סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
עניין
לוח האירועים 2021 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
 
10111213
14151617181920
21222324252627
28293031
ריאיון
 
מאת: טל גורדון בטוקהאוס מדברים אהבה
 

 
 
לאירוע חגיגת השנתיים של המקום החלטנו להזמין חבר'ה שהרצו פה, או מרבים להרצות פה, ושאנחנו מאד אוהבים. הרשימה המפוארת כוללת עשר דקות של כל אחד על אהבה, לקראת יום האהבה, וחשבנו שזה רעיון נהדר לחגוג ככה גם את השנתיים שלנו."
המנהל המשותף אילן דה פריס על חגיגות השנתיים של מותג הטוק המצליח, באווירת הוולנטיינ'ס


איפה שהוא בין הטלוויזיה לאינטרנט נוצרה דרישה חדשה לתוכן שלא יצליף בך ממסך הטלוויזיה אבל גם לא יגרום לך לחוש כמו סטודנט שחזר לחבוש את ספסל הלימודים, ואת המרחב הזה בדיוק חשו אילן דה פריס ואיילת הראל, שניהם אנשי טלוויזיה במקור - דה פריס כסמנכ"ל התוכן בטלעד ורשת, והראל כמפיקה ראשית בטלעד - שחברו ליצירת "טוקהאוס", בית להרצאות מפי מיטב המרצים ולשיחות בנושאים שונים ומגוונים, ומשמשים כיום כמנהלי המקום.

"טוקהאוס", הנמצא ביריד המזרח שבנמל תל אביב, פתוח לקהל הרחב ומזמין אותו לבלות, לאכול, לשתות, ותוך כדי כך להזין גם את המחשבה בתחומים שונים ומגוונים, מפילוסופיה ועד מדע, מפסיכולוגיה ועד אמנות.

ב-13 בפברואר חוגג הבית שנתיים לקיומו עם מרתון של הרצאות מייצגות, תשע במספר, כל אחת מהן בת עשר דקות, וכולן, לאור הקרבה ליום האהבה, תחת הכותרת "לא דיברנו עוד על אהבה". 
 



טוקהאוס חוגג שנתיים, תמונת יחסי ציבור


רשימת אורחים מרשימה
 
"כמו כל מיזם", אומר דה פריס, "השנתיים הראשונות, ולפעמים גם יותר, הן בעצם תקופת הקמה אחת ארוכה של בניית המותג, של בניית אמון הציבור, של בנייה של קהל שרוצה לחזור אליך ויותר נאמן, ומתעניין במה שאתה מציע לו חודש בחודשו, ואני חושב שגמרנו את הטירונות, אם מותר לי להגיד.

"המותג היום הרבה יותר מוכר, יש לנו קהל גדול שמאד אוהב לחזור, נוצרת אצלנו איזושהי אווירה נורא נעימה, ומצד שני נורא רצינית, נורא מקצועית. אז מהבחינה הזאת, באמת, הרמנו מותג, וזה רק הולך ומתפתח, והולך ומשתכלל.

"לאירוע חגיגת השנתיים של המקום החלטנו להזמין חבר'ה שהרצו פה, או מרבים להרצות פה, ושאנחנו מאד אוהבים. הרשימה המפוארת כוללת עשר דקות של כל אחד על אהבה, לקראת יום האהבה, וחשבנו שזה רעיון נהדר לחגוג ככה גם את השנתיים שלנו. ברשימה יהיו הילה אלפרט, איתי אנגל, הפילוסופית מאוניברסיטת תל אביב תמי יגורי, האמן חנוך פיבן, יעל לבנטל, אירי ריקין, אלון נוימן ורוני קובן, כל אחד מהזווית שלו, מהמקום שלו, מהעולם שלו. בקיצור, זה חתיכת מרתון. יש אצלנו מטבח ובר, ואנשים באים לפני וגם תוך כדי, ואוכלים ושותים, התפריט שלנו מבוסס על מה שנקרא אוכל רחוב, ויש אלכוהול ואחלה בירה, וזה תמיד מאד נחמד ומאד טעים ומאד מהיר."




יעל-לבנטל-צילום-דניאל-קמינסקי.jpg
יעל לבנטל, צילום: דניאל קמינסקי


תמיד מרתק
 
מה מוביל שני אנשי טלוויזיה בכירים לפתיחת מיזם הרצאות?

"גם אני וגם איילת בעלים ושותפים ואנשי טלוויזיה במקור, ולפני קצת יותר משנתיים כל אחד מאתנו, מהמקום שהוא נמצא בו, החליט לעשות שינוי כיוון וחברנו ביחד כדי להקים מיזם תוכן חדש. חשבנו שיהיה נחמד לא לעשות עוד פעם רק טלוויזיה – כלומר לשדר לאנשים דרך המסך, דרך מכשירי המדיה – אלא לעמוד בקשר ישיר עם הציבור. ואז חשבנו שהעולם הזה של ההרצאות, שמפורסם מאד, גם בגלל 'טד' וגם קצת בגלל ההתרחשויות שיש בברים, כמו 'מדע על הבר' וכן הלאה, הוא תחום מאד יפה וחשוב, שיש לו קהל עצום, שמאוד רעב וצמא לתת ולשמוע תכנים, ושזו מבחינתו גם צורת בילוי.

"ואז חשבנו, למה לא, נפתח מקום שהוא גם מקום בילוי, אבל בראש ובראשונה הוא מקום של תוכן. רצינו לכוון לקהל שהוא לא רק הקהל המבוגר שיש לו זמן פנוי – לא שיש לנו משהו נגדו – אבל הרבה מאד מקומות שנקראים 'קתדרה' או 'אסכולות', בדרך כלל מי שצורך אותם זה קהל שעבר את גיל הפנסיה, ובאמת, בלי לפגוע באף אחד, רצינו לעשות את זה לגילאים קצת יותר צעירים, מגיל 25, נגיד, ועד אינסוף – והצלחנו בזה.

"אתה רואה הרבה מאד הרצאות ושיחות שיש אצלנו בכל מיני תחומי תוכן ובהם אתה רואה שילוב גם של אנשים מבוגרים וגם של אנשים צעירים וזו תמיד חוויה מאוד יפה. בדיוק עכשיו הייתה הרצאה של נדב יעקבי מערוץ הספורט ושל איתי אנגל, על פוליטיקה וכדורגל, אז היה שם שילוב נפלא של קהל צעיר ומבוגר, ומהבחינה הזאת אנחנו רואים בזה הצלחה."

מצד שני, נדמה שאנחנו בעידן שבו דורשים תוכן קצר

"תשמעי, אנחנו מנפצים את האגדה האורבנית הזאת. זה נכון שבמדיה יש איזו נטייה לנסות לקצר מאד, וכאילו בגלל האינטרנט ובגלל היוטיוב..."

ובגלל הבי.פי.אם. הכללי שעלה

"נכון, אבל כשאת מסתכלת מה קורה למשל בעולם הדוקומנטריה וגם בעולם הדרמה במדיה, את מגלה בעצם שכל הסיפור של לצורך משהו קצר ולזרוק אותו מהר הוא לא נכון. תראי את הפריחה העצומה של תחומי הדרמה דווקא בארה"ב, עם HBO  או נטפליקס. יש שם דרמות של עשרות פרקים, מספר עונות, וכל פרק הוא 50 או 60 דקות, זאת אומרת שזה לא נכון באופן כללי. אותו דבר כשאתה יודע להעמיד תוכן. הרצאה שאתה יודע לעשות אותה באופן שמחזיק את הקהל ממש כמו שמחזיקה הצגת תיאטרון, או סרט, או פרק בדרמה.

"אם אתה יודע לספר את הסיפור ואתה טוב בזה, אנשים נהנים, והם לא מרגישים כמו בכיתת לימוד שהמורה משעמם בה, ואנחנו מאד מקפידים שאנשים אצלנו והרצאות אצלנו יהיו תמיד מוגשות מצוין, תמיד מרתק. אנחנו גם עובדים לפעמים עם המרצים כדי להביא אותם למצב כזה. בעצם כל מי שמרצה אצלנו, חוץ מהתוכן עצמו – שזה המבחן הראשון – המבחן השני הוא גם היכולת שלו לספר סיפור באופן מרתק, בתזמונים נכונים, בזרימה נהדרת, בפרזנטציה טובה, וסליחה על חוסר הצניעות, אבל אנחנו ממש מצליחים בזה, וזה כיף גדול." 
 


אילן דה פריס, תמונת יחסי ציבור



מפסיכיאטריה ועד המזרח התיכון

 
איזה עולם תוכן מוצג בטוקהאוס?

"אנחנו עוסקים במגוון גדול של נושאים, ממדע ועד פילוסופיה, מכל מיני תחומי תרבות ועד פסיכולוגיה, פסיכיאטריה, גוף ונפש, העתיד. התחום המדעי/טכנולוגי מעניין הרבה מאד אנשים ויש אצלנו לא מעט מזה, אבל יש גם הרבה מאד פסיכולוגיה, והרבה תחומים שמעסיקים ומעניינים אנשים, כי בכל התחומים האלה יש גם חידושים כל הזמן. יש אצלנו גם הרבה פעילות שקשורה בעולם הגדול. הישראלים הם מאוד סקרניים, גם אלה שלא מטיילים ובוודאי שאלה שמטיילים, אז הרבה מדריכי טיולים וצלמים נותנים פה הרצאות על עולמות אחרים, על חיים של אחרים."

מה האורך הממוצע של הרצאה?

"האופטימלי זה שעה ורבע. אנשים באים אלינו לשעתיים, שעתיים וחצי, כי הם באים גם לאכול ולשתות ולבלות ולפטפט, ולתוך זה יש גם שעה ומשהו של הרצאה, ולפעמים זה גם שעה וחצי, ולפעמים גם מיני סדרה. איתי אנגל נותן אצלנו סדרות של ארבע או שש הרצאות, למשל, על המאבקים במזרח התיכון. יש אצלנו שיתוף פעולה עם פסיכיאטרים בסדרה שנקראת 'גהה על הבר', ובדרך כלל מדובר בסדרה של שש הרצאות שקשורות בפסיכיאטריה.

"יש סדרות על חידושים שעוסקים במוח, על גנטיקה. אנחנו עובדים עם מדענים ממכון וייצמן ומכל מיני אוניברסיטאות בשיתופי פעולה במגוון גדול של עניינים, וכמובן, הרבה ענייני תרבות, באופן טבעי. אנחנו לא מקום של הופעות פרופר, כי אנחנו בראש ובראשונה בעולם הטוק, עולם הדיבור, אבל לפעמים מדברים אצלנו על מוזיקה, ולפעמים גם יש הופעות מיוחדות, של בלוז, של ג'אז, יש שירה בציבור מאד איכותית של אנשים שאוהבים את זה ויש הרצאות על מוזיקה."




איתי אנגל, תמונה באדיבות מערכת "עובדה", שידורי קשת



"אין לי כוח לצרחות בטלוויזיה"
 
אחרי שנתיים של פעילות אתם יכולים כבר לפלח את סוג הקהל שמגיע לטוקהאוס?

"זה קצת משתנה מתחום לתחום. אפשר לראות כל מיני סוגים של קהלים מכל מיני מקומות בארץ. מגיעים גם הרבה מחוץ לתל אביב ולמרכז הארץ. אנחנו יודעים על אנשים שמגיעים מחיפה ולפעמים מהדרום, והם באים כי מעניין אותם התוכן. זה קהל שהוא אמנם משכיל, בסופו של דבר, אבל לא הייתי מאפיין אותו כקהל אקדמי כבד. אני חושב שאנחנו פתוחים לסוגים שונים של קהל ולרמות שונות של אנשים, למרות שאני חושב שמה שמסמן את הקהל שבא אלינו זה לאו דווקא רמה אקדמית מסוימת, אלא רעב וצמא לבלות תוך כדי העשרה תכנית.

"יש הרבה מאוד חבר'ה צעירים שחלקם למדו, חלקם לומדים, קשה מאד לאפיין אותם באפיון מסוים מאד כי זה מאד מגוון, אבל מה שאתה באמת רואה זה את הרעב והצמא לבוא ולשמוע ידע ודברי חוכמה ודברי הארה, כי אנשים צמאים. אנשים לא רוצים לקבל את הדברים רק דרך העיתון או דרך תכניות טלוויזיה. אנשים רוצים את המגע האישי ולפעמים את הדיאלוג עם המרצה."

בין השורות נשמע גם אצלך שובע מסוים מהטלוויזיה, וזה מעניין דווקא מפיך

"אני עבדתי המון שנים בעולם הטלוויזיה, והחלטתי שבתקופה הזו אני פחות עוסק בזה, אבל לא שבעתי מזה. יש לי התנגדות לחלק גדול מאד ממה שקורה בעולם הטלוויזיה באספקטים מסוימים, מצד שני אני נמשך לעולם הטלוויזיה כמו תמיד בדברים אחרים. כשאני רואה דוקומנטריים חזקים וחשובים או תכניות כמו 'עובדה' או תכניות אחרות ברמה טובה ואיכותית, כל פעם מחדש לא רק חוזר בי האמון לטלוויזיה, אלא גם אהבה גדולה למסך הקטן הזה שיש בו הרבה עוצמה והרבה מה לתת.

"זה לא עניין של שובע. כמו הרבה אנשים אחרים, אין לי כוח לשבת ולשמוע אנשים צורחים אחד על השני בטלוויזיה, וזה קורה כבר הרבה מאד שנים, מאז 'פופוליטיקה' בעצם. זה גם קורה, אגב, יותר ויותר ברדיו. בתכניות מסוימות זה הפך להיות כמעט נורמה בלתי נסבלת, להזמין מרואיינים מאד חכמים לדבר, ולחתוך אותם בצורה כל כך בוטה. בגל"צ, למשל, זה ממש החריף בשנה שנתיים שלוש האחרונות, ופשוט כבר אין לי כוח לשמוע את זה.

"אבל מצד שני, המדיה היא פנטסטית והיא משתנה לנגד עינינו. העולם של האינטרנט עצום ופותח בכל יום אפשרויות חדשות. אתה גם רואה את זה בחלק מהיצירה. היצירה הדוקומנטרית בארץ קיבלה תנופה גדולה דווקא בגלל עולם הטלוויזיה. גם כשהיינו בעידן ערוץ 1, לעולם הדוקומנטריה בארץ היה תמיד מקום חשוב, אבל התנופה הגדולה והריבוי של העבודה בדוקומנטריה בארץ, וגם בדרמה, היא גם בגלל שהטלוויזיה מאד מתפתחת, ולא משנה אם זה בערוץ 8 או ביס דוקו או במסגרות אחרות." 
  


אילן דה פריס, צילום: יוסי צבקר






האירוע יתקיים ביום שלישי, 13 בפברואר 2018 בשעה 21:00 בטוקהאוס, תל אביב. מחיר כרטיס: 85 ₪, כרטיס זוגי: 150 ₪, מחיר כרטיס בקופה: 95 ₪. להזמנת כרטיסים: 03-5545500 או באתר טוקהאוס


למועדי מופעים >

11/02/2018   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע