אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
עניין
לוח האירועים 2021 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
 
10111213
14151617181920
21222324252627
28293031
ריאיון
 
מאת: טל גורדון קול ההתחלות: יוני ליבנה
 

 
 
זה תהליך די חשוב שבנאדם כאן בישראל יכול ללמד את עצמו לרקוד... הרבה מהמוזיקה ומהספרות כאן מלמדים אותנו להיות ילדים חמודים וביישנים, ולאהוב מוזיקה עצובה וספרים עצובים ולחשוב שזה המצב האידיאלי, והרבה פעמים הדבר הזה הולך יד ביד עם זה שמתביישים בגוף שלנו ופוחדים לצאת החוצה ולשנות דברים ולדרוש דברים"

באלבום הבכורה שלו, מבקר הספרות של ידיעות אחרונות מחפש ומוצא את התנועה דרך המוזיקה



הגוף בקדמת הבמה

"נרקוד בלי לזוז", שם הרצועה השנייה באלבום הבכורה של יוני ליבנה, "אל מכרות הסוכר", מספר בשלוש מילים את נשמת האלבום הזה שיש בו את החיפוש אחר התנועה, מצד מי שלא בהכרח יודע אליה את הדרך בעל פה.

התחושה הזו עוברת גם בשבעת השירים האחרים באלבום, שמביאים את ניסיונות החיבור של ליבנה בין תוכן לתנועה, בין מילים שיש בהן כובד למקצבים וצלילים שמחפשים להזיז אותן למחוזות קלים יותר.

"בגלל שאני ביישן, בין היתר, והכי נוח היה לי תמיד להיות לבד בחדר עם הפסנתר, רציתי באלבום הזה להילחם בעניין הזה ולעשות משהו שהוא כמה שיותר קצבי ועל גבול הריקוד", מספר ליבנה (31), האוחז גם בתואר מבקר הספרות העברית של "ידיעות אחרונות".

"כשהתחלתי להופיע הייתי ממש מתחבא מאחורי הפסנתר בלי לחשוב על זה בכלל. בהופעה הראשונה נראה לי שהופעתי עם הגב לקהל. היום אני כבר לא מתחבא מאחורי פסנתר בהופעות, ומשתדל כמה שיותר שאנשים ינגנו בשבילי ושהגוף שלי יהיה בקדמת הבמה".

כי מה מסמל מבחינתך הריקוד?

"נראה לי שלרקוד זה הדבר הכי נועז שמישהו יכול לעשות, להגיע למצב כזה של חוסר בושה מוחלט, ששום דבר לא מעכב אותך, זאת השאיפה, לא להיות ילד טוב, להיות אמיץ".

אל-מכרות-הסוכר-1.jpg
מקור: אתר האלבום "אל מכרות הסוכר"

מעטפת של פופ וריקוד

"אני הולכת מתוך שינה/ אני קמה מתוך שינה/ אני ישנה מתוך שינה/ עשר שנים בדוגמנות/ לא סבלתי ת'עבודה הזאת/ הכחילו לי את המוח/ מכרו אותו למדענים/ מעכו את הכבד//(...) שיחקתי בעשרה סרטים ישראלים ולא הלכתי אפילו לראות אותם/ הייתי אצל במאים קשוחים/ לא סבלתי ת'עבודה/ הייתי מלצרית באלנבי 40/ לא סבלתי את העבודה הזאת/ עשר שנים בניקיון/ לא סבלתי ת'עבודה"("אלנבי 40", מילים: לורן מילק, לחן: יוני ליבנה).

את העיסוק הזה של ליבנה בתנועה ניתן למצוא גם בקליפ הייחודי שיצר ל"אלנבי 40", שיר מספר 6 באלבום, שמעניק לחן של ליבנה למילותיה של המשוררת הנפלאה לורן מילק.

"יש באלבום שני שירים שכתבו אנשים אחרים, הראשון הוא 'אלנבי 40' שכתבה לורן מילק. זה שיר שהתפרסם לפני איזה שנתיים בשירון המהפכה במחאת האוהלים, ואגב ילדים טובים ולא לזוז ולהסתגר בחדר, לורן היא לא אשת ספרות רגילה, וגם השיר שלה בתוך השירון זה לא שיר מלנכולי וענוג, אלא שיר עם המון כוח ואומץ, למרות שהוא מתאר חוויה של מישהו שפוגעים בו או מחלישים אותו. וכמו שהיא כותבת, ככה אני הייתי רוצה להיות על הבמה: לא מסתיר, מתריס, מצחיק.

"השיר הספציפי הזה מתאר מישהי שהולכת ונעשית חלשה יותר, מבחינה כלכלית, מבחינה חברתית, ובגוף שלה, ואני רציתי לעשות לו את ההפך, לקחת את התוכן הקודר הזה ולהלביש עליו מעטפת של פופ וריקוד. ריקוד זה דבר חשוב לי, למרות שאני לא מיישם אותו כמו שצריך, ואני אוהב לראות רקדנים ביוטיוב. יש כמה עשרות אנשים שאני עוקב אחריהם רוקדים ביוטיוב, ולומד מהם גם מה זו מוזיקה אלקטרונית מגניבה, ושלחתי להם את השיר ואת הטקסט מתורגם, כי רובם לא ישראלים, וביקשתי מהם לקחת את השיר ולרקוד ולצלם את עצמם, יותר מזה לא אמרתי להם כלום, והם התחברו ועשו דברים מדהימים.

"בחור מהפיליפינים רוקד ברייקדנס, ציירת מאריזונה, אשה מבוגרת יחסית, רוקדת מול הציור שלה ריקוד סקסי משוגע כזה, ילד בן 17 רוקד עם הולה הופ, בחור מניו יורק שפשוט צילם את הצל שלו רוקד על חומה בגלל התוכן המדכא של השיר. אז כאילו הם באמת לקחו את זה ללב, זה היה מדהים לראות את זה".

וגם אתה מצאת את עצמך רוקד דרך הקליפ הזה

"לא בדיוק הייתה ברירה. אני אפילו לא זוכר מי העלה את הרעיון, אני או העורכת של הקליפ, אבל אמרתי לעצמי שאם אני גורם לכל הרקדנים האלה לצלם את עצמם בכל מיני מקומות, בלב העיר, בתוך יער, בכל מיני מקומות פומביים ולא צפויים, זה רק נכון שגם אני אעשה את זה.

"חשבתי שאני פשוט אצא לפנות בוקר, כמה שיותר מוקדם, וארקוד ליד הגשר בירקון, גשר הלבבות, בגלל שאני משתמש בהרבה לבבות בדברים שאני עושה, והייתי בטוח שאני אהיה שם לבד, ופשוט תל אביב זה מקום נוראי בשעות האלה, כל הזקנים וכל השרירנים והספורטאים בשיא האקשן, ולא הפסיקו לעבור שם אנשים שאני והצלמת הכרנו, תוך כדי שאני רוקד".

וזה לא יצר איזה שחרור שקיווית לו?

"זה די מדהים. ברגע שמקבלים את זה זה לא נורא, פשוט לבצע את זה. חוץ מזה לאף אחד לא באמת כזה אכפת, למרות שהיו תגובות מצחיקות".

   

 

"מבקר צריך להכיר עוד תחומים חוץ מהתחום שהוא כותב עליו"

מאז, אתה רוקד ללא הפסקה?

"עוד לפני זה התחלתי לרקוד. זה תהליך די חשוב שבנאדם בישראל יכול ללמד את עצמו לרקוד. אני מכיר הרבה אנשים כמוני שהרבה מהמוזיקה ומהספרות כאן מלמדים אותנו להיות ילדים חמודים וביישנים, ולאהוב מוזיקה עצובה וספרים עצובים ולחשוב שזה המצב האידיאלי, והרבה פעמים הדבר הזה הולך יד ביד עם זה שמתביישים בגוף שלנו ופוחדים לצאת החוצה ולשנות דברים ולדרוש דברים.

"אני חושב שזה לא במקרה שאין המון מוזיקת ריקודים ישראלית, זה כאילו משהו שהוא לא מצרך מבוקש. וצריך ללמוד איך כן להביא דברים ולשנות את מה שמסביב ולצאת מהחדר ולפגוש אנשים אחרים, ואת כל הדברים האלה הריקוד נותן. בגלל זה הכרחתי את עצמי לרקוד. בקליפ הזה הרקדנים לא הכירו אחד את השני וזה גרם להם לרקוד ביחד דרך השיר, אז אמרתי שגם אני חייב להיכנס לשיחה הזאת".

איך מתחברת העבודה שלך כעיתונאי מבקר ספרות למוזיקה?

"אני חננה והייתי בצבא ב'במחנה'... אז זה לא היה כאילו דרך ארוכה ומפותלת להגיע לשם. זה דבר מדהים. יש לי יותר ניסיון מוכח בתור מבקר, אבל שני הדברים מאוד עוזרים אחד לשני. אני חושב שמבקר צריך להכיר עוד תחומים חוץ מהתחום שהוא כותב עליו, ורצוי גם שאלה לא יהיו רק דברים נפוחים וקונצרטנטיים. חשוב להכיר ולהתחבר לדברים כמו פופ ודברים אחרים מסביב, שהם לא באישור משרד החינוך...."

   

השאלון

היה רגע שבו הבנת שמעוד בחור שכותב שירים אתה הופך את זה לדרך החיים שלך?

"הרגע היה דווקא בעניין של להתחיל לשיר, בגיל 24 או 25. זה היה רגע מדהים ההחלטה הזאת. כתבתי הרבה שירים והלחנתי אותם, ונורא רציתי שאפרת בן צור תשיר איזה שיר שלי. לא עשיתי עם זה כלום, מעולם לא פניתי אליה, ואחרי שהצטרפו לי כמה שירים בסגנון הזה החלטתי שאני אשיר בעצמי כי זה נראה לי אפילו פחות מביך מאשר לפנות אליה ולבקש."

למה קראת לאלבום "אל מכרות הסוכר"

"האמת שקודם היה השם, לפני רוב הדברים באלבום. זה היה איזה רעיון לסיפור שרציתי לספר, שקשור למה שאמרתי קודם על זה שרציתי להיות בקטע של לצאת מהבית ולצאת מהמקומות הסגורים והבטוחים, אז רציתי שיהיה לזה שם של הרפתקה, ושתהיה מין תנועה כזאת של יציאה ממקום סגור ומוכר למקום פתוח ומפחיד.

"בגלל שמאוד נוח לי באמת עם ספרים ועם עצמי ועם פסנתר ורציתי להילחם בזה, דמיינתי מקום שבכלל לא יודעים איך הוא נראה, וזה מכרות הסוכר. אני יודע שבעולם העתיק היה את מכרות המלח שאליהם היו שולחים אסירים ועבדים בסוף החיים שלהם, ורציתי למצוא מקום שבניגוד להפחדות הוא אמנם מפחיד אבל דווקא כיפי וחופשי".

מהמדף הפרטי אל האולפן: השפעות ומודלים

"אני אוהב אנשים שמתעסקים בקיטש בלי להתבייש. לא בטוח שזו דוגמה להגדרה הזו אבל אני נורא אוהב את המוזיקה של דונה סאמר, ואני אוהב את האזורים הניסיוניים של הדיסקו, זו כאילו המוזיקה הכי מדהימה בעיניי, אבל אני גם מאוד מאוד אוהב מוזיקה ישראלית מלודית ויפה ועצובה וזה מה שרציתי לעשות באלבום, לראות אם אפשר לחבר בין המלנכוליה הישראלית לדיסקו".

יש דבר כזה מוזיקה שמביאה לך את הסעיף?

"לא. מאוד לא תרבותי בעיניי להגיד ששונאים מוזיקה. אני שונא אנשים שמשתמשים במוזיקה כדי להתחנף לאנשים ולדכא אותם. מישהו שמבצע מניפולציות רעות על המאזין".

מה אתה הכי אוהב באלבום שלך?

"עכשיו אני במצב של התאהבות בכולו, אבל האמת שמה שאני הכי אוהב זה שלמדתי דרכו איך לעבוד עם אנשים אחרים ולא פחדתי ללכת לכיוונים טכניים שאני לא מכיר ולסגנונות שאני לא רגיל אליהם, נגיד מוזיקה אלקטרונית. עצם זה שהכרחתי את עצמי לעבוד קשה".

לאיזה שורה באלבום אתה הכי מתחבר נכון להיום?

"'הפה שלך מטונף/אבל לבך - טהור כמו אור ראשון/ אתה נותן לי מתנה כדורי שינה/ ואני נותן לך לבוא לישון', מתוך השיר 'כדורי שינה'."

   

טריגר לכתיבת שיר

"אני חושב שאין לי משהו מיוחד. נראה לי שפשוט כשאני פיזית רעב, או חרמן, כל פעם שאני מתעורר לחיים זה דבר שבא לי לעשות".

עם אקדח לרקה, על מה אתה לא יכול לוותר: מילים, מנגינות, שירה או נגינה?

"וואו, לא יודע. אני פשוט לא רואה הבדל ביניהם. ככה אני קורא ספרים, אני ממש שומע את המוזיקה שלהם. אין לי מושג".

משהו ביזארי או בלתי צפוי שפגשת בדרך אל המוזיקה

"הדבר הכי משונה בעיניי קשור דווקא באלבום הבא שיכלול מין קאברים לשירים של האלבום הנוכחי, שזמרות ישראליות גדולות שאני אוהב ישירו. אז הקלטתי עכשיו את 'כדורי שינה' עם רוחמה רז וזה היה מטורף בעיניי שמישהי ששמעתי את השיר שלה 'חלומות' אלפי פעמים, ומי יודע כמה פעמים חיקיתי אותו, שרה פתאום שיר שלי. זה היה רגע סוריאליסטי בשבילי".

התקליט הראשון שקנית

"באופן ביזארי אני זוכר את זה, כי לקנות זה תמיד מרגש. באותה הזדמנות קניתי איזה דיסק של שוברט שהייתי צריך כי למדתי בתיכון, וקניתי גם את 'אן ווג'. זה היה הדבר הכי מגניב שחשבתי אז שמישהו יכול לעשות בחיים שלו, המוזיקה הזאת".

אלבום שתיקח איתך לאי בודד שהתקנון שלו אוסר על הכנסת אייפודים

"אולי אוסף של כל שירי זעירא. זה פשוט עם המון שירים, אז לא ישעמם, זה משתלם..."

ממה אתה מתפרנס?

"הרבה דברים. כתיבה לעיתון, אני גם מורה לפסנתר, מתרגל באוניברסיטה, הרבה עבודות כאלה".

עבודות עבר הזויות

"הכל תמיד חנוני. כשהייתי טינייג'ר הייתי מדריך בקייטנת מוזיקה ולימדתי ילדים סקסופון. משהו ביזארי שעשיתי? ממש לא. אני פשוט חננה מטורפת".

מה רצית להיות כשהיית קטן?

"רציתי להיות מוזיקאי ווטרינר וגם לכתוב על ספרות. אבל לא ידעתי שיש כל כך הרבה דברים אחרים".

מה מפחיד אותך?

"אנשים זרים ומלצרים. אני מאוד פוחד ממלצרים".

זוגיות?

"יש לי חבר מאוד סבלני, כבר 11 שנים".

 

יוני ליבנה, "אל מכרות הסוכר" (עצמאי) אתר האלבום

יוני ליבנה יופיע ביום שלישי,  ה-23 ביולי 2013 ב-20:00 בשפאגאט, תל אביב. כניסה: 20 ש"ח. 


למועדי מופעים >

17/06/2013   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע