סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
עניין
לוח האירועים 2021 פברואר 
א ב ג ד ה ו ש
 
10111213
14151617181920
21222324252627
28
כתבה
 
מאת: טל גורדון צוקי פינת גורדון - ממש לא סופרסטאר
 

 
 


צוקי , הסאונד מן של אייל גולן ושל דקלון הוא אמן ששונא להופיע, בורח מחשיפה כמו מאש ועושה מוזיקה אלקטרו-אקוסטית בעיקר לעצמו וגם לכמאה אנשים שקנו עד היום כל אחד מחמשת האלבומים שהוציא. פינת גורדון משרטטת פרופיל של אמן מסוג שלא הכרתם.

חום מנוכר על מצע אלקטרוני סמיך

צלילים אלקטרוניים בוקעים מהמערכת, מתחילים בשקט, מתפתלים עד שתנועותיהם מתחילות לסמן משפט מלודי ברור. מתחת, לאט לאט, מתחילה תחושה קצבית, ועוד לפני שהתגבשה היא מסתיימת. פרלוד, רצועה ראשונה בדיסק השישי של צוקי, שכתב, הלחין, שר, הפיק מוזיקלית, עשה סאונד ועיצב את עטיפת האלבום.

מהקטע השני מתחילים לסירוגין שירים באנגלית, רכים ומלודיים, וקטעים מוזיקליים עם משפט מושר פה ושם, בשירה שמזכירה קצת את שנות השמונים מהכיוון של מינימל קומפקט. חום מנוכר כזה. על מצע אלקטרוני חורפי וסמיך מניח צוקי רגעים אקוסטיים בשילוב תבלינים פסיכדליים, וממקם את השירה ככלי משתלב, לא מוביל. למרות התיאור הנ"ל, האלבום של צוקי לא מגיב טוב כשמשתמשים בו כפס קול, בין אנשים, תוך כדי דיבורים, וזה כנראה לא ייעודו.

העולם הממוחשב מאפשר היום גם לאמנים מסוג קצת אחר מהמודל הקלאסי של היוצר החשוף או של הרוקר המסוחבק (שמוקף בלהקה) ליצור את היצירה שלהם, בלי לשלם את המחיר הכרוך בחשיפה ובאינטראקציה. זאת כנראה אחת הסיבות לכך שצוקי הוא אחד מאותם אמנים שרבים האנשים, ובתוכם אני, שלא הפנימו את נוכחותו במוזיקה הישראלית, למרות חמשת האלבומים הקודמים שיצר בעשור האחרון.

"רציתי להיות מוזיקאי, לא לעבוד בשואו ביז"

צוקי, (איציק במקור, קיבל את הכינוי בילדותו מאחיו ומאחותו), 39, התחיל את הדרך המוזיקלית שלו כילד שעובר מלימודי אורגן, לבסון (!) ועד לגיטרה, עליה התביית כשהבין שמה שהוא הכי רוצה זה לכתוב שירים. עד גיל שלושים עבר, למורת רוחו, בהרכבי רוק שונים שעשו את המסלול המתבקש הכולל את הלוגוס והרוקסן אבל "לא יצא מהם כלום" לדבריו. כשלמד והפך לטכנאי סאונד מקצועי, התחילו החיים להתאים את עצמם לדינמיקה יותר נוחה בשבילו.

"ברגע שהפכתי לטכנאי מקצועי התחלתי להעז. יש לי אולפן חופשי ואני יכול לעשות שיר. בהתחלה אילתרתי על כלים שאני לא ממש יודע לנגן בהם, תופפתי על כל מיני קופסאות פח... מאמצע העבודה שלי על התקליט השני נכנס כבר המחשב לחיים והקל עליהם בהרבה דברים".

- אז למה בעצם העברת את עצמך את כל מסלול הלהקות שעשית בהתחלה?

"אם היה מחשב לפני עשרים שנה אין ספק שלא הייתי מגיע להרכבי רוק אלא מחפש לעשות לבד. הזמנים השתנו. הדרך המקובלת והמסורתית בעבר לעשות שירים הייתה להקים הרכב, להופיע, לנסות לעניין חברות תקליטים, לקבל חוזה הקלטות. ככה זה היה פעם. בדרך כלל הייתי הכותב והסולן בלהקות, והשאר היו נגנים פחות יצירתיים. הרבה פעמים הרגשתי שאני מעדיף את הסקיצה שעשיתי בבית מהביצוע של הלהקה עם `הגיטריסט המוכשר שיודע לנגן מאוד מהר` וכולי. הרגשתי שזה לא זה, זה לא אני וזה לא בדיוק מה שאני רוצה. התחושה הייתה שאני מתפשר בגדול, ושמה שנשאר שלי זה רק המילים, הלחן והשירה.

"הייתי מאוד מתוסכל במסגרת הזאת, במיוחד שהייתי אמור גם להביא את השירים ולהנהיג. לא אהבתי את זה. אני גם לא אוהב להופיע. אני לא סופר סטאר. מתוך תחומי האמנות בחרתי במוזיקה אבל זה לא בהכרח אומר שאוטומטית אני מצטרף לשואו ביז. אני לא מוכן לחשיפה כזאת. סירבתי גם להופיע בכמה תכניות טלוויזיה שהציעו לי, ביניהן, אגב, גם בתוצרת הארץ, כי אני לא אוהב את זה. אני ביישן מדי כנראה. זה פשוט לא יעשה לי טוב. אני עושה מוזיקה כי אני רוצה ליהנות ממנה ולא לסבול. אם אני אצטרך להופיע ולהיכנס ללחצים כאלה זה רק יעשה לי רע. תמיד אני משווה את עצמי לצייר שמצייר בבית ציור, וזהו, זה נגמר. הוא לא צריך אחרי זה לצייר שוב את הציור לפני קהל כדי למכור אותו. אני מצייר בשבילי".

"חיים שמש אהב ורצה להוציא"

- אם ככה, למה אתה לא כותב רק למגירה? בכל זאת יש לך צורך לצאת עם המוזיקה שלך החוצה...

"אם לא הייתי פוגש את יורם אליקים (הבעלים של הלייבלים פאקט ואודיוקולאז` בהם הוציא את חמשת אלבומיו הראשונים) במקום ובזמן הנכון, לא בטוח שהייתי מוציא, או יוצר בכמות כזאת. בהתחלה לא חשבתי להוציא את מה שעשיתי, עשיתי רק לעצמי. בסוף אמרתי `אוקיי, נלך לפאקט`, ואז קיבלתי תגובות מאוד טובות, ואז כבר פאקט היה סוג של בית שהלכתי איתו עם שאר האלבומים. אף פעם בחיים לא ניסיתי לגשת לחברות תקליטים גדולות, גם בתקופת להקות הרוק לא שלחנו סקיצות לחברות, מראש ידעתי שזה מיותר ואבוד. צחוק הגורל שהיום הדיסק יוצא באן.אם.סי."

- אז איך באמת זה קרה? קראתי באיזו כתבת עבר איתך שאמרת שלעולם לא תעבוד עם חברה גדולה...

"לא אמרתי שאני לא אעבוד עם חברה גדולה, אמרתי שאני לא אתפשר כדי לעבוד עם חברה גדולה, ואכן לא התפשרתי. הבאתי להם מאסטר מוכן וככה הוא יצא. אפילו הבאתי את העטיפה שאני עיצבתי. הם נתנו לי יד חופשית לחלוטין. התקליט הקודם יצא באודיוקולאז`, שהיה לייבל של אן.אם.סי., ובחוזה הייתי מחויב לתת להם את האופציה לתקליט הבא. מטבע הדברים כשסיימתי את האלבום שלחתי לחיים שמש, והופתעתי כשהוא אמר שהוא אהב מאוד ורוצה להוציא את זה".

הסאונדמן של דקלון ואייל גולן

לא קשה להבין בין השורות שצוקי לא ממש מתפרנס מהמוזיקה שלו. את שכר הדירה הוא משלם כסאונדמן בעולם מוזיקלי רחוק למדי משלו, והנהנים העיקריים מכשרון הטכנאות שלו הם שמות כמו דקלון, אביהו מדינה, קובי פרץ, אייל גולן וחבריהם לז`אנר הים תיכוני. "אבי סינגולדה של טכנאות הסאונד בזרם הים תיכוני" כינו אותו באחת מכתבות האינטרנט, מה שמפתיע במיוחד כשלוקחים בחשבון שכששואלים אותו על ההשפעות המוזיקליות שלו הוא משיב שבגיל שבע התחיל לשמוע פופ מתקדם כמו ג`נסיס ופינק פלויד ("כי זה מה שאחי הגדול שמע"), בגיל ההתבגרות התעמק בפולק אירי ואנגלי ובמקביל אהב קראוט רוק, להקות גרמניות מגזרת פאוסט, בתקופה מסוימת שמע רק בלוז, והוא גם אוהב מאוד מוזיקה קלאסית...

- אז איך אתה מגיע, עם כל המטען הזה, לעבודה כל כך משמעותית בז`אנר כל כך מרוחק ממך?

"אחרי שנה שבה הייתי עוזר טכנאי באולפני הרולד, בכיכר המדינה, נמאס לי כבר להכין קפה... התחלתי לרחרח, הכרתי את ישי בן צור (לימים המפיק של אייל גולן) שעשה שם איזה הפקה, פניתי אליו, ונזרקתי למים. מאז ועד היום אני באזור הזה".

- ומזה אתה מגיע לכך שכתבו עליך שאתה "האיש שהמציא את אייל גולן"?

"זאת כותרת צהובה מאוד שלא אהבתי. הסיפור הוא שבמסגרת העבודה שלי כטכנאי, הגיע אייל גולן לאולפן עם איזה הפקה רזה כזאת, הוא שר, מאוד התלהבתי, ותוך כדי שהוא שר קראתי לישי בן צור שיראה אותו ומזה זה נהיה. זה ממש לא משהו שאני טורח לספר. זה די צהבהב, זה לא קשור לעשייה שלי כמוזיקאי".

- זאת רק פרנסה או שאתה מוצא בעולם הים תיכוני דברים שאתה אוהב ומעריך?

"יש דברים כאלה, אבל אני מעדיף לא לנקוב בשמות כדי לא להעליב אף אחד שלא אמרתי".

- על איזה אלבומים אגב אתה עובד לאחרונה כסאונדמן?

"עבדתי עכשיו על נתי לוי, ועל שיר לוי, הבת של ישי לוי. תקליט מצוין דרך אגב. אוי, אמרתי שאני לא אגיד שמות...".

"העבודה שלי כטכנאי היא משהו נפרד מהמוזיקה שלי"

- משהו מהעשייה הים תיכונית שסביבך השפיעה גם על העשייה המוזיקלית שלך?

"אני בטוח שכן, אפילו אם זה בתת מודע. למאזינים שלי יהיה קשה לאתר את זה, אבל יש דברים שגם במודע אני ממש אומר `הנה, המהלך הזה בטוח בא לי מהשפעות של מוזיקה מזרחית`. אני יודע לזהות".

- ויש דברים שאתה מביא מהעולם שלך ומיישם כסאונדמן במוזיקה המזרחית?

"יש, אבל בקטן. יש מדי פעם שירים מסוימים ואמנים מסוימים שזה איפשהוא מתחבר ואני מרגיש יותר מעורב יצירתית ומעז להציע רעיונות של סאונדים או דברים שקשורים להפקה ולכל מיני דברים. בדרך כלל העבודה היא כזאת שאני נמצא מול המעבד ואני לא מתאפק כשיש לי איזה רעיון טוב, ולפעמים הוא גם מתקבל, אבל זה בדברים היותר מיוחדים, דברים שהם יותר אמנותיים ופחות מנסים להיות הלהיט הבא שירקיד את המדינה, לא להיטים קצביים כאלה. שירים שהם באמת טובים, ומטבע הדברים הם גם פחות מצליחים. בכל ז`אנר יש את זה".

"העבודה שלי כטכנאי היא משהו נפרד לחלוטין מהמוזיקה שלי. רוב האנשים האלה לא יודעים בכלל שאני עושה מוזיקה משלי, או שמתייחסים לזה כמין משהו שולי כזה, וזה בסדר. שם אני איש מקצוע כטכנאי, ובבית, כהובי (בלית ברירה), אני מוזיקאי. זה הובי, כי אני לא יכול להתפרנס מזה, ואני לא מכוון במוזיקה שלי לאיזה להיטים שיצליחו לעשות כסף, אז אני משאיר את זה טהור בקטע של עשייה אמנותית גרידא, ללא מחויבויות מסחריות כלשהן".

-חשוב לך בכלל להצליח?

"אני רוצה להצליח, אבל בדיוק עם מה שאני עושה. לא לשנות את מה שאני עושה כדי להצליח. ברור שאני מאוד אשמח אם עשרים אלף איש יקנו את האלבום אבל אני ריאלי וברור לי שזה לא יכול לקרות. בטח לא בארץ. בתקליט הראשון אמרתי שאם עשרה אנשים קונים את זה אני מוחמא מאוד. אז היום, כשאני יודע שכל אלבום מכר בערך מאה, מאה עשרים עותקים, אני מאוד מאושר. שלא לדבר על כמה העתיקו והורידו מסולסיק. המטרה שלי היא שהאלבום יופץ כמה שיותר, אני לא מצפה להתעשר מזה".

"מילים מבחינתי הן צליל פונטי"

- אני נאלצת לשאול על מה אתה כותב מהסיבה הפשוטה שלא כתבת את המילים באינסרט של האלבום.

"המילים אצלי הן לחלוטין במשנה חשיבות. אני קודם כל מלחין מנגינה עם איזה ג`יבריש מסוים, ואז אני שובר את הראש לכתוב טקסט הגיוני ועם רעיון. בכוונה אני לא כותב בדיסק את המילים, כדי שזה לא יקבל משקל. אני לא מרגיש את עצמי כמשורר. אם הייתי משורר הייתי מוציא ספר שירים. אני מלחין שירים, המילים מבחינתי הן צליל פונטי של קול האדם, שהוא עוד כלי נגינה בשבילי. חשיבות האפקט הפונטי של המילה יותר חשוב לי מהמשמעות שלה. המוזיקה אצלי באה על חשבון המילים, אז אם מילה מתאימה בכתיבה אבל לא נשמעת טוב בתוך הקונספט של השיר עצמו, או שהיא לא מתעגלת נכון בפינה הנכונה, אני מחפש משהו אחר".

- אבל בכל זאת אתה אומר שאתה שובר את הראש כדי למצוא רעיון לטקסט הגיוני. אז סביב מה הרעיונות, סביב אהבה, קנאה, שנאה, חיים, מוות, מה?

"יש רעיונות, בעיקר פילוסופיים, מחשבות שלי. פחות על אהבה. אני מודע לזה שלהרבה אנשים קשה להתקרב בגלל שאין טקסטים, ואני שומע הרבה ביקורות בנושא הזה. הרבה אנשים רגילים לשבת עם דף מילים ולנסות להבין. אולי אני אשנה את דעתי על זה בעתיד".

הדבר הכי קרוב להגדרה מוזיקלית שאני יכולה לתת לאלבום של צוקי, הוא אלקטרו-אקוסטי מלנכולי שמערבב בתוכו גם משהו מהאנרגיות של הרוק. "פשוט מוזיקה" הוא עונה לי כשאני מבקשת ממנו גם הגדרה משל עצמו.

- אז בוא אני אשאל אותך הפוך, על איזה מצב וזמן היית ממליץ כאידאלי להאזנה לאלבום שלך?

"בחורף, בחוץ יש סופת רעמים, להתכרבל בשמיכה ולשמוע את זה."

חבל שנגמר החורף.
צוקי, Smoke & Mirrors, NMC


21/04/2005   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע