סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
עניין
לוח האירועים 2021 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
 
10111213
14151617181920
21222324252627
28293031
ריאיון
 
מאת: טל גורדון אחרית הימים של תיאטרון עכו
 

 
 
פרינג', כמילה, זה בשנים האחרונות תיאטרון עני שרוצה להיות תיאטרון ממסדי אבל אין לו כסף. יש היום גם פרינג' באמת, אבל מאז שזה הפך להיות משהו כל כך איני ולעוס, משתמשים בו בלי סוף ואם מסתכלים היום על חלקו הגדול של הפרינג', מגלים שהוא בעצם תיאטרון עני כלכלית של יוצרים צעירים שעוד לא הצליחו להתברג במוסדות, או של יוצרים פחות צעירים שאין להם תקציב. זו מין פופוליזציה."
אחרי נתק של שנים, מייסד התיאטרון דודי מעיין חוזר לעכו להעביר סדנה ייחודית שבעקבותיה הצגה מטלטלת של סמדר יערון. טל גורדון בשיחה עם שני יוצרים אלטרנטיביים


פריפריה במלוא מובן המילה

לפני 32 שנים ייסד יוצר התיאטרון דודי מעיין את המרכז לתיאטרון עכו, כשלצדו קבוצת שחקנים הכוללת את סמדר יערון, מוני יוסף וחאלד אבו עלי. עכו הייתה אז פריפריה במלוא מובן המילה, רחוקה בהרבה מהמרכז, והתיאטרון היה אז רחוק בהרבה מתיאטרון אחר, שהפך לימים לפרינג' שאותו כולנו מכירים היום.

את הפריצה הציבורית הגדולה שלו עשה המרכז לתיאטרון עכו עם ההצגה "ארבייט מאכט פריי" שביים מעיין בשנת 91, בשפת התיאטרון הייחודית לו ולחברי קבוצת התיאטרון שייסד. בשנות קיומו הרבות הפך המרכז לאחד הגורמים המשמעותיים בשינוי שחל בתיאטרון הישראלי ובדרכי העבודה התיאטרוניות.

הפרינג' הפך מאז, כאמור, לאחת המילים השגורות בפי קהל התיאטרון, ודודי מעיין סיים בשנת 98 את יצירתו האחרונה במרכז לתיאטרון עכו, ויצא לדרך עצמאית בעולם. כיום הוא חי ויוצר בווינה.

ב-18 במאי מוזמן הקהל למפגש נדיר עם היוצרים של המרכז לתיאטרון עכו, הכולל סדנה על אותה שפת עבודה ייחודית בהנחיית מעיין, ובסיומה ההצגה "האנתולוגיה", בהשתתפות סמדר יערון ומוני יוסף, שהיא פיתוח של סצנה מתוך "ארבייט מאכט פריי" המיתולוגית.
 
סדנת הכול כלול
 
"אני קורא לסדנה הזו 'הכול כלול', כדי לקרב את האנשים באיזשהו אופן לשפת העבודה המיוחדת שייסדה את העבודה של המרכז לתיאטרון, ויחד עם זה, את העבודה שלי בכלל, ברגע זה, ומאז ומעולם", אומר מעיין.

מה מייחד את אותה שפת עבודה?

"העבודה הזו מבקשת להקנות הרגלי יצירה חדשים שמבוססים על המצב של 'להיות', מה שנקרא באנגלית TO BE, לעומת מצב היצירה שהוא סוג של הרגל ישן שמבוסס על TO DO. רוב התיאטרון, מאז ומעולם, התבסס על העשייה. השחקנים היו לומדים את הטקסטים, הבמאי אומר לאן ללכת על הבמה והאוריינטציה הכללית של כל המשתתפים היא אוריינטציה של עשייה."

תן לי דוגמה לפעולה שהיא לא עשייה, ויש לה תוקף וקיום בימתיים

"למשל, את כתבת לי קודם שתתקשרי אלי בחצי שעה הקרובה. אז באותו זמן אני ישבתי והייתי במצב שנקרא 'בחצי שעה הקרובה'. זה מצב של הוויה, לצורך הדוגמה. בזמן הזה אני ישבתי במרפסת, וכל העולם שהתרחש סביבי, מבחינתי, שייך לאירוע שקוראים לו 'אני אתקשר אליך בחצי שעה הקרובה'. אז קרו הרבה מאד דברים שיכולים היו להיות קיימים בעיניי רק בגלל שאני ער להם, ואני מכליל אותם בתוך שדה החוויה שלי, אבל אם הייתי ממתין לצלצול שלך בחצי השעה הקרובה במנטליות של עשייה, היה עובר זמן, וכל כמה דקות הייתי מסתכל על השעון, ונניח שלא התקשרת עדיין וכאילו לא קרה כלום, ומשעמם. משעמם זה בדרך כלל כלי של מוח. ברגע שמישהו אומר 'משעמם לי', הוא חושב על מה שקורה ולא הווה את מה שקורה, ואלה שתי איכויות שונות לגמרי.

"בשדה היצירתי, שדה הוויה הוא שדה חדש, שגם יוצרים וגם קהל יותר ויותר פתוחים אליו וערים לו, ולכן החוויה המזומנת למי שמשתתף באוריינטציה של 'להיות' היא חוויה חדשה לגמרי, שקיימת אצלנו בעבודה שהייתה כל השנים גם בעכו, וגם בהמשך בדברים שעשיתי. הסיבה הרשמית לבוא להצגה בגלל שיש כותרת ובגלל שיש שמועה ובגלל אינפורמציה רשמית, היא רק מרכיב אחד בתוך כל האירוע, וכל מה שקורה בערב האירוע הוא הדבר, שהוא הוויה טהורה והוא מלא אפשרויות, והלמידה של זה והחינוך לזה והאימון של זה הוא משהו אחר לגמרי מאשר האימון של עשייה.

"באימון של עשייה אנחנו רצים, מתאמנים, מכוונים את הקול, לומדים טקסט בעל פה, מתאפרים, אלה דברים טכניים שלומדים אותם והופכים אותם לשפה, ושפת הביטוי היצירתית מכלילה את זה כהרגל ישן של יצירה, ו'הוויה' זה הרגל חדש, שמתוך ניסיון רב שנים של יצירות בעלות אוריינטציה של הוויה אני יכול לדווח, כעד, שזה אחלה שדה."

אני משערת שבסדנה אתה לא ממש עומד ומרצה

"אני לא עומד ומרצה, אלא נוכח. אני הווה. ואז אני כלי לכל מה שמתרחש באותו רגע ומגיע עם האנשים ומצוי כבר מזמן במקום, ואני לאט לאט משתף את כל המרכיבים הנחוצים בחדר, באירוע שמתרחש ממש ברגע הזה. אם בחמש וחצי זה מתחיל, אז עד שמונה וחצי זה תחום האירוע, ואני מתייחס לכל מה שקורה בו כאל אירוע אמנותי. כאילו כולם עשו חזרות וכאילו כולם התכוננו וכאילו כל מה שכל אחד עושה הוא נכון, מבחינתי, לפעולה שנקראת אירוע אמנותי. אז אני גם מפעיל וגם מנחה וגם מציע רעיונות לכל מי שירצה להשתתף, ויהיו גם כאלה שירצו לשבת ולהיות עדים ולא בהכרח להשתתף. אני כמו איזה מנצח על תזמורת שמנגנת את המנגינה שכבר מוכנה וכבר ידועה מראש, למרות שלא עשינו אפילו רגע אחד של חזרות. זה הכוח של הוויה, ולהוויה לא צריך חזרות. הכל מוכן." 


דודי מעיין (מקור: יו טיוב - הערוץ הרשמי של דודי מעיין)


"
בעכו יש תפיסת עולם אחרת"
 
מהתחלה הגעת עם שפת התיאטרון החדשה הזו להקמת המרכז בעכו?

"היינו איזה לוויין, או איזו חללית, שלאט לאט סטתה מנתיבה הייעודי, אז העשייה הזו התפתחה לאורך זמן והתרחשה בעיקר בגלל שהתיאטרון ממוקם בעיר העתיקה, ובתוך רקמת חיים ממשית שתמיד הייתה נוכחת בתוך היצירות שלנו. עכו היא גם עיר שלמשל תחושת הזמן בה שונה לגמרי מבכל מקום אחר בעולם. תמיד כשאני רוצה לתאר זמן בעכו אני אומר שבשעון של עכו יש, אולי, מחוג אחד. נניח את קובעת פגישה עם מישהו, זה יכול להיות בשתיים ביום רביעי, שזה בעצם יום חמישי אחר הצהריים וזה בעצם היה לפני שבוע, בבוקר. אין קשר בכלל בין המימוש של הכוונה וההצהרה הקודמת, למתי נפגשים.

"וזה לא רק בזמן, זה גם בתפיסת העולם, בפילוסופיה עממית של האנשים שחיים את הזמן הזה, של דייגים, של אנשים שחיים במקום הרבה מאד זמן. זו עיר עם היסטוריה של יותר מ-5000 שנה, וכל מה שקורה הוא איזו אפיזודה קטנה וחולפת בנצח היחסי. זו פרספקטיבה אחרת. בגלל שתמיד עבדנו עד שהיצירה הייתה מוכנה, ולא בגלל שהיינו צריכים או נאלצים לעשות משהו מהר, עבדנו תמיד ברווחה יצירתית, אז היה מקום לכל שקט ולכל עירות ולכל צמיחה של הבוסתן באיזור שבו עבדנו."

"דודי הקים את המרכז הזה כדי לייסד בית אמנותי שתהיה בו חירות מלאה ליצור ללא שום מגבלות או צנזורות", מוסיפה סמדר יערון, "ואז, בשנת 85, באמת הייתה פריפריה. היום זה קשקוש בלבוש. פריפריה זה כבר אפילו לא מילה מכובסת. זה רק להגיד 'פ' ולהקיא... אז זה באמת היה הליכה למדבר, ודודי, בהשראת מורים גדולים שלו, כמו גרוטובסקי, הלך למדבר. הוא בכוונה עזב את המרכז והלך על מנת לעשות איזשהו ריסטרט."

ואז, אחרי כמה שנים, אתה עוזב והולך לדרך עצמאית משלך

"אני קשור ל'מרכז לתיאטרון עכו' מעצם ההיסטוריה, אבל יחד עם זאת, בשנים האחרונות אני חי בווינה, כבר די הרבה זמן, ומאד מאד התפתחתי בעצמי ולמדתי לצעוד עם זוג סנדלים אחד. הייתי במרכז בעכו 15 שנה מהיסוד ועד ליציאה שלי מהתיאטרון וכל השנים אמרתי שאני רוצה לחוות את המעמד הזה. תמיד היו באים אנשים שעבדו בתיאטרון פרקי זמן של שנים ומתישהו אמרו, 'שלום דודי, תודה רבה, אנחנו פונים לדרכנו', ואני הייתי מסתכל עליהם ואומר, יום אחד גם אני אעשה את זה, ואכן זה קרה. אני מאמין שמילאתי את השליחות שלי והקמתי את המקום ואת כל מה שהיה צריך כדי שיוכל להמשיך להתפתח ולאפשר לאנשים ליצור.

"בשנים האחרונות היה תהליך התקרבות ארוך ונכון והכרחי לכל דמויות המפתח. התרבותיות הישראלית מוכרת יותר בסיום רועש ורועם ועם הרבה מהלומות וקרע. תמיד רואים את זה, גם בשדה האמנותי וגם בתרבותי ובפוליטי, כאילו דברים צריכים להיגמר רע כדי להיגמר, ואני חושב ומאמין שאפשר אחרת." 
 

סמדר-יערון-גדי-דגון.jpg
סמדר יערון (צילום: גדי דגון)

"שרדנו כי אנחנו שרדנים"
 
"כשהוא עזב כמעט התפרקנו", אומרת יערון. "זה היה משבר מאד גדול. זה היה מאד קשה, אבל שרדנו אותו כי אנחנו שרדנים. בשנים האחרונות התקרבנו והתקרבנו שוב, עד שזה הגיע עכשיו באיחוי המלא שלו, אפשר להגיד. זאת הרגשה מצוינת, באמת. זה באמת אחרית הימים. לא בגלל שזה לא יכול היה להיות, אלא בגלל שנכספנו לזה, כולנו, אני חושבת.

"באירוע הקרוב אפשר לקבל מושג יותר מורכב על שפת העבודה שלנו כשגם פוגשים את דודי, שהוא, בעצם, אבי שפת העבודה, ממנו הכל התחיל, וגם רואים את העבודה, דרך 'האנתולוגיה', שמאד מייצגת את שפת העבודה שלנו שנוצרה והתפתחה במרכז לתיאטרון."

"זו יצירה שהיא בהשראת 'ארבייט', יש בה מרכיבים אחרים וחדשים, אבל היסודות שלה הם לגמרי ב'ארבייט מאכט פריי', אומר מעיין.

"'האנתולוגיה' עולה משנת 96", מספרת יערון, "והיא משתנה מהצגה להצגה. יש פורמט, יש בסיס, אבל היא מאד מאד דינמית. זה פיתוח של סצנה מתוך 'ארבייט מאכט פריי' שהייתה מחולקת להרבה חלקים גם מבחינת מקומות ההתרחשות, ואחד מאותם מקומות קרו בלב הקונסטרוקציה שדודי והצוות בנו במו ידיהם.

"זה היה מין מבוך כזה שהיה עשוי בעיקר מעץ והיו בו כל מיני מדרגים. החלק הנמוך ביותר היה איזשהו דימוי לגטו, חדר קטן שאי אפשר לעמוד בו, אי אפשר ליישר את הגב, היה צריך להתכופף והקהל ישב בפנים על דרגשים. כמעט כל החדר היה פסנתר כנף, וזה היה הבית של הניצולה האולטימטיבית, זלמה גרינוולד, שזו אני. השם הזה, אגב, הוא שמה האמתי של סבתא שלי, שלא הכרתי כי היא הלכה באושוויץ. מוני יוסף הוא מנשה, הבן שלי, שהוא כבר ילד גדול, בן ארבעים או אפילו יותר, והוא עדיין בבית. הוא גר איתי. אני לא משחררת אותו."


 
   
 


איך נולדה הצגת הבת הזו?

"היינו בשוויץ עם 'ארבייט מאכט פריי', ומנהל פסטיבל ציריך דאז פנה אליי וביקש ממני שאכין לשנה הבאה משהו עם פסנתר, וככה זה קרה. לקחתי את העיקרון של הסיטואציה בבית הזה עם הפסנתר, כשזלמה הניצולה מזמינה את האורחים שלה, הקהל, אל ביתה, הם יושבים סביב הפסנתר והיא מנגנת להם, מכבדת אותם בשתייה ובממתקים, ומספרת להם על המחקר שהיא עושה דרך המוזיקה. להכל יש בסיס אמתי. כשעבדנו על 'ארבייט' באמת התחלתי לנבור ולחקור במוזיקה מאותה תקופה.

"תוך כדי נגינה היא מדברת, וזו בעצם מין אמתלה כזו בשבילי לדבר על כל מה שבא לי, כי זה גם מאד משתנה, וזה בעצם הפורמט. הקהל סביבה, והיא מנגנת ומדברת ומספרת על כל מיני נושאים, ויש אינטראקציה עם הקהל וזה כל פעם משתנה בהתאם למה שמעסיק אותי באותו זמן, בהתאם למה שקורה בחדשות, באקטואליה, בהלך הרוח, בשיח הציבורי. באיזשהו שלב גם מנשה, הבן שלי, מופיע מ-NOWHERE, ואז זה כבר שנינו שעושים שם חוכא ואיטלולא..." 
 
האנתולוגיה-2-צילום-אלדד-מאסטרו.jpg
האנתולוגיה (צילום: אלדד מאסטרו)


"הפרינג' הפך לאיני ולעוס"

 
עד כמה משמעותי בעיניכם "המרכז לתיאטרון עכו" לשינוי שחל בתיאטרון הישראלי לאורך העשורים האחרונים?

"בדרך כלל נהוג להסתכל על יצירה כעל מפתח שדרכו אפשר לראות את השינוי ואת התרומה של התיאטרון להוויה ולתרבות הישראלית", אומר מעיין, "אז אני יכול לומר לך שאם בעבר היית שואלת מישהו מה זה 'ארבייט מאכט פריי', הרבה לא ידעו, ומי שידע היה אומר לך שזו כתובת שהייתה כתובה על שערים של מחנות השמדה. היום, כשאת שואלת אנשים על 'ארבייט', הם יגידו לך, 'זו הצגת תיאטרון', וזה בעיניי משמעותי ביותר לחברה, שיכולה לקרוא למשהו שהיה סמל בלעדי וקדוש שמסמל את העניין של השואה – הצגת תיאטרון. זה, בעיניי, ממש הדבר עצמו.

"כשאני מבקר פה בארץ אני משוטט ומבקר להקות תיאטרון, בין שאני מכיר ובין ששמעתי עליהן והן חדשות, ואני כל כך המום לטובה מהעושר וההזדמנויות והאפשרות לזה שכל אחד מדבר על זה. מה אני אגיד לך, פעם, לפני 15 שנים, כדי לקרוא דברי חוכמה היו נוסעים רחוק כדי למצוא איזה ספר בהודו או להיפגש עם איזה מאסטר, היום, בסופר הכי פשוט את רואה ספרי הדרכה. זה שינוי גדול שבא גם בשדה התיאטרוני, ולא רק שם, וזה מאד מחמם את הלב לוותיקים שבנו ושגם עדיין פועלים וממשיכים לעבוד, וגם היינו חלק ממה שהפך לעבודה משמעותית."

הפרינג' קיבל את הבמה המרכזית

"פרינג', כמילה, זה בשנים האחרונות תיאטרון עני שרוצה להיות תיאטרון ממסדי אבל אין לו כסף", אומרת יערון. "יש היום גם פרינג' באמת, אבל מאז שזה הפך להיות משהו כל כך איני ולעוס, משתמשים בו בלי סוף ואם מסתכלים היום על חלקו הגדול של הפרינג', מגלים שהוא בעצם תיאטרון עני כלכלית של יוצרים צעירים שעוד לא הצליחו להתברג במוסדות, או של יוצרים פחות צעירים שאין להם תקציב. זו מין פופוליזציה. פעם זה אולי היה נדיר יותר, ממוקד יותר, אבל היום האחרות של המונח הזה, פרינג', מתאפיינת בזה שהוא תיאטרון בלי כסף אבל עם שאיפות לגמרי קונבנציונליות.

"יש גם עשייה באמת אחרת ואלטרנטיבית, אבל הרוב הוא לא כזה. אז, כשדודי עשה את הצעד הזה, זה היה מאד מאד נאמן לדבר. זה היה מאד אידאליסטי. היינו גם מאד צעירים אז זה היה וואו. ממש הלכנו לייבש את הביצות, במרכאות, והמרחק בין עכו לתל אביב לא היה אותו מרחק כמו היום. היום זה שעה ועשרים ברכבת עם מזגן ועם מזנון ואת מגיעה לעכו או לתל אביב, שזה נהדר. היום יש את האינטרנט, יש היום 'ארומה' בכל מקום. אז עכו הייתה מקום מבודד ובגלל זה דודי בחר בה, וגם כי הוא נולד בעכו."

"בחזרות שעשיתי לקראת ההצגה האחרונה בפסטיבל עכו ישבתי ליד המגדלור בבית הקפה שמשקיף על הים", מסכם מעיין, "והייתה לי תחושה שאני בנמל הבית. גם כי זו עיר הולדתי, אז בשבילי זה ממש נמל בית, והיום כשאני בתוך הסיבוב הזה, במקום הזה, שאני שוב בעכו ובקשר גם עם התיאטרון וגם עם המקום, באופן קבוע, אני מרגיש שאני שוב מבקר בנמל הבית ומסתכל אל הים הגדול שאליו יצאתי. ואני נמצא וחי מעבר לים, אז זה בעצם סוג של הרחבת גבולות תוך כדי הגשמה של התחושה הזו בעולם הממשי, וזו בשבילי חוויה חדשה וטובה." 
  
 אירועי המרכז לתיאטרון עכו יתקיימו ביום חמישי, 18 במאי 2017 בין השעות 22:00-17:30 בתיאטרון הבית בתל אביב. מחיר כרטיס לסדנה ולהצגה: 100 ש"ח, מחיר כרטיס להצגה: 60 ₪. להזמנת כרטיסים: 04-9913834 / 04-9919634



16/05/2017   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע