סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
עניין
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן טל סונדק שר גאבור ארדש: ראוי ומרגש
 

 
 
זה היה מופע חד-פעמי, שספק אם ניתן יהיה לשחזור, לבטח לא בעוצמות הרגשיות שנטענו בו. קשה לי להאמין שסונדק יצליח להריץ דרך קבע מופע במה מושקע שכזה. הלוואי שאתבדה. משום שזה אלבום ראוי, בעיקר לסונדק שהשקיע בו את נשמתו וכישרונו כמלחין וכמבצע ורואה בו פרויקט חיים - בחיבור בין הזיכרון והכאב הפרטי והאישי, לבין הזיכרון וההתמודדות עם השואה, ובמיוחד לאחר ש'יד ושם' הפכו אותו לנושא דגל חינוכי."
מופע השקת האלבום עם שיריו של הנער שנספה בשואה לא הותיר עין יבשה, אך הביצוע דורש ליטוש


צהרי יום השואה הבינלאומי, צוותא. מעמד ההשקה של "בכל זאת אינני נפרד", אלבומו החדש, השני בלבד, של הזמר טל סונדק הוליד אירוע יוצא דופן ומרגש בצורה בלתי רגילה.

האלבום מבוסס על עזבונו של משורר צעיר, גאבור ארדש, נער יהודי בן 13 שנרצח על ידי משתפי פעולה הונגרים ב-1944, זמן קצר לפני שחרור בודפשט על ידי הצבא האדום. הנצחת זכרו במועד הזה בנוכחות האנשים הנדיבים שהביאו לכך שהפרויקט המיוחד הזה יקרום עור וגידים, לא הותירה עין יבשה אחת בין באי צוותא.

התגלית המשפחתית

תשעה מעשרת השירים באלבום (39:17 דקות) הם של ארדש, שהנסיבות הטראגיות של מותו מאירות באור עז את כישרון הכתיבה יוצא דופן שלו. הם לקוחים מספר שירה נושא אותו שם שקרובי משפחתו הצליחו להציל ולהנציח בעזרת מוסד "יד ושם".

סונדק חיפש שירים אחרים, לא שגרתיים, לאלבום החדש. בעצתה ובהמלצתה של קורין אלאל, המעבדת והמפיקה המוזיקלית של האלבום עליו החלו לעבוד יחד, התוודע סונדק לשיריו של ארדש (בתרגומו של דני נוימן). הוא החליט להלחינם ולאמצם גם כמעשה הנצחה את אחותו הבכורה שרון, שנפטרה ביום השואה והגבורה לפני כשלוש שנים.

"מאז שארזת כנפייך" - השיר "שלה" - הוא השיר הנוסף, העשירי ובעצם הראשון באלבום, גם בסדרו וגם בהפקתו (עם אבי סינגולדה בגיטרות). הוא נכתב בידי רחל שפירא, ומשמש כפתיח מוקלט למופע.

טל סונדק צילום אילן בשור.jpg
טל סונדק שר גאבור ארדש (צילום: אילן בשור)


במהלך העבודה, כשביקש לתהות על קנקנו של הילד הרגיש שבשיריו התאהב, גילה סונדק שעל שארי בשרו של ארדש נמנים בת דודתו מריאן מילר ובנה הסטנדאפיסט אדיר מילר. מריאן, שעבורה האלבום של סונדק הוא מימוש צוואתו הבלתי כתובה של בן דודה גאבור, משתתפת באלבום בקריאת שניים מן השירים בשפתם המקורית, ההונגרית.

זאת ועוד: האלבום והמארז המיוחד בו הוא נתון (דיסק, חוברת המלים שמגוללת את הסיפור בפרוטרוט, ספר השירים וערכה חינוכית שנכתבה על ידי בית הספר להוראת השואה ב"יד ושם" מתוך כוונה להפיצו בכל בתי הספר בישראל), הופקו באדיבות הקרן המשפחתית על שם טד אריסון לקידום סביבה אנושית טובה יותר.

  


מאגי משעול עד אדיר מילר

כאמור, ההשקה בנוכחות בני משפחה ונציגים של המוזכרים לעיל, היתה לאירוע מיוחד, אפילו מסעיר, שלא יימחה זמן רב מזכרונם של המשתתפים והנוכחים בו. על הבמה היו סונדק ואלאל, שניגנה בגיטרה אקוסטית וניווטה את ששת הנגנים, ומריאן מילר עצמה, שמסרה בוורבליות מרשימה ומפעימה את העדות שלה בקימום זכרו של דודנה וקראה - בקול מתכתי, צונן, מצליף ומדמיע - שורות מ"מילת פרידה".

בערב המיוחד נטלו חלק גם המשוררת אגי משעול, בת לניצולי שואה מהונגריה, שקראה בעברית ובהונגרית (שריגשה בפיה יותר מן התרגום, למרות שלא הבנתי מילה) את "מכתב לאמי היקרה" ו"נס", שסונדק שר בהמשך; המוזיקאי יאיר קלינגר, מי שגילה את סונדק כילד ואף הביא אותו לאירוויזיון 2001 (קופנהגן, דנמרק) עם "אין דבר" (שהלחין למלים של שמרית אור), ושר אתו את "אצלך כמו תמיד", הדואט היפהפה שביצע בצמד יאיר וסילבן בפסטיבל הזמר והפזמון 1973; טלי סונדק, שהיתה זמרת הליווי של באותו אירוויזיון ושלוש שנים מאוחר יותר הפכה לרעייתו ולאם שלוש בנותיו, והיא שרה לו את "איזה ילד" (מלים: עדית פאנק), היחיד שייצג את אלבום הבכורה שלו; רוני בתו הגדולה, שחברה אליו לביצוע מתוק את "תן לי יד" של עלי מוהר (לחן: יוני רכטר); ולהקת צעירי דרום השרון, 16 זמרים וזמרות, ששרו עמו את "מצבה עלי קבר", בעיבוד נפלא למקהלה ולסולן. גם אדיר מילר עלה לבמה, לספר בשבחי הבן דוד שלא זכה להכיר אלא רק לשמוע, לספר מהניסיון היהודי המתסכל שלו כבעל דרכון הונגרי, וגם להיות אנושי וחסר מילה מול הכישרון השופע של אמו. כן, גם לו זה יכול לקרות.

טל סונדק מריאן מילר צילום אילן בשור.jpg
טל סונדק ומריאן מילר (צילום: אילן בשור)


אלבום ראוי

בהרכב הזה, זה היה מופע חד-פעמי, שספק אם ניתן יהיה לשחזור, לבטח לא בעוצמות הרגשיות שנטענו בו. עם התמונות והצילומים של גאבור ארדש ומשפחתו המשולבות עם אלה של האחות המנוחה שרון, כולל קליפ לזכרה, סונדק יוכל להסתדר. אבל קשה לי להאמין שהוא יצליח להריץ דרך קבע מופע במה מושקע שכזה עם שבעה נגנים מאחוריו - מיכאל גוטליב בפסנתר, קלידים ואקורדיון, ניר פופליקר בגיטרות, אורן לץ בבס, שי ששון בתופים, אילן קורן בכלי נשיפה, ורה גורנשטיין בכינור ואלאל באקוסטית. אולי באירועים מוסדיים וממלכתיים שיקדמו ליום השואה ובמהלכו.

הלוואי שאתבדה. משום שזה אלבום ראוי, בעיקר לסונדק שהשקיע בו את נשמתו וכישרונו כמלחין וכמבצע ורואה בו פרויקט חיים - בחיבור בין הזיכרון והכאב הפרטי והאישי, לבין הזיכרון וההתמודדות עם השואה, ובמיוחד לאחר ש"יד ושם" הפכו אותו לנושא דגל חינוכי. אך האלבום חשוב גם לציבור, מפני שארדש הצעיר הוא כישרון שנגדע באיבו, ועל אף גילו הרך והלא בשל לכאורה, עזבונו הכתוב מותיר רושם עז של יצירה עמוקה, בוגרת ומפתיעה בהבעתה. אי אפשר שלא להרהר לאן יכול היה להתפתח ולצמוח, אלמלא נרצח בידי זדים.

  


שירה "גדולה" ולוחצת

למרות זאת, מרבית השירים של האלבום "בכל זאת אינני נפרד" טעונים ברגשנות עודפת. מובנת מצד אחד, אבל גם מעיקה מצד שני. זו תרבות השירה שסונדק אוהב ומקדש: שירה "גדולה" והרואית, לוחצת אם לא לחוצה, עמוסת רגש, שלא תמיד מיטיבה עם המילים והלחנים, וספק רב אם ניתן לגעת באמצעותה בליבם של תלמידים בבתי ספר.

מופע ההשקה הדגיש את ההיבט הזה. חלקו הראשון הבליט את בעייתיות הגישה וההגשה של סונדק. הוא שר כמו היה זמר אופרה או לחילופין רוק סטאר, בעוצמות רגשניות מטורפות, שאמנם יוצאות מן הנשמה ומן הלב, אבל מחטיאות את כוונת המשורר. השאלה המציקה "למה אדוני, למה, מדוע הכאב בלבי נישא... מדוע עלינו לסבול כה רבות" (ב"נר הנשמה") שאין עליה תשובה, היא אכן נוראה, מקוממת וקורעת מבפנים, אבל המטען המוזיקלי, באנרגיות וכוח של רוקנרול, גדול וכבד עליה.

כך גם "החיים". עם כל הבגרות יוצאת הדופן של ארדש, הלחן האירוויזיוני וההגשה הסוערת, כמו של כוכב מחזמר ברגע השיא של העלילה, גדולים מן המילים, טוענים במשמעות מוגזמת את הטקסט של הכותב הצעיר: "התשוקה לענן כחול הופכת/ הניצב ברקיע האפור/ האכזבה את התשוקה מפוררת/ והיא נעלמת באור".

טל סונדק שרון צילום יחצ כרמל מילנר סער.jpg
טל סנדק עם אחותו שרון ז"ל (צילום: יח"צ כרמל מילנר-סער)


סונדק נותן למילים מבע של תשוקה ארוטית, הרחוקה לחלוטין מערגתו של נער הכלוא במסתור, לאורו של יום. ואילו ההפקה הוודבילית-צוענית, קרקסית-שנסונית של "חלום בהקיץ", שמחדירה לכאורה חיים וחיוניות בחלומות, במחשבה מאוחרת של אופטימיות ותקווה, היא יותר ווישפול ת'ינקינג מאשר הזייה.

סונדק עצמו מוכיח שאפשר גם אחרת כשמנמיכים עוצמות. כששרים פשוט ובניחותא. דומה שהדואט "אצלך כמו תמיד" עם קלינגר, מסמן את ההבנה הזאת. גם אותו ניתן היה להפוך לצעקה בלי בעיה, במיוחד בפזמון, אבל גם איפוק ומינון נכון בהבעה מרגשים עדיין. כמו שקורה ב"מכתב לאמי היקרה", אחד הטובים והמרגשים באלבום, אולי מפני שהוא שיר על-זמני, שחורג מ"קטגוריית" שירי שואה וזיכרון ומנטרל עצמו מאזכור והתייחסות כלשהם אל "המצב" דאז. אפשר לייחס זאת גם ל"נס", שניגונו כתפילה, ממש כמו "העבר המאושר", אך בניגוד לו הוא דוגמה להורדת ווליום שמצליחה לחדור ללב.

  


סיום מרגש

"מצבה עלי קבר" (סונדק וצעירי דרום השרון), שיר שעשוי לככב ברשימות השידור כבר ביום השואה הקרוב, אמור היה להיות נעילה הולמת, עוצרת נשימה, להופעה. כמעט כמו באלבום. אלא שנוכחותה של אלאל על הבמה תבעה שלושה שיתופי פעולה שלהם בשירים שלה: "זן נדיר" (מה הקשר? אלא אם להיות יהודי בשואה הוא שיר מגדרי...), "שיר לשירה" (מילים: יהונתן גפן) שגם הוא שיר דאגה לילדים ולעתיד, ו"אין לי ארץ אחרת" שלה (מילים: אהוד מנור) שבקונטקסט הספציפי הזה, של משואה לתקומה, הוא טוען ראוי לכתר כהימנון חלופי, מוצלח אפילו יותר מ"התקווה". עם שיר רווי אמפתיות וקוממיות כזה, שבאי צוותא המרוגשים הצטרפו אליו בקול רם ובלב מתרונן, כמה טוב לצאת אל אור היום והאופטימיות שבחוץ, אף אם בצהריים סגריריים.

  


סונדק העדיף לסיים בביצוע נוסף, הפעם מן הפסנתר, של שיר הנושא "בכל זאת אינני נפרד", שפתח את המופע: "אם ידפדפו הבאים אחריי בין דפיי/ מן השורות תפזז נשמתי/ חי אני בשיריי, בשיריי/ בזה העפר נשמתי לא תנוח לעד/ כשצעירים בדפי ספרי יביטו/ בכל זאת אינני נפרד...". שיר מרשים ואנדרטה מרשימה לנער משורר שלא יזיק לנו להכיר.

והעברית? שתי טעויות דקדוקיות מעיבות על מלאכת ההפקה. בעצם טעות אחת שחוזרת פעמיים: אֶחלום במקום אַחֲלום ב"מכתב לאמי היקרה" ואֶחזור במקום אַחֲזור בשיר הנושא. מילא סונדק עלול לטעות בהשפעת הרחוב, אבל איפה המגיהים של בית הספר להוראת השואה ב"יד ושם"?

טל סונדק צילום כרמל מילנר סער.JPG
טל סונדק (צילום: יח"צ כרמל מילנר-סער)


טל סונדק שר גאבור ארדש, "בכל זאת אינני נפרד" (עצמאי)
טל סונדק במופע השקה ל"בכל זאת אינני נפרד". צוותא תל אביב. שישי, 28 בינואר 2017

למועדי מופעים >

29/01/2017   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. הייתי. ארוע קסום עם זמר נפלא. מומלץ
הלנה , (29/01/2017) (לת)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע