סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
עניין
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן פותח קופסה: ארקדי דוכין
 

 
 
כל מה שארקדי דוכין עשה עד כה הוביל אותו ל'לאהוב או למות', אלבומו הנוכחי וללא ספק המשמעותי והחשוב הראשון שלו מזה עשור, שהוא אולי סיכום, אולי מיצוי ותמצות של הנושאים, החיפושים העצמאיים והפורמטים המרכזיים בהם נגע והשתמש"
אלבום הקונספט החדש של ארקדי דוכין לוקה במספר בעיות, אבל עדיין חשוב ומשמעותי ביותר


כמעט שלא עושים אלבומי קונספט בימינו. נכון יותר - נדיר שעושים. ארקדי דוכין הוא אחד הנדירים, כמעט יוצא מן הכלל, שממשיך להתעקש. הוא נאמן לפורמט, אפילו מאוהב בו. ממש מראשית דרכו ברוק הישראלי. מפלרטט איתו בכל הזדמנות.

"לאהוב או למות", אלבומו החדש (גם במהדורת ספר-אלבום מהודרת), הוא היצירה הקונספטואלית השלישית שלו, אחרי "רדיו בלה בלה" המרובע עם החברים של נטאשה מ-1994, ו"כוכב האהבה" - אלבום הסולו הכפול מ-1998.

לדיסקוגרפיה תבניתית, רשמית ומודעת זו, אפשר לצרף יצירות ואלבומים בעלי אופי דומה שלא הוגדרו קונספט אך היו כאלה, כמו "רוצה ויהיה", הסולו הראשון שלו (89', למעשה שיתוף פעולה עם מיכה שטרית) שהוקדש לשירי ולדימיר ויסוצקי, או "ספטמבר" (09') שנכתב במהלך חודש אחד בהשראת שיעורי הקבלה של מדריכו הרוחני, הרב ד"ר מיכאל לייטמן. וגם שני אלבומי הילדים שלו "אחלהזאורים" מ-93' ו"החברים של ארקשה" מ-09'.

את כל אלה - נתח בלתי מבוטל מאלבומיו - דוכין יצר סביב רעיון מוכרז ומנומק והקליט בתוך מסגרת ברורה, אפרופו שיתופם של יוצרים ומבצעים עמיתים. ולנוכח התנהלותו היצירתית לאורך השנים, תוך כדי ובמקביל, ניתן להגיע לשתי מסקנות: האחת, שדוכין מעדיף נושא להתמודד עמו, מתפזר בהיעדר מסגרת, וזקוק לה כדי להיות במיטבו; שניה, שהוא אוהב לספר סיפורים (או להעביר מסרים), ובהישענות עליהם הוא מרגיש בטוח וממוקד יותר.

ארכדי-דוכין-צילום-אבשלום-הלוי.jpg
ארקדי דוכין (צילום: אבשלום הלוי)

סיפור אגדה מודרני

בעצם כל שעשה עד כה הוביל אותו ל"לאהוב או למות", אלבומו הנוכחי וללא ספק המשמעותי והחשוב הראשון שלו מזה עשור (כולל "ספטמבר"), שהוא אולי סיכום, אולי מיצוי ותמצות של הנושאים, החיפושים העצמאיים והפורמטים המרכזיים בהם נגע והשתמש. ספרון הדור שמציע 25 שירים (מחורזים אך מודפסים כסיפור בפרוזה, מלווה בהתאם בציורים ובצילומים שבחלקם הוא עצמו מככב) בדרך להארה ולטעם החיים, האהבה.

זה סיפור אגדה מודרני. אודיסיאה בת זמננו. מסע בעולם קודר ואפוקליפטי, לא ידידותי למשתמש על אף דגלי הקידמה שמונפים בו, והרייטינג שממנף אותו. עולם של ניכור וזרות, מדיף בדידות ואדישות, נכה רגשית, קהה חושים, חסר אהבה ונשמה, נעדר חום ולוקה ביכולת תקשורתית, ובעיקר - מלא פיתויים וסכנות לילדים, מה שיוביל את דור ההמשך המסומם, הקהה והמנותק, לברירה האכזרית ודלת האפשרויות המובעת בשם האלבום _ לאהוב או למות. לאהוב זה קל קובע דוכין ברצועה הנועלת, מן הסתם בהשראת הגורו לייטמן. אולם אהבה היא לא שכל, היא רגש ואותו אי אפשר להכריח.

"אפשר לנשום בתוך בועה/ מקום גם לשכן/ אך לא תמצא שם אהבה/ תפסיד גם אם תיתן", הוא עצמו מתמצת ב"זומבי", משירי המפתח באלבום. "כאן, בעיר האדישה, אבדו לדעת... כאן בעיר המתישה, חולמים לגעת/ ומתחתנים בעיר הזאת/ עושים בה ילדים/ אבל בועות מתוך בועות/ לצאת לא מצליחים/ ומשחקים במלחמות/ ומאבדים שליטה/ ובין רגעי המהומות/ חוזרים אל השיטה/ אפשר לקרוא לזה חיים/ אם אין לך ברירה/ ורוב היום מתקוטטים/ ולא זוכרים על מה".

בקולאז' הרעיוני שבו מתנגשים חומריות, הישגיות וצריכה, גאווה ואגואיזם, עם סולם ערכים ערכי, בשבחי המשפחתיות והחברות, נמהלים מעשיות לילדים ואגדות למבוגרים. שירי חרון, זעם ותסכול לצד בלדות אהבה. רוק'נרול ומקצבי ריקוד אלקטרוניים, ג'אז ובלוז, פסנתר ומחשבים, ספוקן וורד והיפ-הופ, קלאסיקה וצ'יל אאוט. וגם זמרים ומבצעים אורחים שדוכין מאפשר להם להטביע חותם היכר וסממני אופי משלהם.

בולטים ומפתיעים בהם בעז שרעבי ("האדיר"), שבגיחתו הקצרה ב"נופר", מדגים מה פירוש זמר נשמה, שם טוב לוי שנוסך שלווה נעימה ב"אלון", ואביתר בנאי בבלדת הפסנתר הפסיכדלית משהו "יותר מדי" ("יותר מדי רייטינג/ יותר מדי עיתון/ יותר מדי לילה/ יותר מדי יום/ יותר מדי היי-טק/ יותר מדי עובדים/ יותר מדי ידיים/ מקצועות מיותרים/ יותר מדי ג'אנק פוד/ יותר מדי סרטים/ ומי בכלל צריך כל כך הרבה צעצועים? בואי אליי/ כאן זה פשוט/ תראי, בלי אהבה/ כלום לא חשוב").

מרשימה גם מירי מסיקה בבלדה העזה "בודדה", המתובלת בנגיעות ג'אזיות (על אף השיבוש הלשוני שהופך את התואר "שבור", לשם עצם). כשמנגד, חלקו של אהוד בנאי בקאונטרי של "הכרטיסן", חסר השראה ומקוריות. שותפים נוספים הם מוניקה סקס, שרונה נסטוביץ, יורם חזן (כנסיית השכל) ו-Big M (מיודענו מאיר עמר מ"טיפקס") בסינגל "בננה" (שמתחרזת עם ג'ננה).

   

ארקדי-דוכין-עמית-שלו-אילן-גולן3.jpg
ארקדי דוכין ומירי מסיקה (צילום: עמית שלו ואילן גולן)

דרוש: ייעוץ לשוני

הכתיבה של ארקדי דוכין פשטנית למדי. כיוון שהוא רומנטי בתפישת העולם, נאיבי בחלוקתו לשחור-לבן ומסיונרי ומטיף בגישתו, בניית המסרים והעברתם בעייתית. הוא נעזר בכתיבה, פה ושם בהלחנה וגם בשירה ביוצר זמיר גולן, תגלית שלו, שלטעמי לא מצדיק את האשראי הרב. וחבל שדוכין, בעמדתו ובהערכה לה הוא זוכה, לא הצליח להגיע לתוצאות טקסטואליות מתוחכמות, מורכבות, מרובדות ומאתגרות יותר.

במיוחד ניכר הליקוי בניקיונה של העברית. דוכין, שטבע את הצירוף "סימה שאותי הֶקסימה", ממשיך להתעלל בבניין ההִפעיל, עם המצאות דומות של הֶשמיד ("חיה מתה"), הֶרגיש ("השחור הגדול"), הֶפסיק (שיר הנושא), הֶפסקתי ("הכרטיסן"; אגב, בנאי שר נכון, בחיריק, ארקדי לא יכול), וגם הֶבּיט (במקום הִבּיט ב"הקשר הפשוט") ומַביא לי (במקום מֵביא, "בננה").

ועוד טעויות למכביר (כמו מֵתישה, במקום מַתישה ב"זומבי"; רַעשים, במקום רְעשים ב"חדר קטן"; אַכָּבֶּה, במקום אֲכַבֶּה ב"מדוז"), שלא לדבר על שגיאות ניקוד ודיגוש וטעויות איות והגהה (מאיר אמר?) שאי ההקפדה בהן חותרת תחת אמינות היצירה ורצינותה. הגהות לבדן אינן מספיקות (לידיעת אורית תבור), דוכין חייב ייעוץ לשוני.

ההערות והתודות האישיות של דוכין, כמו הצילום המשפחתי שהוא מצרף בסופו של הספרון, רק מעידות שהאלבום הזה בנפשו. הוא מגוון בלחנים ובמלודיות, אבל לא ידידותי ומעניין מספיק בסאונד שלו, שנשען יותר מדי על פסנתר, קלידים ותכנותי מחשב, מציע בעקר בלדות, וחסרים בו חום וקשר, מה שדוכין יצא כנגד.

ובכל זאת אני מצדיע לארקדי דוכין על הניסיון הכן והאמיץ הזה שלו להחזיר לעצמו ולקריירה שלו את הרלוונטיות וההשפעה באמצעות ההפקה הלא מקובלת והשאפתנית הזו. אלא שהיא רק מחצית המלאכה. זו תושלם רק עם מציאת הפורמט הבימתי המתאים והראוי לאלבום, לשירים ולכוונות. אז נוכל לדעת אם ארקדי דוכין הצליח להמציא את עצמו מחדש.

   


ארקדי דוכין, לאהוב או למות ( מוזיקה חופשית בע"מ / התו השמיני)

למועדי מופעים >

23/03/2016   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע