סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
עניין
לוח האירועים 2021 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
 
10111213
14151617181920
21222324252627
28293031
ריאיון
 
מאת: טל גורדון "עכשיו אני בפרונט"
 

 
 
קראתי באיזו כתבה שמישהו אמר שלהיות בשוליים זו בחירה נוחה. אתה לא חייב להצליח בגדול, אתה לא חייב להפיק בצורה מושלמת, אתה יכול ליצור מתוך חופש מוחלט. לבוא למרכז זה אומר גם למסור את הגורל שלך בידי אנשים אחרים, וצריך לפתח עור של פיל"
"כנסו כנסו", האלבום החדש של אילן גרין, מקפיץ את אמן העומק הזה אל לב הקונסנזוס


"מכסים את השמים בשלטים/ מפלחים אותנו עד שנתרצה" (מתוך "כנסו כנסו")

מי שעוקב אחרי הדרך המוזיקלית שעושה אילן גרין בעשורים האחרונים יכול לנחש שהאלבום החדש שלו, "כנסו כנסו", משמעו תפנית מחשבתית ורגשית עבור מי שהקים לפני למעלה מ-20 שנה את להקת נקמת-הטרקטור עם אבי בללי.
 
שנים היה גרין אמן מחפש דרך, נצמד לשוליים. פרט לשותפותו בטרקטור, שגם לה העניק את צבעו המיוחד, היה שותף בהרכבים דורלקס-סדלקס וקרכצ, ובשנת 2004, לאחר שעזב את נקמת-הטרקטור, פנה לנתיבים ששמים דגש על חיפוש אמנותי יותר מאשר על דיאלוג עם קהל רחב של אנשים.

הוא הציג תערוכות ומיצבי סאונד, הקים את המחלקה למוזיקה חדשה בבית-הספר מוסררה, שאותה הוא מנהל עד היום והוציא, ולפני כשנתיים וחצי הוציא את האלבום "קולות הלוויים", העורך מסע בעקבות כלי הנגינה האבודים של בית-המקדש, שאותם שיחזר ובנה.

כעת הוא מוציא את "כנסו כנסו", אלבום המבקש במוצהר את הדרך אל הקהל הרחב, דווקא בתקופה שאינה מקלה גם על האמן הכי מיינסטרימי בשטח.

"אחרי שעזבתי את הלהקה", אומר גרין, "הוצאתי את 'תקליט קטן' ב-2004, ואחר-כך התחלתי ללכת לכל מיני כיוונים אקספרימנטליים, אבל תמיד היה לי ברור שלכתוב שירים, ורוקנ'רול, ולהקה, זה משהו שאני אמשיך לעשות. השינוי היחיד עכשיו הוא שאני בפרונט ושר את השירים בעצמי".

אבל לראשונה אתה בוחר בפרונט הזה במובהק.

"אני לא יכול לחתום על זה שגם הפעם ממש בחרתי בזה. אחרי שניים-שלושה שירים שמתי לב שזה יכול לפנות ליותר אוזניים, להיות אולי יותר קומוניקטיבי, שירים עם מבנים יותר מסורתיים, לא יהודי מסורתי, כי היום כל דבר זה 'אתה מתחזק', אלא מסורתי במובן הרוקנ'רולי. בעצם היתה פה כן החלטה מודעת אחת כשהתחלתי את הדבר הזה: אני לא הולך לעשות פה שום דבר חדש".

גרין-להקה-ענק-פטיפון.jpg
גרין והרכבו, תמונת יח"צ

"מורידים עלינו גשם מתנות עד שנאמין שמר זה גם מתוק" (מתוך "כנסו כנסו")

"בכל הפרויקטים שלי עד היום תמיד היה משהו חדש שהייתי צריך ללמוד או לגלות או לעשות", אומר גרין. "פעם לבנות כלים, פעם מיצבים, תמיד משהו חדש. הפעם החלטתי שאני לוקח את כל מה שאני יודע ויכול לעשות, שזה כולל עיצוב ועריכת קליפים, ודוחס הכל לפרויקט אחד. בדיעבד כן קרה דבר חדש, וזה שאני הזמר. ב'קולות הלוויים' היינו רביעייה ששרה והיתה זמרת שהיתה הלידרית, ושם הובלתי הרכב בפעם הראשונה.

זו היתה מוזיקה שלי ועיבודים שאני ניהלתי מוזיקלית, וזה היה שלב מאוד חשוב. גם בהופעות אני זה שתיקשרתי עם הקהל ודיברתי בין השירים. בשבילי זה היה מאוד משמעותי, כי זה הראה לי שאני יכול לנהל דברים בצורה הזאת. לא מאחורי הקלעים, אלא לקחת אחריות, לבוא קדימה, להגיד, 'הנה אני, זה מה שאני יודע לעשות, אלה השירים שלי'. לקח לי זמן להגיע למצב הזה".

בגרסה ה"מסורתית" שלו מציג גרין שירים שנישאים על גבי גרוב שמתעורר ולוקח אותך קדימה, טקסטים שמדברים ברור, אלבום שנעים להתמסר אליו. "פתאום בשבועות האחרונים גם הבנתי את שם האלבום, 'כנסו כנסו'. זה 'בואו, אני פותח את הדלת, הנה מה שאני יכול לעשות אחרי שלקחתי את הזמן, התפתחתי בקצב שלי, לאט-לאט, בלי קיצורי דרך, אחרי שעבדתי לאורך ולרוחב ולעומק, ואלה הפירות'. זה קצת מצחיק, כי היה לי את שם האלבום הרבה לפני שהיו לי השירים".

זה מאפיין לא מעט אנשים ששייכים לדור שגם אתה וגם אני שייכים אליו, הצורך להשתמש בזמר אחר ככלי נוסף, להתחמק מלהוביל.

"נכון שזה האפיון של התקופה, אבל להגיד שזה רק להתחבא זה לא נכון. אצלנו בטרקטור זה נבע מהעובדה שהמוזיקה היתה נורא חשובה לנו. בסוף תקופת ה-80 בארץ לא היתה מוזיקה. היו זמרים, היו זמרות, היו שירים, היו טקסטים, אבל לא היתה מוזיקה. העיבודים היו שדופים, הלחנים היו קטנים, לא היתה מוזיקה".

מה הדבר שאיפשר לך לרצות פתאום ללכת קדימה?

"זה עניין של מוכנות נפשית. התחלתי חזרות לפני שנתיים, ובהתחלה זה לא היה זה. השירה שלי היתה חלשה, כל הבעיות הידועות. את יודעת איך בודקים את זה? כשאתה עושה באלנס לפני הופעה, ואתה צריך לשיר רגע לבד כדי לבדוק את המיקרופון שירה, ואז, במקום לעשות את זה בביטחון ולשיר כמו שצריך, אתה מתחבא ומבקש, 'בואו נבדוק את השירה כבר עם כל הכלים'. מכירה את זה?".

  


"מספרים לנו שזה נורא כדאי מחליטים עלינו איך ועד מתי" (מתוך "כנסו כנסו")

"פתאום משהו השתחרר. לא יודע איך להגדיר את זה, אבל הרגשתי פתאום בשל, והרגשתי אפילו צורך בזה. הרגשתי שכל הפרויקטים שעשיתי עד היום הכל טוב ויפה, אבל הגיע איזשהו רגע – ואני אגיד את זה בלי בושה – שאני רוצה לקבל חשיפה יותר גדולה. זה כאילו משהו שאתה לא אמור להודות בו כמוזיקאי עמוק, אבל אתה רוצה שישמעו אותך. ואני חייב להגיד לך שאני לומד בשבועות האחרונים שזה לא פשוט בכלל, ויש לזה מחיר. מחיר נפשי גם. אבל כנראה שאין מה לעשות. מגיע שלב שבו זה על החיים ועל המוות".

מה זה אומר מחיר נפשי?


"קראתי באיזו כתבה שמישהו אמר שלהיות בשוליים זו בחירה נוחה. אתה לא חייב להצליח בגדול, אתה לא חייב להפיק בצורה מושלמת, אתה יכול ליצור מתוך חופש מוחלט. לבוא למרכז זה אומר גם למסור את הגורל שלך בידי אנשים אחרים: עורכים מוזיקליים, גלגל"צ, כל הסיפור הרגיל. בכלל, היום בעלי המועדונים קובעים מי יופיע ומי לא, ואתה כל פעם מוסר את הנפש שלך, את הדבר הנורא יקר הזה שלך, וצריך לפתח עור של פיל מול כל האנשים האלה, שנדים בראשם ומחליטים.

"הכרתי את זה מהטרקטור, אבל שם זה התחלק בין ארבעה אנשים והדיבור של להקה זה אנשים שתמיד תומכים אחר בשני, ושם גם לא אני הייתי זה ששר, אלא בללי. כשאתה מוביל את הלהקה האחריות עליך, וזה מקום לא פשוט בכלל. דודו טופז למשל לא ידע להתמודד עם זה שאנשים לא רוצים אותו. אתה צריך לגבש בתוכך משהו שהוא יותר חזק מכולם, שיאפשר לך להגיד לעצמך, יהיה מה שיהיה, הדבר הזה הוא שלי ואני עומד מאחוריו ומאמין בו, בלי קשר למה שקורה בחוץ".

ולמקום הזה אתה מגיע כשבחוץ מחכה התקופה אולי הכי קשה לאמן שמחפש אוזניים.

"תקופה קשה, בלבול גדול ואף אחד לא יודע מה קורה בעצם. החטא הקדמון זה ההופעה של הדיסקים והמעבר לדיגיטל, אבל אני לא רוצה לתלות את זה רק בטכנולוגיה. היה פה תהליך ארוך שכלל חברות תקליטים שלא הסתכלו לטווח ארוך והיו תאבות בצע, אבל זה רק צד אחד של הסיפור. משהו בתרבות שלנו התקלקל. אנשים רוצים לקבל דברים בחינם, תעשיית המוזיקה בארץ קפאה על שמריה, עצם זה שעד היום אין בארץ חנות מקוונת אחת לכל חברות התקליטים למשל, אני לא מצליח להבין את זה. דווקא בתקופה שבה מכירות הדיסקים יורדות, הן צריכות לחפש דרכים אלטרנטיביות לעשות כסף, והן לא עושות את זה.

"היום הכל מוטל על האמן. הוא צריך לממן הכל, הוא צריך להביא את הקהל, הוא צריך לפרסם, ובסופו של דבר הוא גם הקהל של עצמו. אני רואה הבדל בגדול. אולי בגלל שהייתי בחוץ ולא הייתי בשוק של ההופעות של הרוקנ'רול שמונה שנים, שמעתי על זה מאנשים, אבל עכשיו אני רואה שהמצב חמור. צריך להציף את הדבר הזה ולדבר עליו, שכולם יבינו את המשמעות של זה. מוזיקה מוקלטת בעצם עומדת להיעלם, כי אין שום דבר שיממן אותה".

גרין-אלבום-ענק.jpg
עטיפת האלבום החדש, יח"צ

אבל אנשים עובדים היום באופן פרטי.


"אז הרמה יורדת. יש היום מין תחושה שנורא קל לעשות תקליט, לעשות סרט, לעשות הכל. כל מיני מקצועות שפעם היית הולך ללמוד ארבע שנים, היום זה נראה נורא קל, ובאמת זה הפך להיות קל, אבל הבעיה שעושים עם זה דברים שלא מספיק מעמיקים. יש תרבות של קיצורי דרך, גם כוכב נולדים למיניהם זה חלק מזה, שאומרת, הנה, אני יכול לדלג על שלבים, לעשות דברים בלי לפתח את עצמי ולעבוד על עצמי, מספיק להיות חמש דקות בטלוויזיה והכל פתוח בפניך. אני מנסה להשיג הופעות ורואה כמה זה קשה, אבל אם הייתי חמש דקות ב'דה ווייס', ברור שהיו לוקחים אותי מיד. אני לא רוצה להישמע מתבכיין, הפתרון הוא לא להחזיר את הדברים אחורה, אלא לייצר אלטרנטיבה. זה קצת מזכיר לי את המצב שהיה פה בסוף האייטיז, כשהתחלנו עם הטרקטור ולא היה פה רוק'נרול, הכל היה לגמרי מיינסטרים, חברות התקליטים לא היו מוכנות להחתים שום דבר שהוא מעבר לממוצע".

זה באמת נשמע דומה מאוד.

"יש הבדלים סמנטיים, אבל זה דומה. גם אז היה קצת ייאוש. אני זוכר שבטרקטור אמרנו, 'מה נשיר בעברית, מי יקשיב לנו בכלל, בשביל מה להתאמץ', אבל קרה משהו, אני אפילו לא זוכר מה, ששינה את התמונה, ולפחות לכמה שנים היתה לנו עדנה".

"מגלים אותנו כל יום כל דקה הפצצות החכמות של המידע"
(מתוך "כנסו כנסו")

בימים אלה מופיע גרין עם הרכב שכולל את נתי טאוב בגיטרה, עמי בורנשטיין בתופים וקולות, אוהד סטמטי על הבס וגרין בקלידים. אורח המופע הוא אבי בללי.

הגענו לשלב השאלה הצהבהבה, על הקשר עם בללי.


"אנחנו שומרים על קשר, בשנה האחרונה קצת יותר מאשר קודם. היו כמה שנים של נתק, לא מוחלט, אבל היתה התרחקות, ועכשיו אנחנו בתהליך הפוך. מגיל עשרים בללי ואני עושים אותם דברים בנפרד בלי לדעת שהשני גם עושה את זה, זה מדהים. אני זוכר שבגיל 22 בערך נסעתי לחו"ל, וקיבלתי ממנו גלויה שיומיים אחרי הוא נסע, בלי לדעת שאני נסעתי.



"אנחנו נמצאים תמיד באותם שלבים  בלי לדעת, סימביוזה מוזרה כזו. מטבע הדברים, אחרי שעזבתי את הטרקטור היה קצת מתח בהתחלה, למרות שניסינו לעשות את זה הכי נוח, אבל תשמעי, אנחנו 35 שנים ביחד. בגיל 15, בתיכון, הצטרפתי ללהקה שהוא ניגן בה, ומאז אנחנו מופיעים ביחד, עם עליות ומורדות כל הדרך. יש חיבורים שכנראה נועדו להישאר כל החיים. הנה עכשיו התארחתי בהופעות השקה שלהם, הוא יתארח אצלי, אני מניח שהשיתופי פעולה יישארו תמיד, ואנחנו ביחסים טובים. מדברים מדי פעם בטלפון או בפייסבוק, שולחים אחד לשני דברים, הכל בסדר, נרגעים".


הופעת ההשקה של האלבום "כנסו כנסו" תתקיים ביום שישי, 20 באפריל, בשעה 16.00, במועדון האזור, ברח' הרכב 13, תל-אביב.


למועדי מופעים >

02/04/2012   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע