יישר כוח למורה למוזיקה (בית-הספר הגבוה רימון) רעות יהודאי. היא את מבחן האלבום השני עברה בהצטיינות. Fire Under Water, אלבומה החדש, שלוש שנים אחרי "מהירות משתנה", הוא אלבום רוק נהדר, מושלם בכל פרמטר.

קצר יחסית. רק תשעה שירים על פני 34:28 דקות, אבל תמציתי, מזוקק ומדויק. רוק'נרול שכמותו לא שמעתם הרבה זמן, ואולי בכלל, מפי זמרת ישראלית.

את "מהירות משתנה", שבדיעבד נשמע אולי נאמן לזמנו, אבל גם לא מספיק מגובש ובשל, היא עשתה בעברית. את הנוכחי היא שרה באנגלית, ואין מה להשוות. זמרת אחרת. לא רק שהאנגלית יושבת עליה בול, היא גם נשמעת כאילו באה מעבר לים, רוקרית מפתיעה משם, מעבר לאוקיינוס האטלנטי.

בעיקר בלדות, לכאורה לא בענייני אהבה, אם כי טבולות במיץ של היחסים והמתח בין המינים, אבל עם הרבה כוח ועוצמה שיכולים להתפתח להמנונים משובחים. רכות נשית שעטופה באגרוף סאונד מחוספס ומשונן. חבורת נגנים מופלאה (ארבעה פלוס אורחים) שששה אלי קרב ומיתר, והפקה מוזיקלית מרהיבה מצדו של מוזיקאי טירון בבחינת בגרות משובבת, מלהיבה ומבטיחה.

גם השירים אחד-אחד. בית-ספר לכתיבה (יהודאי בעזרת הזמר והמוזיקאי עמירם עיני) ולביצוע. האינדי-רוק Anything to Talk About שפותח הוא אולי יצירת רוק אולטימטיבית. מכל דבר לדבר עליו יוצא שיר מצוין, צריך רק כישרון, השראה וגישה בריאה. ומרוב שהיא מבזבזת זמן על כל דבר לדבר עליו, אין לה זמן לדבר עליך. כמה פשוט, ככה יפה.

Star Girl היא בלדת כוח ועזוז שעניינה מחיר התהילה ומה שווה להשקיע למענה. שיר הנושא הוא בלדה רכה עוד יותר: בבסיסה התהייה אם גבר אכן ראוי למעמד מרכזי בחייה של אשה אוהבת. האם אין נקודה שבה האהבה הופכת לכאב?

Excuse Me שבעקבותיו משלים אותו: סלח לי אם אני לא מגלה פגיעות. גם לי יש פצעים ללקק ואודיע לך כשאסיים. ואם אינך יכול להכיל אותי, להתייחס אלי ככוכב של חייך, אזי אתה לא ראוי ושיהיה לך בהצלחה בניסיון הבא.

Round and Round, מה שנקרא סחור-סחור, הוא רוק קלאסי, על הצורך של כל אחד ואחת מאיתנו להוריד לחץ ולהירגע מהמירוץ המטורף לכיבוש העולם. נגינת ההמונד מאלחשת את הלב. ב-Feel מפגין המפיק רואֶה את כוחו גם כמבצע: יש לו איכות של רוקר מתאבד-קולי מהסבנטיז. לקראת סופה בלדת העגבים ביניהם מתגעשת ועולה בלהבות; ככה זה כשכל אחד רוצה להראות מה הוא מרגיש בפנים.

רעות יהודאי (צילום: מיכאל טופיול)


בלונדיניות נהנות יותר? בהחלט כן

What If הוא דואט אוהבים מרתק. ריתם'נבלוז משובח שנהנה גם ממעורבות אלקטרונית מעודכנת. Find a Way מוביל את יהודאי שבורת לב, מפוחדת ומותשת ממאבק בדמעות לבלדת נטישה. ובכל זאת היא לא מוכנה שירחמו עליה, אלא שיתמכו בה במאבקה להתעודד, להתאושש, לחזור לעצמה. בסיום, עם Try again (היחיד מהאלבום החדש שהיא לא מבצעת בהופעה), הכינורות והגיטרות שורטים ומנקרים את הלב והנשמה.

יהודאי – תשכחו את "דבש, הכל דבש", הדואט המתוק שלה עם ארי גורלי – היא סוג של שריל קרואו משלנו, ו"אש מתחת למים" הוא האתגר הזמרתי הגדול ביותר שלה. וכמה היא ששה לנעוץ בו שיניים. האם לא על שכמותה נאמר: בלונדיניות נהנות יותר? בהחלט כן, גם אם הן ערמוניות לייט.

כך גם בהופעה. עם ארבעת נגניה (דניאל שהם בגיטרות, גיא בר-טור בבס, טל כהן בתופים ואלון רדעי בקלידים), שמצליחים להעביר את ההרגשה והצליל של האולפן לבמה, ושני אורחים (עיני, כאמור שותפה לכתיבה והמוציא לפועל המחונן את הגיגיה, בשמונה מהשירים, ורואה, המפיק המוזיקלי המוכשר של אלבומה, שגם השתתף בהלחנת שלושה) – היא מלהיבה מהרגע הראשון. למן "סלח לי", בחירה מוצלחת לפתיחה, בלדת הרוק הנהדרת שמתקשחת, ועד "מה אם?" המהול בריתם'נבלוז שנועל אחרי כ-70 דקות.

פיסוק כעמידת מוצא. שמלה שחורה קצרה, שקופה בכתפיים ובגב, וגרביונים שחורים גם הם, בדוגמה "סקוטית", משובצת. נוכחות סקסית, אם כי היא לא מזיינת את הבמה כפי שאולי היתה עושה עמיתה לבמה מארץ רחוקה. יחד עם זאת, באיפוק היחסי שלה יש הרבה אמירה, הבעה וכוח, במיוחד כשהיא נשמעת פיצוץ, רעבה ומשתוקקת, משתלחת ומדויקת. אוי ואבוי לה אם לא. הלך עליה בבית-הספר. המורה רעות.

האש על הבמה השהתה את הגשם

70 דקות בלבד, אבל כיף גדול. כאמור, שמונה משירי "אש מתחת למים", שבערב הסערה הגדולה האש על הבמה גברה על המים, השהתה את הגשם. שלושה משירי "מהירות משתנה", שיש ביניהם לבין החדשים שוני ופער לא רק בשפה, אלא גם בהרגשה ובהגשה. ועוד שניים ותיקים שטרם הקליטה, אבל מגלה כלפיהם נאמנות.

אחרי שלושה מהתקליט החדש ("סלח לי", "סטאר גירל" ו"למצוא דרך"), "עד עכשיו" מהאלבום הקודם בא נכון: "הגעתי, אני לא צריכה לברוח יותר/ מצאתי, ועכשיו כבר אין סיבה לוותר/ ידעתי שאם אתפלל חזק בסוף זה יתגשם, ואתה תופיע". הוא אמנם נכתב כשיר לבחינת רגשות ומערכת יחסים, אבל עם שינוי כוונה הוא בהחלט בא בזמן, ועכשיו היא יכולה להרגיש שטוב לה.

הרבה בזכות עיני, ששם לה את המלים הנכונות בפה והוציא אותה מהקיבעון לשירי אהבה ומהצורך לחזור ולשיר לבקשת הקהל את הלהיט "דבש", או את "הימלאיה", שנועל אלבומה הראשון. עתה הוא מתייצב לצדה, מלא אנרגיה וחיוניות, לשלושה שירים משותפים: "כל דבר לדבר עליו", שהוא בעצם הרעיון שמאחורי האלבום החדש (הוא בגיטרה קלאסית נהדרת, היא בתשוקה, וביחד הם לא מכאן); שיר הנושא כבלדה אמריקאית נוגעת ומרגשת, שנהנית מהרמוניה קולית יפה שלה עם הקלידן רדעי ועיני (הפעם בגיטרה אקוסטית), ו"הנה זה בא" של רוטבליט וקראוס, בעיבוד שובב וטמפרמנטי וקצב פאנקי שקרוב יותר ליהודאי הנוכחית.

היא חוזרת ל"מהירות משתנה", אל הכאב החשוף של "נוסעת על הכביש", עם נגינה נותנת בראש בסי-פארט ועם רדעי המאתגר אותה בשירה, ואל השירה החמה והרכות המתפלשת בחמימות ובביטחון של האהבה ב"כזה פשוט" (שמזכיר בלחן את "שקרים קטנים" של יהודית רביץ).




רעות יהודאי (צילום: מיכאל טופיול)


יהודאי מזמינה את רואה. מתחת לחזות הראפרית שלו, עם קעקועים וכובע מצחייה מסתיר עיניים, הוא מתגלה כזמר נשמה יוצא דופן. איתו היא שרה שניים: את Feel שהוא הלחין (למלים של דנה לוטרמן) – בלדת מחץ קלאסית, רחוקה בכוחה מהמתיקות של דבש, ואת "סחור סחור", רוק'נרול מהול כדבעי בריתם'נבלוז.

לפני "מה אם" הנועל, שבו מתארח שוב עיני, היא נזכרת ב"ודאות" שהלחינה (לפני שמונה שנים!) למלים של נורית זרחי, כמתאבן לאפשרות של חזרה לשירי משוררים באלבום הבא. ואם הם יהיו יפי הלחנה, מאופקים ורבי עוצמה בהגשה, מלאי כבוד, רגש מתגעש וסיום מלא הוד כמו זה – יש בהחלט למה לחכות.

לו יכולתי, הייתי הולך ללמוד, ממחר, אצל המורה יהודאי, ולא משנה איזה קורס היא מלמדת. עכשיו, יותר מאי-פעם בעבר, יש לה תעודה שהיא יודעת על מה היא מדברת. לא שקודם הטלנו ספק, אבל עם "אש מתחת למים", האלבום והמופע, רעות יהודאי מצאה את עצמה. אולי גם כחלום הרטוב של כל תלמיד שלה.

רעות יהודאי במופע השקה, תמונע, תל אביב. רביעי, 10 בדצמבר 2013
רעות יהודי, "Fire Under Water", עצמאי