סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
עניין
לוח האירועים 2018 ספטמבר 
א ב ג ד ה ו ש
      
101112131415
16171819202122
23242526272829
30
ידיעה
 
מאת: מערכת הבמה תערוכת הקיץ של מוזיאון העיצוב חולון
 

 
 
מעצבי העל סטפן זגמייסטר וג'סיקה וולש במרכזה של רטרוספקטיבה עשירה, צבעונית ואקטואלית


זגמייסטר & וולש: רטרוספקטיבה

מוזיאון העיצוב במדיטק חולון יקדיש את התערוכה הבאה שלו לצמד מעצבי העל בתחום התקשורת החזותית:  סטפן זגמייסטר וג'סיקה וולש - מהמעצבים הגרפיים החשובים ביותר כיום המשפיעים על דור שלם של יוצרים.

התערוכה תפתח בהרצאה של צמד המעצבים, אשר מגיעים לארץ במיוחד לפתיחת התערוכה.
במקביל יציג המוזיאון שתי תערוכות נוספות (אוצרת: נגה שמשון): במעבדת העיצוב תוצג התערוכה "מוכרמוזר" ובה מגוון עבודות של מעצבים, בעיקר ישראלים, אשר דנות בקו התפר שבין המדומה לממשי.

במסדרון ההיקפי תוצג התערוכה "חיטה היא חיטה היא חיטה" של המעצב פדי מרגי, החושפת את השקר הגדול של צריכת הראווה ומבקשת לשאול האם מוצרי יסוד של מותגים כמו קמח של פראדה או אורז של לואי ויטון, שווים יותר?

ביום פתיחת התערוכה תתקיים הרצאה חד פעמית מרתקת מפי צמד המעצבים.

זגמייסטר & וולש

סטודיו זגמייסטר & וולש הפועל במנהטן מתמחה ביצירת זהות ומיתוג. עבודתם של סטפן זגמייסטר וג'סיקה וולש מאופיינת בעיצוב נועז ופרובוקטיבי, אמיץ וחצוף, רגשי ואנושי, המאתגר מוסכמות ופורץ גבולות בין מדיות ואמצעי הבעה. השניים מגמישים את השפה החזותית – ומחליפים כובעים בין מעצבים גרפיים, טיפוגרפים אקספרימנטליים ועד לאמני פרפורמנס. הם משנים תפיסות פופולריות של עיצוב, מאתגרים את הסטטוס קוו ובוחנים את תפקידו העכשווי של המעצב בחברה.

מיה דבש, אוצרת התערוכה והאוצרת הראשית של המוזיאון: "במגוון טכניקות, אמצעי הבעה מגוונים, חומרים בלתי שגרתיים, תוך נטילת סיכונים זגמייסטר & וולש מפיחים חיים חדשים באמרה הידועה של מרשל מקלוהן המדיום הוא המסר (1967). הם מצליחים ליצור דימויים בלתי נשכחים ולעורר אותנו לחשוב על הדימויים שאנו צורכים ומייצרים. באמצעות התערוכה תשאלנה שאלות כמו: איך נראה רגש? איך מתעצב אושר? מהו יופי? והאם ניתן לגעת בליבו של אדם באמצעות עיצוב?"


ג'סיקה וולש וסטפן זגמייסטר, צילום: ג'ון מאדרה


סטפן זגמייסטר

יליד אוסטריה (1962), למד באוניברסיטה לאמנות שימושית בוינה ובפראט בניו-יורק. בגיל 29 החל לעבוד בסניף הונג קונג של משרד הפרסום "ליאו ברנט" ובמהרה הפך לדמות חשובה במשרד. לאחר תקופה עבר לניו יורק כדי לעבוד כמעצב ראשי לצדו של המעצב האגדי טיבור קלמן. כשקלמן סגר המשרד שלו, זגמייסטר פתח סטודיו משלו ומאז דרך כוכבו. בתחילת פעילותו העצמאית הרבה זגמייסטר לשתף פעולה עם תעשיית המוזיקה. בין המוזיקאים שעמם עבד היו הרולינג סטונז, דייוויד ביירן, לו ריד, אירוסמית ופט מתיני. עבודתו זיכתה אותו בארבע מועמדויות לפרס גראמי וכמעט בכל פרסי העיצוב העולמיים האפשריים. בשנות ה-90 אף התפרסם כמעצב שפגע בעצמו בשם האמנות כאשר יצר כרזה לפרסום הרצאה שלו באמצעות חריטת הפרטים החשובים על פלג גופו העליון. הכרזה הפכה לאבן דרך בעולם התקשורת החזותית.


אפי פיז, מתוך קמפיין למיתוג סדרת משקאות מוגזים



ג'סיקה וולש

ילידת ניו-יורק (1986), למדה עיצוב בבית הספר לעיצוב של רוד-איילנד ועומדת מאחורי פרויקטים עבור לקוחות כמו ג'יי זי, ליוויס והניו יורק טיימס. בין היתר יזמה פרויקטים כמוWine, Woman and Design  שכיום פועל ביותר מ-150 ערים ברחבי העולם (וגם בתל אביב). עבודותיה זיכו אותה בפרסים רבים ובשנת 2015 היא נכללה ברשימת 30 המעצבים המבטיחים מתחת לגיל 30 של המגזין פורבס. בשנת 2012 ולאחר שעבדה בסטודיו שלו הפכה לשותפה של זגמייסטר. ההכרזה על השותפות לוותה במודעה שבה הם מצולמים עירומים - כהומאז' לתמונה שפורסמה עם פתיחת הסטודיו הראשון של זגמייסטר. זגמייסטר טען שעירום הוא תכסיס זול ולטענתה של וולש עירום מוכר. עוד נודע זגמייסטר כמעצב שהחליט מדי שבע שנים לצאת לשנת שבתון שבה הוא סוגר את הסטודיו מתוך אמונה ב"כוחו של פסק זמן" . אפילו פנייה של ברק אובמה ובה הצעה לעבוד על קמפיין הבחירות, נענתה בשלילה לטובת שנת השבתון.

בשנות השבתון עוסק זגמייסטר בפרויקטים אישיים ניסיוניים שתוצאותיהם מהדהדות אחר כך גם בעבודה המקצועית כמו: "הסרט השמח" שיצר בשנת 2016, ובו הוא מציג ללא פילטרים, את חיפושו אחר אהבה ואושר. במסעו הוא עושה שימוש בכלים של עיצוב ובתהליכים עיצוביים על מנת להציג את הדברים הבסיסיים ביותר שמעסיקים את כולנו.

12 שלבים של אכפתיות הוא פרויקט אישי של ג'סיקה וולש ובבסיסו תכנית עצמית לגמילה מאדישות ואגוצנטריות. במשך 12 חודשים עסקו ג'סיקה ושותפה לפרויקט, טימותי גודמן, במעשי חסד שכללו בין היתר: מתן כסף לזרים, חיבור מחודש עם אהובים שהתרחקו, חיוך לאנשים ברחוב וחיפוש אחר חיות מחמד אבודות. תוצאות הניסוי ותהליך העבודה עליו, תועדו בבלוג אישי שלווה את הפרויקט.

אתר האינטרנט של הסטודיו (sagmeisterwalsh.com) מאפשר בכל רגע נתון בשעות היממה, לצפות בשגרת היום של הסטודיו. צילום הסטודיו בזמן אמת מסיר את המסתורין שאופף את תהליך היצירה ומעביר מסר של שקיפות, כנות וטוטליות.

העבודות בתערוכה מחולקות לשש קטגוריות המייצגות כמה מן הכלים באמצעותם מצליחים מעצבים לרגש, לשכנע וליצור דימויים בלתי נשכחים, כמו: אות כדימוי, רפרנסים והפניות, פירוק והרכבה, בוראים עולמות, ייצוג של גוף, ייצוג של רגשות.


אובססיות הופכת את חיי גרועים ואת עבודתי טובה יותר, צילום: ג'אנס רר



תנועה לשום מקום - 2014


העיקרון ״צורה עוקבת אחר פונקציה״ מתייחס לתפיסה על פיה צורתו של מבנה או אובייקט נועדה לשרת את הפונקציה לשמה נוצר. במקרה של תקשורת חזותית, הכוונה היא שהעיצוב ממלא את ייעודו רק כאשר הוא מתקשר - מעביר תוכן, מידע, מסר. על הנחת היסוד הזו בדיוק בקשו לערער זגמייסטר & וולש בתנועה לשום מקום - סט תמרורים ללא משמעות. התמרורים משמרים את המאפיינים החזותיים המזוהים עם שילוט דרכים, שבו המסר ניתן באופן גרפי ולא בכתב. לכאורה נראים כתמרורים מן המניין, אולם כשמתקרבים מבחינים שאין שום מסר ופירוש. בחירה לנטרל את הפונקציה מתוך השילוט, מבכרת את הפן האסתטי על פני זה השימושי.

ליוויס, החוט החזק ביותר - 2009

בעיצוב הכרזה לחברת ליוויס המיר הסטודיו, את עבודת המחשב היומיומית בחומרים ממשיים. העבודה כללה פירוק דגם הג׳ינס 501 הקלאסי של החברה, לחוטים, סיבים, כפתורים, תוויות וניטים והרכבתו מחדש לכדי קולאז׳ היוצר דימוי של מכנסי ג׳ינס, ולסיום שימוש בסיבי טקסטיל לבנים ליצירת הטקסט: ״זהו זוג מכנסי ליוויס התפורים בחוט החזק ביותר.״

סיכות לא יצילו את העולם - 2017

מיד לאחר בחירתו של טראמפ לנשיאות ארצות הברית, ועם התגברותם של גילויי גזענות ושנאה כלפי נשים זרים והקהילה הלהט״בית, הקים הסטודיו, בשיתוף עם מעצבים נוספים, מיזם חברתי בשם: "סיכות לא יצילו את העולם". הפרויקט כולל אתר אינטרנט שבו נמכרות סיכות ומוצרים נוספים שלא למטרות רווח והכנסותיו מוקדשות לעמותות וארגונים חברתיים. הפרויקט ממחיש כיצד ניתן לגייס  את תחום העיצוב, הודות לשימושיות שבתוצריו, ככלי להביע מחאה פוליטית וחברתית.

א.י.ג.ה קולורדו בננה - 1996

בננה אמיתית שמשה כהזמנה לתערוכה  של זגמייסטר בניו יורק. צילום  של אותה בננה שימש גם ככרזה המזמינה להרצאה שהעביר בכנס של ארגון המעצבים הגרפיים האמריקני (א.י.ג.ה). זגמייסטר בוחר לעשות שימוש בחומר עצמו ולא בייצוג שלו, כהזמנה לאירוע. אחת העבודות הראשונות עליה היה אחראי, כשעבד בסטודיו של המעצב טיבור קלמן, הייתה עיצוב הזמנה לנשף השנתי של הארגון הלהט״בי. זגיימסטר החליט לשלוח יחד עם ההזמנה בננה ושזיף, כדי להמחיש ויזואלית, ביטוי סלנג בו מקובל לכנות הומוסקסואלים ולסביות.

תתמודד עם זה - 2014

מדי שנה יוזם בית הספר לאמנות חזותית בניו יורק, סדרת כרזות המתפרסמת ברכבת התחתית. בסדרת הכרזות שעצבו סטפן זגמייסטר, ג׳סיקה וולש וסנטיאגו קרסקילה מוצגים דיוקנאותיהם של השלושה ופניהם ״מושחתות״ באמצעות המשפט Take it On בחומרים שונים: זרועות תמנון לופתות את ראשו של זגמייסטר, שיער מופיע על תווי פניה של וולש, ואותיות בולטות מתוך פניו של קרסקילה, כאילו מנסות להימלט.

כמה אתה מאושר? - 2012

המיצב הוא מדד תלת ממדי של מצב הרוח המפנה למבקרים את השאלה "כמה מאושר אתה? מיצב זה הוא חלק מ"התערוכה השמחה" של הסטודיו שהייתה תוצר של מחקר ארוך על אודות המושג אושר. במסגרת התערוכה הוצגו נתונים על אושר בחתכי אוכלוסייה, כך שהמיצב שימש כמדד מצב הרוח במדינות רבות בעולם. המבקרים מוזמנים לבטא את מצב הרוח שלכם על ידי בחירת המספר שמייצג את רמת האושר שלכם כרגע והוצאת סוכריה. 


סיכות לא יצילו את העולם, צילום: ארון פילקיי

 
תערוכות נוספות

כאמור, לצד תערוכה זו יוצגו במוזיאון שתי תערוכות נוספות המבקשות להטיל ספק במעמדו העכשווי של הדימוי.

התערוכה "חיטה היא חיטה היא חיטה" של המעצב פדי מרגי, שתוצג במסדרון ההיקפי, חושפת את השקר הגדול של צריכת הראווה ומבקשת לשאול האם מוצרי יסוד של מותגים כמו קמח של פראדה או אורז של לואי ויטון, שווים יותר?

התערוכה "מוכרמוזר" במעבדת העיצוב, תציג עבודות על קו התפר שבין המדומה לממשי, שמעוררות תחושה מוכרת ועם זאת זרה, כאלה שיכולות לעורר אי נוחות ומעלות שאלות באשר לאפשרות ליצור משהו חדש מן המוכר.

חיטה היא חיטה היא חיטה

אוצרת: נגה שמשון. בתערוכה "חיטה היא חיטה היא חיטה" חושף המעצב פדי מרגי את השקר הגדול של צריכת הראווה. קמח של פראדה אינו יותר מאשר קמח. במהלך זה מרגי מעמת ומאמת אותנו עם עובדת היותנו חלק מאותה תרבות של שפע וצריכת ראווה. "צריכת ראווה" הוא מושג שטבע הסוציולוג והכלכלן האמריקני תורסטן ובלן (Veblen) עוד ב-1899 ובו תיאר וניבא את הצורך הלא רציונלי של חברת השפע לרכוש מוצרים שערכם עולה על שווים הממשי, ובלבד שיעידו על עושר ואיכות חיים גבוהה. מאז תקופתו של ובלן מספקים המוצרים הרבה יותר מצורך ממשי, הם מספקים תשוקות.

בתערוכה בוחר מרגי מוצרי יסוד יומיומיים בסיסיים כמו קמח, סוכר ומלח ומציג אותם במוזיאון, כשהם ארוזים בשפת מותגי על כמו גוצ'י, פראדה, נייקי ועוד. מרגי משתמש בכישורים, בכלים ובידע של איש המיתוג והפרסום, וכקוסם פתיין משבש  את המוכר והיומיומי ומערבב אותו עם הנשגב והנחשק. מצד אחד בוחר מרגי את מוצרי המזון הבסיסיים ביותר - המספקים את צורכי היסוד של האדם, והמסובסדים לרוב בידי מדינות כדי לאפשר רכישתם גם על ידי מעמד סוציו-אקונומי נמוך ומצד שני, בעזרת חוכמת הכפיים ורגישות המבט, עוטה עליהם תחפושת של אותם מותגי-על המוכרים לנו תשוקה לעושר, איכות חיים, יופי, נעורים והצלחה באריזות שהיו יכולות להיות מלאות גם באוויר, קש, או חול ים

פדי מרגי, מעצב ישראלי, הבעלים והמייסד של משרד המיתוג Talking Brands. בעברו עבד מרגי כארט דירקטור בכמה ממשרדי הפרסום המובילים בישראל ועמד בראש המחלקה לתקשורת חזותית במכון הטכנולוגי חולון, שם הוא מרצה וחבר סגל בכיר עד היום.


מילי, ארון פילקיי והנרי הארגריבס


 
מוכרמוזר – Uncanny

אוצרת: נגה שמשון. ה-Uncanny הוא מונח פרוידיאני המתאר את התחושה שעולה כאשר אנו נתקלים בתופעות שהן על גבול המדומה והממשי, בין האורגני לאנאורגני, ובין האנושי לזה שאיננו. צירוף פרדוקסלי של המוכר והמוזר - מוכרמוזר שכזה. בשנת 1970 השתמש הפרופסור היפני מסהירו מורי (Mori), ב-Uncanny כדי להגדיר תופעה בתחום הרובוטיקה והגרפיקה הממוחשבת. מורי סימן את טווח הביניים שבין רובוט או דמות אדם דיגיטלית לבין אדם חי כשבנקודת ״הכמעט״,  המקום שבו רובוט מדמה אדם כמעט במדויק - נוצרת אי נוחות. את אזור הדימדומים הזה הוא כינה ״העמק המוכרמוזר״.  

בתערוכה יוצגו כ-20 עבודות הממוקמות כל אחת בנקודה דמיונית ורעיונית שונה ב״עמק המוכרמוזר״. חלקן קרובות לדימויים מוכרים ורק במבט נוסף נגלה בהן הזר ואפילו המאיים, ובחלקן מתקיים מהלך הפוך, שבו כשחפץ זר או צורות משונות חושפות בפנינו חומר, דימוי או שיוך מוכר וידוע.

בין המעצבים המשתתפים בתערוכה: רינת אשכנזי, נעה רביב, דנה זליג, חברת Intuition Robotics, ענת סבר, איתי יעקב, אמיר יציב, בית הספר לתקשורת של המרכז הבינתחומי הרצליה, Durrell Bishop and Robert Poll, Isabel Mager, נטע שונוולד, טל בלטוך, רועי ניצן, רונן תנחום, איתי לניאדו, דב גנשרוא, גל שריר


התערוכה תתקיים בין התאריכים 6 ביוני - 20 באוקטובר 2018, ההרצאה תתקיים ב-6 ביוני ב-10:00 במוזיאון העיצוב במדיטק חולון. מכירה מוקדמת - עד ה-21 במאי: מחיר מלא: 100 ש"ח, סטודנטים 80 ש"ח. מכירה מאוחרת: מחיר מלא: 120 ש"ח, סטודנטים 100 ש"ח. להזמנת כרטיסים באתר המוזיאון


למועדי מופעים >

09/05/2018   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע