התערוכה "אתא סיפור על מפעל, אופנה וחלום" שתיפתח באוקטובר במוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב, מוקדשת למפעל שהיווה חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של א"י ומדינת ישראל, סמל לאומי ופרק חשוב בביוגרפיה האישית והזיכרון הציבורי של רבים בישראל.
 
ביום בו דממו המכונות ונסגר מפעל אתא המפואר כתב הזמר והמשורר שמעון ישראלי שיר קינה- "אתא מכרתנו", למה שהיה חלק בלתי נפרד מזהותו של כל ישראלי במשך שנים רבות כל כך:
 
"וְעַכְשָׁו בָּאוּ הַבְּעָלִים הַחֲדָשִׁים – וְהִתְחִילוּ הַבְּעָיוֹת.הֵם פָּשׁוּט לָקְחוּ אֶת "אָתָא" וְהָפְכוּ אוֹתָנוּ לִמְנָיוֹת,בִּמְקוֹם לְהַשְׁקִיעַ בַּמִּפְעָל – פָּתְחוּ רֶשֶׁת עֲנָקִית שֶׁל חֲנֻיּוֹת./ חֲנֻיּוֹת יֻקְרָה עִם בִּגְדֵי אָפְנָה לִסְנוֹבִּים וְלִמְיֻוחָסִים,וְזֶהוּ, הַסּוֹף יָדוּעַ: כּוֹנֵס הַנְּכָסִים.הַמְּכוֹנוֹת דּוֹמְמוֹת... הַמִּפְעָל הַצִּיּוֹנִי הַזֶּה – סָגוּר"

סיפורו של אתא אינו רק סיפור על אריגת בדים, אלא סיפור של אריגת חלומות:  החלום על תעשייה עברית בישראל. אתא נחלמה בשבי ברוסיה במוחו של אריך מולר כחלום ציוני וסוציאליסטי בזמן מלחמת-העולם הראשונה, נולדה בארץ-ישראל המנדטורית, שגשגה בין מלחמת ששת הימים  ומלחמת יום הכיפורים ומתה במדינת ישראל שרצתה להידמות לארצות-הברית ולאמץ כלכלה קפיטליסטית.
 
תולדות המפעל  מהווים מעין נייר לקמוס עליו ניתן לראות בברור את התמורות הכלכליות, הפוליטיות והחברתיות שחלו בחברה הישראלית ואת תוצאותיהן בתקופת זמן קצרה ומובחנת.
 
אריגי תוצרת ארצנו
 
"איזו אסוציאציה עולה בדמיונכם כשאתם שומעים את השם אתא? קרוב לוודאי שזו נגזרת מגילכם:  אם הייתם בגיל הנעורים באמצע שנות השלושים של המאה הקודמת – הזיכרון יהיה של מכנסי חאקי קצרים מקופלים "שיבר", חולצת חאקי או חולצה כחולה; אם במהלך שנות הששים של המאה הקודמת הייתם בגיל שבו חלמתם לשנות את העולם, תדמיינו, קרוב לוודאי שמלת מיני פרחונית ומכנסי פדלפון או אולי ג'ינס ליוויס וחולצת כפתורים מנהטן, אבל אם הגעתם לבגרות באמצע שנות השמונים ואילך – או אז השם אתא לא יזכיר לכם דבר, מהטעם הפשוט שהוא אינו מוכר לכם". (אילה רז חוקרת אופנה).


איור אופנת אתא, לוגו אריגי תוצרת ארצנו (באדיבות אוסף מכון שנקר ואוסף בית פישר)

ראשיתו של הסיפור שנת 1934 עת הגיע מצ'כיה, אל מקום שכוח אל, כפר עטא שמו, אריך מולר ומחליט להקים שם מפעל טקסטיל משפחתי הנקרא אתא. מאוחר יותר הצטרף אליו  בן דודו הנס מולר. פירוש השם "אריגי תוצרת ארצנו", שניתן למפעל על-ידי ש"י עגנון,  מסמל באופן ברור את הפטריוטיות התקופתית.

שנתיים אחר כך הפך אתא למפעל ענק במושגי הימים ההם והיה  מופת של הגשמה סוציאליסטית: לפועלים מוצע להיות שותפים בבעלות על המפעל,  מוקמת צרכנייה לעובדים במחירים מוזלים, נבנים שיכונים לפועלים בסמוך למפעל ומוקם אפילו מעון לילדי האימהות העובדות.

בסוף שנת 1935 הופך אתא למפעל הטקסטיל הגדול ביותר במזרח התיכון. בראשית דרכה כיוונה את מוצריה אל מעמד העובדים בארץ-ישראל שהיווה את רוב הציבור היהודי בתקופה זו. הצבעים המובילים בקטלוג החברה היו חאקי וכחול. בשנת 1936 התחילה אתא לייצא גם לשוק של ארצות ערב (מצרים, סוריה ולבנון).

 "אתא בשבילנו, ילדי ונערי שנות ה-30 וה-40, היה קטע בלתי נפרד מתמונת ארץ ישראל של אותם ימים", כתב מנחם תלמי במעריב ב-1983.

מוצרי אתא המשיכו לשלוט ברחוב הישראלי גם בעשור שלאחר מכן. ה"פרזנטור" של אתא היה לא אחר מאשר ראש-הממשלה דאז, דוד בן-גוריון, הדימוי החלוצי קיבל חיזוק גם מדמותו של שרוליק, יציר דמיונו של דוש, אשר נראה בקריקטורות היומיומיות כשהוא לובש חולצה פתוחת צווארון, מכנסיים קצרים וכובע טמבל .


דוד בן גוריון בשנת 1954 ודמותו של שרוליק שאייר דוש (באדיבות לשכת העיתנונות הממשלתית ומשפחת גרדוש)

בשנת  1955, בעקבות הקמתם של מפעלי טקסטיל ותחרות הבין הנס מולר שהמפעל חייב לצעוד עם הזמן והחליט ליישם תוכניות פיתוח יקרות שהובילו למשבר כלכלי גדול. בלב דואב החליט ערוך פיטורי ייעול שהובילו לשביתה הגדולה בשנת 1957 .

לאחר מלחמת ששת הימים איבדו בגדי החאקי סופית את מעמדם כבגדי הייצוג הישראליים וכובע הטמבל ירד מגדולתו. אז הופיע הצבר השואף להתלבש "כמו בחו"ל".

עם מותו של הנס מולר בשנת 1962, נמכר המפעל לטיבור רוזנבאום, איש עסקים שוויצי, שניסה להציל את המפעל. מאז עבר המפעל ידיים רבות ובהם של קבוצת אייזנברג וכונס נכסים. אתא ניסתה  להיעזר במעצבי אופנה לעיצוב הקולקציות שלה: לולה בר, עודד גרא, שוקי לוי וג'רי מליץ, אבל כל אחד מהם הצליח לעצב כשלוש עד חמש קולקציות, לפני שהוחלף במעצב הבא.

בשנות ה-70  הלך וגדל הפער האופנתי בין אתא לבין יתר יצרני האופנה הישראליים. משנת 1983 החלו ניסיונות נואשים למצוא קונה למפעל וללא הצלחה. פועלי אתא ובראשם פיני גרוב יצאו להפגנות סוערות. בשנת 1985 לאחר שלא נמצא קונה למפעל, נסגרו שעריו ואלף פועלים שהזדקנו יחד עם אתא נפרדו ממקום עבודתם והלכו הביתה.

תצלומים, קטעי וידאו, כרזות ופרטי ביגוד

התערוכה תציג את רוחה של אתא. סמלים שנחרטו בזיכרון התרבותי הישראלי: משפחת מולר והחזון שלה, הקרע בתוך המשפחה, גאווה פועלית, מאבק עובדים על מקום עבודתם, בגדי עבודה ואופנה.

אזור מיוחד בתערוכה יוקדש לתערוכת צילומים מיוחדת של הצלמת הבינלאומית אנה ריבקין-בריק שהוזמנה בשנת 1962  לתעד את חיי העובדים במפעל אתא. ריבקין-בריק, מוכרת כצלמת של סדרת ספרים על ילדי העולם  – בהם "אלה קרי הילדה מלפלנד" ו"נוריקו סאן הילדה מיפן". מאוחר יותר עלתה לישראל ונפטרה בשנת 1970.

עוד יוצגו תצלומים, קטעי וידאו, כרזות ופרסומות, פרטי ביגוד וטקסטיל שיוצרו בא.ת.א, מסמכים היסטוריים, קריקטורות ועוד.

את התערוכה אצרו מוניקה לביא וערן ליטוין.

התערוכה "א ת א - סיפור על מפעל, אופנה וחלום" תוצג בין התאריכים 6 באוקטובר 2011 – 30 במרץ 2012 במוזיאון ארץ-ישראל, תל-אביב. לפרטים נוספים בטל': 03-6415244.