סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
עניין
לוח האירועים 2021 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
 
10111213
14151617181920
21222324252627
28293031
ריאיון
 
מאת: טל גורדון הוודסטוק המשפחתי של "סולם יעקב"
 

 
 
אנחנו כל-כך משקיעים בפסטיבל הזה, באמונה שלא טוב לתת משהו לחברות או למשרדי הפקה, כי כשאנחנו עושים את זה לבד זה יוצא כמו שאנחנו רוצים. אנחנו עושים גם את הקשרים עם הקהל וגם את מכירת הכרטיסים וגם את קשרי היחצנות, הכל אנחנו עושים לבד, עם עזרה של הילדים שלנו והמשפחה, שזה גם מה שנותן את הייחוד, שזה לא מסחרי"
שיחה עם מנחם וינגרד, משוגע למוזיקה והאבא של "סולם יעקב", פסטיבל והפנינג מעולם אחר



פסטיבל "סולם יעקב" הצליח לקחת אחת כמוני, שמתנכרת קשות למלים כמו "קמפינג", "אוהלים" ו"טבע", ולהפוך אותה לממליצה נלהבת ששולחת את כל חבריה לארוז את עצמם, את טפם ואת אוהליהם, ולעבור את החוויה החזקה שעברנו בתי ואני במושב הקיץ הקודם של הפסטיבל, שנערך במתחם מלון נוף-גינוסר שלמרגלות הכינרת.

גם השנה, בפעם ה-37, ייערך הפסטיבל במתחם המלון, בתחילת מאי 2013, עם מגוון רחב של מוזיקת פולק אנגלוסקסית לסוגיה, עם אמנים בינלאומיים וישראלים, צעירים ומבוגרים, המופיעים במשך מרבית שעות היממה, על חמש במות שונות.

גיחה קטנה מהמציאות הישראלית

הפסטיבל הוא מפעל של מנחם וינגרד ורעייתו יהודית, שהקימו אותו לפני 37 שנה כבייבי משפחתי כמעט, שנועד להשאיר אותם בקשר עם המוזיקה שעליה גדלו לפני שעלו לארץ מבריטניה, והפך למפעל חיים החוגג שני מושבים בשנה, מושב אביב ומושב חורף קטן יותר.

"אנשים יודעים שזה לא סתם פסטיבל", אומר וינגרד. "הם יודעים שהם קופצים למציאות אחרת של הנאה ולהתנהגות אחרת, וכשאני מסתכל אחורה על 37 שנים של עשייה, אני די גאה שמה שהתחלנו בתור פסטיבל שהפך בעצם לקהילה.

"זה דבר שאנחנו זורעים ומפזרים, גיחה קטנה החוצה מהמציאות הישראלית לחלק מהתרבות שהבאנו איתנו כשבאנו לארץ ורצינו לשנות סדרי עולם. אולי זה קורה טיפין-טיפין ולאט-לאט, אבל אני גאה שלפחות במקום הזה השגנו את זה".

ואכן, מדובר בחוויה שהיא הניגוד הגמור לכל מה שמוכר לנו מפסטיבלי המוזיקה המסחריים הגדולים. הוודסטוק המשפחתי של "סולם יעקב" הוא סרט אחר.

סולם-יעקב1-אתר-סולם-יעקב.jpg
פסטיבל סולם יעקב (מקור: אתר סולם יעקב)

סרט שכולל, בין היתר, הופעות משובחות עד שתיים בלילה והתפעלות מהאמריקאים היושבים בלובי בתום שעות ההופעות ושרים עד הבוקר את שירי ארץ מולדתם. סרט של טבילות חצות בכינרת, סדנאות לילדים ולמבוגרים, והכל באווירה נפלאה הרחוקה מרחק שנות אור מההמולה והלחץ הישראליים, באווירה שמאפשרת לשחרר את הלב, המוח והילדים לכל עבר, בידיעה שיהיה כבר מי מהקהל האופייני ל"סולם יעקב", שהוא חלק משמעותי וגדול מאותה אווירה מיוחדת לפסטיבל, שיחזיר אותם לאוהל הנכון.

"כשאנחנו מסתכלים אחורה, אשתי – שהיא למעשה זו שמנהלת את הפסטיבל היום, בעוד שאני עושה את הניהול המוזיקלי, הביטחון, הבטיחות, הבמות וכל זה, ושאת כל מה שאני אומר אני אומר בשם שנינו – ואני, אנחנו לא מבינים איך בכלל היה לנו זמן לעבוד בהוראה עד לאחרונה, כשיצאנו לפנסיה", אומר וינגרד.

"אנחנו כל-כך משקיעים בפסטיבל הזה, באמונה שלא טוב לתת משהו לחברות או למשרדי הפקה, כי כשאנחנו עושים את זה לבד זה יוצא כמו שאנחנו רוצים", הוא מוסיף. "אנחנו עושים גם את הקשרים עם הקהל וגם את מכירת הכרטיסים וגם את קשרי היחצנות, הכל אנחנו עושים לבד, עם עזרה של הילדים שלנו והמשפחה, שזה גם מה שנותן את הייחוד, שזה לא מסחרי".

כמה מבין האנשים האלה שאתה מכנה "קהילה" אתה מכיר אישית, בהתחשב בכך שלמושבי הקיץ שלכם מגיעים אלפי אנשים?

"הרבה מאוד. שמית בטח אני מכיר, אולי לא את כולם, אבל את הפנים שלהם אני בטח מכיר. כשבאים 3,000 איש כל שנה, זה לא תמיד יכול להיות אותם 3,000 אנשים. חלק עסוקים, חלק לא יכולים לבוא השנה וכולי, אז יש פה בטח 5,000 או 6,000 אנשים כאלה שהם חלק מהקהילה של 'סולם יעקב', והם מרגישים חופשי להתכתב איתנו ולשלוח לנו עצות ושאלות, ותמיד אנחנו מעודדים את זה שיגידו לנו אם משהו טעון שיפור, אם יש משהו שהם רוצים להציע".

"'או, על הצמד הזה אני המלצתי לכם"

"הנה", נזכר וינגרד, "לפני שנה הזמנו צמד מסוים מחוץ-לארץ והם היו פשוט נהדרים, ומישהי ניגשה אלי ואמרה לי, 'או, על הצמד הזה אני המלצתי לכם לפני ארבע או חמש שנים, ואני כל-כך שמחה לראות שסוף-סוף הזמנתם אותם'. אנחנו בדרך כלל משתדלים לשים לב למה שאומרים לנו וליישם את זה".

אני יכולה להעיד שגם אנחנו, ה"חדשות", הרגשנו מאוד בבית.

"בוודאי. אנחנו גם שואלים כל אחד איך הוא שמע על הפסטיבל, והרבה מאוד שמעו דרך חברים, וזה טוב. הילדים של כולנו נולדו כאן, אנחנו לא יכולים להישאר בועה אנגלוסקסית לכל הדורות ואנחנו גם לא רוצים את זה. הפלורליזם הוא עוד היבט שמאפיין את הפסטיבל.

"העלייה האנגלוסקסית הגדולה היתה בשנות ה-60, ה-70, קצת לתוך ה-80, ואז היא השתנתה, כמו שהשתנו פני הארץ הזאת, והיום העלייה האנגלוסקסית היא עלייה דתית של שומרי מסורת, ובאמת הרבה מאוד אמריקאים שהם דתיים-לייט באים לפני השבת, שומרים את הכשרות והולכים אחרי השבת, וזה פלורליזם בעיני. אנחנו פותחים את הזרועות לכולם".

האחים-אברמס-Kristen-Ritchie.jpg
האחים אברמס (צילום: Kristen Ritchie)

הפלורליזם הזה שווינגרד מדבר עליו הוא חלק מאותה אג'נדה שהביאה את בני הזוג לארץ ולבחירות המוזיקליות שעליהן מושתת הפסטיבל. "אנחנו היינו בתנועה הציונית חלוצית סוציאליסטית", מספר וינגרד. "באנו לארץ להצטרף לקיבוץ ולשנות עולם, באמת האמנו שמה שאנחנו עושים זה שינוי העולם שלנו והעולם כולו דרך הרעיון של הדרך הקיבוצית הסוציאליסטית. עזבנו את העולם הבורגני והמנטליות הגלותית והגענו לקיבוץ, ומצאנו שהגענו בעצם למציאות שבה לא כל-כך הכל השתנה.

"בחוץ-לארץ, למשל, אחת הדרכים לשנות עולם, אז בשנות ה-60, היתה כמובן שירי המחאה שמטיפים לקבלת שחור כלבן, יהודי כנוצרי, גיי כסטרייט וכל הדברים הללו, וכשהגענו לקיבוץ מצאנו שהמוזיקה הזאת איננה. את המוזיקה הישראלית כמובן שלא כל-כך הבנו כשהגענו.

"אני זוכר שבשנת 67' או 68' אשתי ואני נסענו לראות הופעה של הגשש החיוור, ולא הבנו מלה, לא הבנו את המנטליות הישראלית. אז כשלא היתה כאן מוזיקת מחאה, צריך היה לעשות את זה לבד, ופתחנו מועדון פולק כמו מועדוני פולק שהיו באנגליה באותו זמן, בזמן שפה באותו זמן אני חושב שהיו אולי שניים או שלושה פאבים.

"זה היה בקיבוץ מחניים שבו גרנו אז, בבניין יפהפה של בית-כנסת עזוב משנת 1890 או משהו כזה, שהיה פשוט חירבה. קיבלנו את זה מידיו של אמן שניסה לעשות מזה אטליה ולא הצליח בגלל הלחות שפגעה בתמונות, ועשינו שם את מועדון הפולק 'סולם יעקב'.

"אותו בניין, אגב, קיים עד היום, והורחב לגן אירועים, וברוב חוצפתם הם שמרו על השם שלנו, שאותו אנחנו המצאנו כי חיפשנו משהו קליט והיינו קרובים לגשר בנות יעקב והאמנו באותם הימים שזה המקום שבו יעקב חלם את חלומו, למרות שבסוף גילינו שזה היה יותר דרומה, בנהריים בערך. הגענו לשם 'סולם יעקב' כי סולם גם קשור לתווים, ועכשיו יש שם שלט שאומר 'בניין היסטורי, סולם יעקב'. בבל"ת. אנחנו המצאנו את השם הזה, זה הכל".

בוחרים בקפידה את מי שעולה

בשנות ה-70 הגיעו למקום מתנדבים אנגלוסקסים מקיבוצי הסביבה ומילאו את המקום, עד שבני הזוג החליטו לגדול לכדי פסטיבל כמו זה שהכירו בחו"ל. ממחניים עברו לאכסניות שונות בחורשת טל, בקיבוץ האון ובסחנה, עד שהתבייתו בעשור האחרון על נוף גינוסר.

ליבי-והפלאשבק-יחצ.jpg
ליבי והפלאשבק (יח"צ)

"כל הזמן היינו מורים במשרה מלאה והמשכנו לעשות את הפסטיבל", מספר וינגרד, "עד שהתברר לנו שכדי לעשות את הפסטיבל כמו שצריך, עם מלוא תשומת הלב, אי-אפשר גם להיות מורים. פרשנו מההוראה, ועכשיו אנחנו נותנים את מלוא הזמן והמרץ לפסטיבל.

"להגיד שאנחנו בפנסיה זה קשה מאוד, כי או.קיי, אני לא צריך לרוץ בשש בבוקר להסעה לבית-הספר, ויכול להיות שאנחנו יושבים על הדק ואוכלים ארוחת בוקר במזג אוויר נאה כמו שיש היום, אבל אנחנו מתחילים לעבוד מהבוקר ועד שאנחנו הולכים לישון, ועובדים כל יום כל השנה על הפסטיבל, חוץ מיום אחד שהוא קדוש בשבילי, היום שבו אני משדר ברדיו קול הגליל העליון, 105.3FM, את התוכנית 'שומעים עולם'".

למרות הבריטיות שלכם, נדמה שהמרכז המוזיקלי של "סולם יעקב" הוא דווקא אמריקאי.

"נכון. הכמיהה שלנו היא למוזיקה אמריקאית, אולד-טיים, בלו-גראס, וודי גאתרי וכולי. גם התוכנית שלי ברדיו מתמקדת באמריקנה".

מה שמשאיר אותך מן הסתם מעודכן, כמי שמנהל את הפסטיבל מבחינה אמנותית.

"מתוקף הדברים, המוזיקה שאנחנו עוסקים בה היא מסורתית, אבל מפתחים אותה. גם The Abrams Brothers, כשהתחילו עם האבא שלהם בתור בלו-גראס גוספל, שני בחורים צעירים בני 18 ו-23, עכשיו הם מתארים את המוזיקה שלהם כבלו-גראס רוק. הצעירים יעשו את מה שצעירים עושים, ואני מברך על זה.

"גם פולק לא נשאר לעולם תקוע בז'אנר מסוים. מתוקף תפקידי כדי.ג'יי של רדיו, אין שבוע שאני לא מקבל בו איזה 12 דיסקים של מוזיקה אינדית או עכשווית, פולק, בלו-גראס וגם אולד-טיימי. אני לא מספיק לנגן את כולם ברדיו, אבל אני מתעדכן, אני מתעניין, מגלה דברים חדשים".

מיה-יוהנה-Ori-Carmi.jpg
מיה יוהנה (צילום: Ori Carmi)

ומה השתנה כתוצאה מזה בפסטיבל לאורך השנים?

"אנחנו פתוחים ליותר דברים. קודם כל, בימי מחניים וחורשת טל, בעצם כמעט כל מי שבא עלה על הבמה, והיום אנחנו בוחרים בקפידה את מי שעולה. אני מברך על כך שישראלים צעירים שרים היום באנגלית, אבל לא הכל מתאים. לפעמים אני ממלמל לעצמי כשאני שומע איזה מישהו, זה איזרא-פופ, ואני לא מקבל את זה, אפילו שזה באנגלית.

"אני ממליץ לכותבים הצעירים, בואו תנסו בבקשה לכתוב שיר באנגלית בלי המלה 'I', 'אני'. לא מעניין. תראי, אני בן 66. איך שאיזו בת 18, 20 או 22 מרגישה כלפי האהוב שלה, שלא רוצה אותה או שהיא כבר לא רוצה אותו, זה כבר לא מעניין אותי. בואו תספרו לי סיפור, יש על מה לכתוב!".

"האיזרא-פופ לא מעניין אותי"

"יש כל-כך הרבה מה לשפר בארץ", אומר וינגרד, "כל-כך הרבה אי-צדק, כל-כך הרבה אנשים הורגים את האשה שלהם וזורקים אותה לבאר, מה עם הסיפור הזה? איפה זה? אני מדבר על מה שכותבים באנגלית. אולי בעברית כן כותבים את המחאות האלה או הסיפורים האלה, כי אני לא בקי במה שכותבים בעברית. אם זה מתאים לפסטיבל שלנו, אנחנו מקבלים את זה, אבל לא את האיזרא-פופ, זה לא מעניין אותי. יש כן להקות נהדרות כמו חבורת אטומיק, איזה חמודים, איזה יופי. אני פתוח לכל מה שימצא חן בעיני ולמה שאני חושב שימצא חן בעיני הקהל.

"יש חמש במות, אז אם אני אשים משהו שלא יהיה לרוחו של מישהו הוא ילך לבמה אחרת", מסביר ויגנרד. "הוא מקבל יותר בפסטיבל שלנו מאשר בכל פסטיבל אחר. בכל זמן של היום הוא יכול לעבור בין שלושה, ארבעה או חמישה דברים.

"הנה להקת בותימזוג, להקה משוגעת, ישראלית, ואנחנו מנסים אותם. הם קרייזי, הם ססגוניים, הם עם איזה 14 נגנים, ראיתי איזה שלושה פרקשניסטים על הבמה. אגב, יונתן מילר, הכנר, חזר מארה"ב והצטרף לאיזה ארבע להקות בפסטיבל שלנו, והוא ינגן גם עם בותימזוג. זה חדש, זה משוגע, והנה, אנחנו פתוחים אליהם".

טל-כהן-שלו-Shiri-Klein.jpg
טל כהן שלו (צילום: Shiri Klein)

ספר על כמה מהדברים הבולטים השנה בתוכניית הפסטיבל.

"יש כמה להקות בלוז, להקות גדולות עם כלי נשיפה ועם הכל, יש אריק זינגר, רוקיסט ישראלי צעיר, מצד הפולק יש את גיטלה, היא נהדרת, יש את La Vache Qui Rit, שמארחים את גרגיי ברזה, סולן של אחת מלהקות מוזיקת העולם ההונגריות המשובחות בעולם.

"יש את Lola March עם יעל שושנה כהן מ'דה ווייס', ואת מאיה יוהנה, גם היא מ'דה ווייס', והיא מצליחה מאוד, עם שי טוכנר. דיברתי קודם על האחים אברמס, אבל מארה"ב מגיע גם Freebo, הוא בסיסט דגול, הבסיסט של בוני רייט, שגם מעביר סדנה בנגינת בס. יחד איתו בא רונלד ויליאמס, אמן גיטרה שבא גם מטעם עצמו וגם מטעם חברת קייזר קאפוס, שמייצרים חצי קאפו שמוסיפים לקאפו השני (סוגר מתכת שמקצר את גשר הגיטרה), כך שנוצר צליל חדש מכלי ישן. הוא מגדיר את המוזיקה שלו כ-thoughtful folk, פולק לאנשים חושבים.

"עוד מארה"ב מגיע מיקי פוקר, שעושה ג'ואיש קרוס אובר מיוזיק, מין רגאיי יהודי כזה. המגוון רחב מאוד. כל הז'אנרים. מטל כהן שלו ועד תמר קפסוטו, מ-The Arava Riders, שזה פולק אולד-טיימי ועד לדברים חדשים כמו מורן מגל.

"והנה הסיפור הגדול של השנה: ליבי והפלאש, את זוכרת? אז הפעם היא חוזרת, ליבי והפלאשבק, רוקרית בת 69, שהיא רוקרית מהאנרגטיות בארץ.

"עוד דבר שחשוב להגיד זה שאנחנו עושים מקום אחד שכל הצעירים יכולים להשתולל ולנגן כמה שהם רוצים בלילה, אבל המקומות האחרים של הקמפינג יהפכו לקמפינג שקט, מקום שלא מרעישים בו אחרי 11 בלילה. אנחנו מביאים שירותים לא כימיים ומקלחות חמות, כיד המלך, כמו בבית, ולכן זה הופך לקמפינג דה-לוקס. הזמנו אוהל צ'יי גדול ומוסיפים לו אוהל תה של המלון, וכולם מוזמנים לעשות ג'אמינג לתוך הלילה, גם בלובי וגם באוהל".

GITLA-1--Tal-Bruchiel-anak.jpg
גיטלה (צילום: Tal Bruchiel)


פסטיבל "סולם יעקב" יתקיים מיום חמישי, 2 במאי 2013, ב-16:00, ועד מוצ"ש, 4 במאי 2013, ב-17:00, במלון נוף גינוסר שעל חוף הכינרת. לפרטים: 04-6850403.



18/03/2013   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע