סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
עניין
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אלבום והופעה: האור של יעל דקלבאום
 

 
 
היצירה של דקלבאום היא שלה בלבד. מבלבלת את התיוגים המקובלים. המוזיקה שלה ייחודית ואי אפשר לטעות בה. לא בשירה – המגוונת והחופשית, שיש בה גם צרידות מתוקה וגם קריסטליות טהורה, לא בהגשה – שיש גם השפעות קברטיות ונטיות סיפוריות-תיאטרליות, ולא בשילוב הז'אנרים"
האור עוטף את יצירתה של דקלבאום, הן טקסטואלית ומטאפורית והן את אישיותה הבימתית


לא החלטתי מי יותר יפה: יעל דקבלאום או המוזיקה שלה. אני רק יודע ששתיהן יפות עד כאב. כזה שחודר, מקנן בלב, פורט על נימיו הדקים ו...ממלא שמחה.

כשיעל דקלבאום שרה את השירים היפים שלה, בעדינות ובשלווה שכמעט ואין בהן מאמץ גם שהיא מטפסת לגבהים מעוררי קנאה או יורדת לתהומות הכאב, אפשר ממש לשמוע את ההארה שעוטפת אותה ואת כשרונה.

אלבום מרובד

יש הרבה אור ביצירה שלה. גם טקסטואלית וגם מטאפורית. זו היא שכתבה ושרה את "100% אור" שיר מפתח ב"גראונד זירו", אלבום הבכורה שלה מ-2009, ועדיין הוא משמש לה כמעיין, לפיד ומוזה. זה אור שמכסה על כאב ועצב, אור שיש בו הרבה אופטימיות, וגם אור מרוכז שחושף ומאיר היבטים אנושיים בתפישת עולמה.

הם, אור ואנושיות (וגם הרבה הידרשות ושימוש בסודות) הם תמצית "אנוש", אלבומה השלישי כסולנית של מי שמוכרת יותר כצלע בלתי נפרדת מ"הבנות נחמה". אם האלבום הראשון היה כולו באנגלית, והשני – "עצב ושמחה", מ-2012 – היה כולו בעברית, יצירתה האחרונה מעורבת ומשולבת: חמישה מ-13 שיריו (51:32 דקות) הם בעברית, שבעה באנגלית, שהיא למרות הכל לשון הביטוי הנכונה, המדויקת והטובה יותר שלה.

על כך יכולה להעיד הגרסה באנגלית ל- Roses of fire שנועלת את האלבום, ל"שוב אל האור", השיר הפותח. באנגלית (תרגום משותף לה ולרונה קינן) הוא מצטייר כלהיט של האלבום. בעברית הוא שיר יפהפה ומתוק, הדרך שלה לומר את אדם צובר לו זכרונות וגם הרגלים, כאבים ופצעים. לא רק השיר הפותח אלא גם שיר מפתח לאמירה שלה: "בקרקעית התודעה שוכן לו מפתח הזמן/ בכדי לעוף אל על צריך לצלול אל העומק". ואם חזית הדיסק וחוברת המלים מציגה את פניה היפים (או היפות, בחירה שלכם) של דקלבאום, הגב מסתפק בצילום המפתח למחשבותיה ולשיריה.

"אנוש" הוא אלבום מרובד. גם אישי-פרטי מאוד, וגם אנושי-כללי. הוא מבט פנימה, אינטימי וחשוף אל חייה, לדעתה על האהבה, לצרכיה בזוגיות ובמערכות יחסים, אבל דובר בשפה כללית שבה כל שומע, ולא משנה מינו, ירגיש שהיא דוברת אליו.

כנגד "אהבה אחת", שיר על עצב ושמחה שמקפל בתוכו הרהורים על שנים של זוגיות, גם אישי מאוד וגם עם תובנות לאוהבים בכלל; Angel song (ללא ספק הקליט ביותר בשירי האלבום) מתבונן אל תוך הזוגיות שלה (ולא מפליא למצוא בו את אהבתה ליאת אביב בין הקולות המלווים); או Mystical morning שבו היא מגיעה לתובנה באשר למקומה בעולם; היא שרה על "אינדיבידואל", כל אדם בתוך הפרטיות שלו וגם עם המסיכה שלו; או בנימה פילוסופית מובחנת יותר על מהות הקיום ב- What did Gandhi know הגוספלי המצוין, שנקודת המוצא והמסקנה לו הן שהאהבה חזקה מהכל וקדמה להכל.

   

צרידות מתוקה,  קריסטליות טהורה

היצירה של דקלבאום היא שלה בלבד. מבלבלת את התיוגים המקובלים. המוזיקה שלה ייחודית ואי אפשר לטעות בה. לא בשירה – המגוונת והחופשית, שיש בה גם צרידות מתוקה וגם קריסטליות טהורה, לא בהגשה – שיש גם השפעות קברטיות ונטיות סיפוריות-תיאטרליות, ולא בשילוב הז'אנרים – על בסיס איתן של גוספל (גם מילולית, כפי שניתן למצוא ב"קח אותי בזרועותיך" כשהכוונה היא לאלוהים) היא משלבת קאנטרי ופולק, סול וג'אז, ובעיקר בלוז.

אם תרצו המבע המוזיקלי שלה הוא הכי אמריקנה שזמרת ישראלית כלשהי מציעה. ולי היא מזכירה את ג'ון באעז בראשית דרכה, את ג'ודי קולינס של "חסד מופלא" ואת ...אלביס פרסלי הישן והטוב של Summer kisses winter tears (נשיקות קיץ, דמעות חורף) כשהרוק נקש בעדנה על דלת הדירה המשותפת של הגוספל, הבלוז והקאנטרי.

אם תרצו "מה יעירני" הוא הביטוי המדויק והמובהק לדרייב, המוטיב והמניע. תפילה פולקית (עיבוד קולי משותף לה ולחברותיה ב"בנות נחמה" ולמפיק המוזיקלי יוסי פיין) שמתודלקת בתשוקה, פחדים וזמן בדרך אל ההגשמה. עם קרולינה אברץ היא שיתפה פעולה (כתבו ביחד את הלחן) גם בתמהיל האמריקני של  Seventy seven (עשרים ושבע) המריר-מתוק על החלום (למות בגיל 27 כשהכל מכירים את שמה) ו"שברו" -  אפילו שאינה כוכבת גדולה, היא לא צריכה יותר ממוזיקה ומאהבה. אגב, את השיר היא כתבה כשהיתה בת 33; בשבוע הבא היא תהיה בת 36.

מילה על ההפקה המוזיקלית: לא הייתי מנחש, גם אתם לא, שזו עבודה של יוסי פיין, איש הבס והדרד-לוקס. פיין, ולא מהיום, הוא מפיק גדול. ובכל זאת הוא מפתיע כאן בהקשבה, בהיענות לצרכים של דקלבאום, ובעדינות רגישה שאין למעלה ממנה בתפירת שמלת הגוספל עליה.

מיטיבים לבטא זאת שני שירים שמעורבתו בה עמוקה יותר.   I’ll be gone שהוא שר עימה - העולם יכול להיות מקום נהדר עם אהבה, בלעדיה אין מה לחפש בו; ו- Missionary man, שהלחין איתה, והוא במקרה, הקצבי ביותר באלבום, אבל גם תמציתו: מטרה ושליחות חשובות בחייו של האדם. תלוי איך משתמשים בתשוקה, בכוח ובטירוף. אבל בלי אהבה וחמלה אי אפשר לנצח.

   

לשמוע את ההארה, לחוש בנהרה
 
פיין הוא גם עמוד תווך במופע הבמה הנוכחי של דקלבאום. זמרת לא שגרתית עם הרכב ליווי לא שגרתי:  היא עם גיטרה אקוסטית, פיין בבס אקוסטי וחשמלי, גלעד דובריצקי בכלי הקשה – שניגנו גם באלבום, ודניאל רובין ואלכס משה כזמרות ליווי. כמעט כמו באולפן. אם כי פחות גוספלי, ויותר פולקי.

ל-11 שירי "אנוש" (רק "אינדיבידואל" ו"רוזס אוף פאייר" נשארים בחוץ) היא מוסיפה ארבעה משירי "שמחה ועצב" : "קצוות", "אדם חופשי", "לבדי" ו"כמה קדוש" (שאותו ביצעה עם אורחיה, אביב בכר והדס קליינמן), דומים מאוד באופיים לשירי אלבומה האחרון. עוד שניים מ"גראונד זירו" - "אליס" המסעיר עדיין, על אף שנכתב לפני כמעט עשרים שנה (היא מגישה אותו לבד, רק היא והגיטרה והקהל שמסתפק בלחישה זהירה, אולי מפני שאין רמה קולית-ביצועית כשלה) ו"100% אור" שאי אפשר בלעדיו בקונטקסט הנוכחי ובכלל. ולהדרן היא שומרת את "פרחים" הווירטואוזי מ"הבנות נחמה".

   

אם בהאזנה לאלבום אפשר לחוש בהארה הנסוכה עליה, בהופעה אפשר לראות את הנהרה על שירתה. דקלבאום ממש קורנת ופורחת בשליטה המרשימה במיתרי קולה, בקולות ובצלילים המפתיעים שהיא מפיקה וביכולתה לנווט בגבהים משתנים.

אישיותה הבימתית חיונית ומקסימה. היא מאלתרת בקלילות, משחקת בטבעיות, חיוכה שובה לב וגם דמעותיה, כמו אלה שלא הצליחה לעצור בביצוע המשותף עם בכר וקליינמן ל"את מים" שלהם - מן הסתם נסערה מייחוס מלות השיר ("איך הגשם שוטף מעלייך כל כאב/ את יפה, את מים שזורמים לי אל הלב") אליה - היו מכמירות לא פחות.

עם שנים וניסיון שלה בזירה המקומית (הופעות עם שלמה ארצי, "משינה" ו"הבנות נחמה"), אנגלית כשפת אם, ארבעה אלבומים נהדרים, שירים יפים ואיפיון סגנוני מובהק, יעל דקלבאום ראויה לפריצת הדרך המיוחלת שתהפוך אותה לכוכבת מקומית. יותר מזה: המוזיקה שלה והמוזיקליות שלה ראויות לאולם קונצרטים ולא לבמות רוק. 



יעל-דקבלאום-אסף-עיני.jpg
יעל דקלבאום, צילום: אסף עיני


יעל דקלבאום. אנוש (התו השמיני)
יעל דקלבאום בהופעה. בארבי תל אביב. רביעי, 24 ביוני 2015


למועדי מופעים >

28/06/2015   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע