סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
עניין
לוח האירועים 2021 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
 
10111213
14151617181920
21222324252627
28293031
ריאיון
 
מאת: טל גורדון ארקדי דוכין מיישר קו
 

 
 
בשביל אמנות אני לא צריך אף אחד. לא את ארומה, לא את הרדיו ולא את הטלוויזיה. כל מה שאני צריך זה גיטרה קלאסית, דף וכוס מים. בשלב הזה כל הקטע של האמנות נגמר וכל מה שמעבר לזה זה כבר עבודה, פרנסה ודברים כאלה, ואין שום פסול עם מי אתה עובד"
באלבום הקאברים הישראלים החדש שהוציא ארקדי דוכין הוא מבקש לומר:  "אני חלק מהמקום הזה לטובה ולרעה"


את העובדה שארקדי דוכין הוא מלחין ומוזיקאי מבריק קל היה לזהות כבר מהצליל הראשון של אלבום הבכורה של "החברים של נטאשה". ליכולת השירה המדהימה שלו נחשפתי לפני הרבה הרבה שנים, כשהמנהל האישי שלי שעבד גם איתו באותו זמן, לקח אותי לאולפן קטן באחד מהרחובות הצרים הנשפכים לצידי דיזנגוף, שם הקליט דוכין גרסה משלו ל"ניגונה של השכונה" של יזהר כהן כשהוא מטעין אותו ברבדים שהשיר לא ידע בכלל שקיימים בו, תוך שהוא משאיר אותי פעורת פה למשמע השנסון הז`ק ברלי שהפך השיר בפיו של דוכין.
 
ב"נקודת מבט", אלבום הסולו השמיני שלו (כולל "אחלהזאורים" ו"רוצה ויהיה"), בחר דוכין לבצע 12 שירים ישראלים, ביניהם "אפר ואבק", "יצאנו אט", "אין מדינה לאהבה" ו"איפה את אהובה", באקט שיש בו כנראה גם מין הקבלה הפייסנית של המקום שבחר לחיות בו. באלבום נשמע דוכין כמו איש שיושב עם פסנתר וגיטרה בלילה שקט, ושר לעצמו, באינטימיות, את השירים, כשדגש הפרשנות והחיפוש המחודש של השיר נמצא בעיקר בשירה.
 
"האמת שכבר כמה שנים רציתי להתמודד עם משהו כזה", מספר דוכין, "אבל כל הזמן זה נדחה כי עשיתי גם דברים מקוריים, ופה הייתה הזדמנות כי `ארומה` פנו אליי כשהם החליטו לעמוד מאחורי פרויקטים, וזה התאים. הם ביקשו שנחשוב ביחד על איזה אלבום, ומזה התגלגלנו לתוך זה".
 
השירים נעים בין יהודה פוליקר לצביקה פיק. מדובר בשירים שקשורים איכשהו לחיים שלך באופן אישי?
 
"במצב כזה של חידושים יש אינסוף שירים שיכולתי לבחור, אז הבחירה נעשתה באופן אינטואיטיבי. נכנסתי לאולפן וניסיתי לשיר איזה שיר, אם התחברתי והרגשתי שזה יושב לי טוב והולך עם הלב, השארתי את השיר".
 
אחת הבחירות המפתיעות היא של "איפה את אהובה" ששר במקור יהורם גאון
 
"אני חושב שהשיר הזה מעיד יותר על הסקרנות שלי לראות איך אני לוקח שיר מאוד מאוד ישן ונותן לו איזה חיים חדשים ומוסיף לו משהו מעצמי".
 
מאיזו נקודת מבט מוזיקלית פנית אל השירים האלה?
 
"מנקודת מבט אינטימית ששמה דגש בעיקר על המילים. הרבה מהשירים קיבלו יותר פוקוס מבחינה מילולית והם חשופים ועירומים יותר ממה שהם במקור".
 
האם השירים האלה לימדו אותך משהו חדש על המקום הזה ועל היצירה שיש בו?
 
"כן. זה סוג של ליישר קו, כי לשמוע שירים ישראלים מהצד ולא לשיר אותם אף פעם, זה מצב שתמיד שם אותי איפשהו בצד כלפי המקום הזה, ועכשיו זה פיתח אצלי את התחושה שזה הבית שלי, ושאני חלק מהמקום הזה לטובה ולרעה, ושבסופו של דבר, עם כל הדברים המוזרים שיש פה, זה הבית שלי.
 
"זאת תחושה שהולכת ומתגבשת אצלי בשנים האחרונות. אני חושב שבאופן לא מודע, עד לפני כמה שנים תמיד התבוננתי במקום הזה מהצד, תמיד הייתי חלק מהקהל, ובשנים האחרונות, נגיד אם אני נוסע להופעה בארצות הברית, הכי מוצלחת שלא תהיה, אני מאוד מתגעגע פיזית לבית, אני מאוד רוצה לחזור".
 
למה אתה מייחס את התחושות החדשות האלה, לגיל?
 
"לא. אני פשוט מתחיל להבין באמת עד כמה אני אוהב את המקום הזה, כמה עם כל המגרעות שלו הוא עדיין עדיף על כל מקום אחר בעולם. רוסיה למשל זה מקום מאוד אכזרי, מאוד קשה, מאוד לא חופשי. אתה לא יכול להרגיש שם חופש כמו שאתה יכול להרגיש פה בישראל".
 
אתה גם עובד לאחרונה על משהו ברוסית?
 
"אני עושה אלבום ברוסית שמיועד בעיקר לרוסיה. בשנה וחצי האחרונות הלחנתי בעיקר כל מיני טקסטים רוסיים. נשיר האחרון ב`נקודת מבט` הוא ברוסית ("את רק בוכה, מילים: איגור רובינשטיין, לחןף ארקדי דוכין – ט. ג.), וזה סוג של רמז למה שהולך להיות בדברים הבאים שאני עושה".
 
וגם זה סוג של התפייסות והשלמה עם משהו?
 
"אני לא יודע אם זו התפייסות עם הרוסית. זה יותר כבוד ואהבה לשפה, כי בואי נגיד שפיזית רוסיה היא כבר לא מקום ששייך אליי, אבל השפה תמיד תישאר אצלי בלב בתור משהו מאוד מכובד ומיוחד".
 
מתוכננת הופעה בעקבות האלבום החדש?
 
"כרגע אני ממשיך להופיע עם להקה שהיא יותר רוקנרול, אבל אני רוצה לעשות סיבוב חורפי יותר תיאטרלי, קברטי, קצת ג`אזי, אולי עם עוד שני נגנים, עם קונטרבס, עם חומרים מכל התקופות, שיכללו גם חומרים מ`נקודת מבט`".
 
בוא נדבר רגע על סוגיית "ארומה" שגורמת לאחרונה לאנשים מסוימים להרים גבה
 
"אני לא יודע אם זה אפילו שווה התייחסות כי הרבה אנשים באמת לועגים כי משעמם להם. הדבר הכי מדויק שאני יכול להגיד על הדבר הזה, זה שבעצם בשביל אמנות אני לא צריך אף אחד. לא את ארומה, לא את הרדיו ולא את הטלוויזיה. כל מה שאני צריך זה גיטרה קלאסית, דף וכוס מים. בשלב הזה כל הקטע של האמנות נגמר וכל מה שמעבר לזה זה כבר עבודה, פרנסה ודברים כאלה, ואין שום פסול עם מי אתה עובד. כל עוד שאנשים עושים את זה מכל הלב זה בסדר גמור".
 
הם נתנו לך יד חופשית מבחינה אמנותית או שהתערבו בעשייה?
 
"יחסית לחברות תקליטים הם נתנו יד הרבה יותר חופשית אפילו, כי בחברת תקליטים לא נותנים יד חופשית לגמרי, קצת מתערבים, ולפעמים גם עושים טעויות בשיקול הדעת".
 
איזה אנשים עובדים במחלקה הזאת של "ארומה", אנשי תרבות?
 
"מה שבטוח שבחברות תקליטים לא עובדים כאלה אנשים, אז מה זה משנה".

 

ארקדי דוכין, נקודת מבט


למועדי מופעים >

29/10/2007   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע