמונע חושף היוצר עו"ד זאב שצקי סוד שנוגע למחלת הפרקינסון איתה הוא מתמודד כבר שש שנים. התערוכה מלווה את מופע היחיד "בלי רברס - איך נרפאתי מפרקינסון?" שמועלה בתיאטרון תמונע.

באירוע הפתיחה ישתתפו השתתפות: הסופרת יהודית קציר, השחקנית פביאנה מיוחס, הסופרת ארנה לנדאו והמלחינה רויטל מוניטה.

בתערוכה הציורים גדולים עזים וכמעט אקספרסיוניסטים מודבקים על קיר הבטון השחור בגלריית תיאטרון תמונע. ללא מסגרת. כמו גרפיטי או כתובת מחאה. הציורים חסרי מסגרת מותאמים לכך ששצקי חסר מסגרת של הכשרה אמנותית בציור. הוא בוגר אוניברסיטת תל אביב במשפטים ולמד משחק בסטודיו ניסן נתיב שם גם לימד אלתור.

על החיסרון בטכניקה ובלימוד רישום וציור הוא מפצה באמצעים דיגיטליים. העבודות נוצרות בפסטל רך על בסיס תצלומים, ומצולמות בעצמן ועוברות עיבוד דיגיטלי. התוצאה היא הדפסים גדולים הנראים כמו ציורי אקריליק ותחריטי עץ. בתמונות יש דיוקנאות עצמיים מוגזמים, חיות ועצמות. הרקע ליצירה הוא חוויות שחווה שצקי במהלך התמודדותו עם מחלת הפרקינסון.

זאב שצקי, צילום: שחר צפון


בדברי ההסבר לתערוכה נאמר: "בפרקינסון אוזל במוח חומר שנקרא דופמין ומתוגבר מלאכותית בתרופות. הדופמין מצוי במרכז העונג במוח, כחלק ממנגנון החיזוק החיובי. התרופות מתגברות את המוח לפעמים גם יותר מדי, כי קשה לדעת את הכמות הנכונה שנחוצה. ידועות שתי תופעות לוואי: ברכה וקללה. האחת - הגברת היצירתיות, האחרת - הפרעת שליטה בדחפים  די.די.אס. התערוכה משלבת את תופעות הלוואי האלו וחושפת תנועה פנימית, יצירתית עזה ומרהיבה של התפוררות, אבדן שליטה וכאב.

שצקי אומר: "כל אחד חוטף משהו בחיים. מהסיפור האישי שלי יכולים ללמוד מה עושים תכלס כשהחיים מתהפכים. באמצע החיים (50+) התחלתי לרעוד. וזה הצחיק אותי. בהתחלה שיקרתי לעצמי. אחר כך נלחמתי. כשהתעייפתי התחלתי לחגוג. לשיר, לרקוד, לעשות מדיטציה ולהתמכר. את החוויות האלה ציירתי. הציורים יצאו בחלקם בוטים ומתוסבכים אבל טוב לי לשים את כל זה מחוץ לעצמי, על הנייר. המחלה העירה אותי. הבנתי שכולנו חולים ומתים. מה שתיכף עושה תיאבון גדול לחיות!" 

בלי רברס - איך נרפאתי מפרקינסון?

במופע "בלי רברס-איך נרפאתי מפרקינסון?" מספר שצקי סיפור אישי על התמודדותו עם מחלת הפרקינסון. מחלה קשה וחסרת מרפא, המפגש עם הרופאים, שמתרחש ממש לא כמו בסדרות הטלויזיה. ההכחשה המוחלטת של האבחון. תגובת הסובבים ועצותיהם - כל אלו מצחיקים מאוד ומוכרים לקהל. ההתמודדות היומיומית מתוארת בהומור, ודווקא משום כך היא לפעמים צובטת בלב. "פרקינסון זו קייטנה" - אומר זאב במופע – "בזכותו התחלתי לרקוד, לשיר ולצייר".

זאב שצקי, צילום: שחר צפון

המופע מוצג תחילה כהרצאה ואכן אפשר ללמוד ממנו גם מידע אמיתי על המחלה המסתורית הזאת. אבל בהמשך מתברר שלא מדובר ממש בהרצאה שגרתית והיא גולשת מדי פעם למחזמר.  שיר הנושא שלו למשל נקרא: למה שום דבר לא מתחרז עם פרקינסון? למרות הקלילות, הצחוק והשירה נאמר במופע גם: "זו באמת מחלה מצחיקה בטירוף. זו מחלה מגוחכת. זה חוש ההומור של אלוהים. לקחת אדם ולנער אותו כמו בובה על חוט. פה יותר מדי ופה פחות מדי. להפוך לו את הפרצוף למסכה. לשחק אתו עמוד ולהקפיא אותו במקום. הכל נקי, בלי פצעים ובלי גידולים. מכופפים אותך לאט לאט עד שאתה מפסיק לזוז ועד אז אתה רוקד ורוקד ורוקד. גם אם אתה לא רוצה. גם במקום לישון בלילה. כמו מחול מגוחך. מחול מוות." 
 
אירוע הפתיחה יתקיים ביום שישי, 31 באוגוסט 2018 בשעה 11:00 בתיאטרון תמונע בתל אביב. התערוכה תימשך עד ה-29 בספטמבר, שעת פתיחת הגלריה כחצי שעה לפני תחילת המופעים. לפרטים נוספים: 03-5611211 או באתר תמונע.