עניין - המדיטק מציג "אוברדוז" דיזיין ארט

"אוברדוז" - תערוכת דיזיין ארט חדשה במוזיאון העיצוב חולון +The Boiler Room מיצב אינטראקטיבי

מה זה "בית"

למעלה מ־180 עבודות של כ־150 יוצרים ואמנים מהארץ ומהעולם, מעניקות פרשנות חדשה ומופשטת למושג "בית" בתערוכה יוצאת דופן מתוך אחד האוספים הפרטיים הגדולים בעולם של פריטי דיזיין ארט. הבית, על חפציו היומיומיים, מקבל פרשנות חדשה ומגוונת, באמצעות הפשטת המושג בית והחדרים שבו. התערוכה מזמינה את המבקרים למסע מלא בהומור, בצחוק וברגש, לצד מחשבות פואטיות על הדברים המובנים מאליהם.

תערוכת "אוברדוז" נוצרה מן האוסף הפרטי של גלילה ברזילי הולנדר, אספנית ישראלית החיה בבריסל ובבעלותה חלל אמנות המתפרס על פני למעלה מ־1,500 מ"ר, ובו מוצג אוסף מרשים ועצום של עבודות אמנות עכשווית מכל העולם. בתערוכה "אוברדוז" מוצגות כ־180 עבודות ומיצבים של כ־150 יוצרים, מעצבים ואמנים מהארץ ומהעולם. כל אחת מהעבודות מהווה פרשנות שונה לחפצים סביבנו ולבית על היבטיו החברתיים, האישיים והציבוריים.

אוצרי ומעצבי התערוכה: ניל ננר ואביחי מזרחי

בין היוצרים הבולטים שמציגים בתערוכה: נחום טבת, רם קציר, גיא בן נר, דנה זלצמן, שאול כהן, שחר מרקוס בעבודה משותפת עם האמנית נזקת אקיג'י. גטנו פשה, רון ארד, מייקל ג'והנסון, אנדי וורהול, סטודיו טרויקה, אטליה ואן לייסהוט, דמיאן הרסט, אטורה סוטסאס, וויליאם קובינג ועוד.

עבודה של מייקל ג'והנסון עם תלמידי שנקר, תערוכת אוברדוז, צילום: ערן לוי

"התשוקה שברגיל, האובססיה שבמוכר והמרומז שבמופרז"

התערוכה מעוררת סימני שאלה על מהות הדברים הפשוטים, אלה שאי אפשר להבחין בהם אבל גם לא לחיות בלעדיהם. החפצים השימושיים יישארו מובנים מאליהם כל עוד לא נעשה בהם שינוי מכיוון שאנו מורגלים להתעלם מנוכחותם.

במקביל לתערוכה "אוברדוז" המוצגת בגלריות המרכזיות של מוזיאון העיצוב, מבקרי המוזיאון מוזמנים לבקר במיצב אינטראקטיבי יפהפה ומרתק – "The Boiler Room", שיוצג בחלל מעבדת העיצוב של המוזיאון. המיצב עוצב ונבנה על ידי צוות של שבעה מעצבים ישראלים, ייצג את ישראל בביאנלה לעיצוב בלונדון בשנת 2021 וזכה בפרס בחירת הקהל.

דני וייס, מנכ"ל המדיטק:
"ההצלחה הפנומנלית של תערוכת "הנשף" במוזיאון העיצוב שברה כל שיא אפשרי וגילתה לקהל הרחב את הקסם המרהיב היכול להיווצר בחלליו. תערוכת "אוברדוז" היא עוד קסם כזה, שונה לחלוטין מקודמו, אך כמו קודמו שופע הברקות עיצוב ומוצגים מעוררי מחשבה. אני משוכנע כי קהל הרבבות שגדש את המוזיאון בשנה האחרונה יהנה גם מתערוכה מרתקת זו."

מיה דבש, האוצרת הראשית של מוזיאון העיצוב חולון:
"השנתיים האחרונות של המגפה אילצו אותנו להסתכל פנימה. הן אפשרו לנו להבין שאוצרות של חפצים אינה נחלתם של מוזיאונים בלבד. כל אחד אוצר תערוכה קטנה משלו בבית. ייחודיות האוסף של גלילה ברזילי־הולנדר באה לידי ביטוי הן בחפצים שהיא בוחרת לאוסף והן באופן שבו היא מקיפה את עצמה וחיה איתם בתוך המרחב הביתי. התערוכה "אוברדוז" לא רק מציגה נקודת מבט ביקורתית על הפריטים היומיומיים שסביבנו, אלא גם הופכת את גלריות המוזיאון למרחב ביתי מטאפורי."

מוזיאון העיצוב חולון, תערוכת אוברדוז, צילום: ערן לוי

אודות התערוכה "אוברדוז"

"הרכבות מתחילות להתקיים רק כשהן יורדות מהפסים, וככל שמספרם של הנוסעים ההרוגים רב יותר, כך גוברת ממשותן, המטוסים זוכים לקיומם כאשר הם נחטפים, תכליתן היחידה של המכוניות היא להתנגש בעצים. אבל מה עם כל השאר? מה שקורה כל יום וחוזר על עצמו כל יום, הבנאלי, היום-יומי, המובן מאליו, הפשוט, הרגיל, שאינו יוצא דופן, רעש הרקע, השגרה; כיצד לדווח עליהם, כיצד לחקור אותם, כיצד לתאר אותם?"
גישות למה? ז'ורז' פרק, 1973. מצרפתית: לנה שילוני

התערוכה "אוברדוז" מעוררת סימני שאלה על מהות הדברים הפשוטים, אלה שאי אפשר להבחין בהם אבל גם לא לחיות בלעדיהם. החפצים השימושיים יישארו מובנים מאליהם כל עוד לא נעשה בהם שינוי. מכיוון שאנו מורגלים להתעלם מנוכחותם, באופן פרדוקסלי אנו מאד רגישים לשינוים מזעריים בצורתם או בכושר תפקודם. רבים מן היוצרים המציגים בתערוכה משנים ומרחיבים את הפונקציה המקורית של החפץ. נקודת המבט הביקורתית והפואטית הזו על המוכר מאפשרת לשהות במרחב ראשוני, ילדותי, משחקי ונטול דעות קדומות.

הפריטים המוצגים בתערוכה הם פרשנות של כ־150 יוצרים לחפצי יומיום, מתוך אוסף האמנות והעיצוב של גלילה ברזילי־הולנדר. אוסף המונה כיום אלפי עבודות אמנות ועיצוב עכשווי מהארץ ומהעולם.

כל עבודה נבחרה לאוסף מתוך תחושת בטן ומתוך חיבור רגשי. רבות מהיצירות מוצבות בביתה הפרטי כשהיא חיה לצידן, עבודות בנושא ספרים, אוכל, נעליים, כיסאות, כסף ועוד. לנוכח הבית הזה, שמאוכלס בחפצים ״אנושיים״, הפך גם המוזיאון למטאפורה של בית. כל גלריה מרמזת לסביבה ביתית מוכרת וכל הצבה משחזרת סצנה יומיומית. שינוי נקודת המבט מאפשר למצוא את הזר במוכר, את האינטימי בציבורי ואת המרומז שבמופרז.

בין העבודות הבולטות בתערוכה:

בתערוכה "אוברדוז" מוצגות כ־180 עבודות, של כ־150 יוצרים, מעצבים ואמנים מהארץ ומהעולם. כל אחת מהעבודות מהווה פרשנות שונה לחפצים סביבנו ולבית על היבטיו החברתיים, האישיים והציבוריים.

בין העבודות מוצגות כמה מחוות לקלאסיקות עיצוב: אדגר אוליינטה, זומבי (2010), במחווה לכיסא צ'סקה של מרסל ברויאר. ג'ונתן מונק, כיסא מספר 5, מתוך הסדרה "שלוש-עשרה מארי" (2011), במחווה למעצב האיטלקי אנזו מארי.

על קצה המזלג מתוך התערוכה:
העבודות המתוארות להלן מהוות טעימה קטנה, "על קצה המזלג", מתוך התערוכה "אוברדוז" והאוסף הפרטי של גלילה ברזילי־הולנדר:

מוזיאון העיצוב חולון, תערוכת אוברדוז, צילום: ערן לוי

התערוכה מציגה שתי עבודות מקוריות חדשות, שנוצרו במיוחד עבורה:

בפתחה של התערוכה, הבנויה כבית עצום ממדים המתפרס על כל שטחי מוזיאון העיצוב חולון, מוצגת העבודה רוח רפאים VII, עבודתו של המעצב השוודי (החי ופועל בברלין), מייקל ג'והנסון. עבודה זו הוקמה בשיתוף סטודנטים מהמחלקה לעיצוב תעשייתי , שנקר - הנדסה. עיצוב. אמנות, ובתמיכת שגרירות שבדיה. העבודה מציגה קיר עצום ממדים, שמורכב מעשרות חפצים הנמצאים בבית של אחד: מכשירי חשמל, דלתות, מגירות, ארונות, מדפים, מקררים, תנורים, מסגרות ועוד.

עבודה מקורית נוספת שתוצג בחלל גלריה מרגלית, היא בניין רכבת (2022), של המעצבים שאול כהן, אביחי מזרחי וניל ננר. העבודה מתייחסת לבית מנקודת מבט חברתית, ובוחנת את הפערים שבין המרחב הפנימי והאישי למרחב החיצוני והציבורי. חזית הבית המשותף מייצגת את הקונפליקט שבין הפנים לחוץ מכיוון שהיא כוללת שילוט עירוני, סורגים, תריסים וטיח אבל גם כביסה, עציצים וחפצים אישיים.

דגם הבניין, שנוסע במעגלים ולעולם אינו מגיע ליעדו, מייצג את הקשיים הנוגעים לדיור בארץ ולמצב הירוד של מבני המגורים מבחינת תחזוקה ואסתטיקה. הדפסת תלת־ממד בקנה מידה היא כלי מרכזי בתכנון אדריכלי, בעבודה זו הטכניקה מייצגת את הפער שבין האידיאל למבנים כפי שהם נראים במציאות.

בין חללי התערוכה שזורות כ־180 עבודות. ביניהן:

אטלייה ואן־לייסהוט, צואתיזם, 2013
התפיסה לפיה אדם צריך לעשות את צרכיו בפרטיות אינה מובנת מאליה. כבר ברומא העתיקה היו שירותים ציבוריים צמודים זה לזה ומסודרים בשורה ללא מחיצות כשתעלת הניקוז עברה מתחתם. המייצב צואתיזם, שמחבר כמה אסלות למעגל, מאתגר גם הוא את תפיסת הפרטיות המוכרת ומטשטש את הגבול בין אישי לציבורי. הבחירה האוצרותית להציב את העבודה במרכז ״הבית״ מציעה התבוננות חדשה על סיטואציות אינטימיות וחברתיות.

אנדי וורהול, שטר דולר חתום, 1980 לערך
שטר דולר שחתם עליו האמן אנדי וורהול באמצעות עט מרקר שחור. החתימה על גבי שטר הדולר פוגמת בו ובה בעת מעלה את ערכו. העיסוק האמנותי במוטיב הממון שב וחוזר בעבודותיו של וורהול.

דמיאן הירסט, אין כמו בבית, 1996
העבודה אין כמו בבית היא צלחת עם דימוי מודפס של מאפרה משומשת על גבי פורצלן. סיגריות הן מוטיב חוזר בעבודתו של הירסט, לתפיסתו פעולת העישון מייצגת את מחזור החיים: החל מהצתת הגפרור וכלה בכיבוי הסיגריה מאפרה המדמים לידה ומוות. בשנת 2001 הוצגה העבודה בגלריה Eyestorm בלונדון, ונזרקה בטעות על ידי השרת שחשב אותה למאפרה אמתית.

מוזיאון העיצוב חולון, תערוכת אוברדוז, מימין: עבודה של תורסטן ברינקמן, הר שלג 2006, צילום: יח"צ חו"ל. משמאל: אורחים 2, מתוך פרויקט הנעליים, צילום: SakirGokcebag

ויליאם קובינג, הנשיקה, 2004 (וידאו)
מחוות הגוף של בני הזוג בעבודה זו מייצגות באופן סמלי את נטייתם של בני זוג במערכת יחסים להשפיע זה על זה. הם מתחבקים ו״מעצבים״ את הראש זה של זה, כמו מגדירים מחדש את אופיו, את דעותיו ואת מחשבותיו של האחר. השניים אומנם מתמזגים והופכים לישות אחת, אך בו־בזמן נשארים גם נפרדים.

טום דיקסון, כיסא פיילון, ראשית שנות ה-90
כיסא פיילון עוצב לראשונה מתוך הרצון של טום דיקסון לייצר את כיסא המתכת הקל בעולם. הכיסא מורכב ממוטות נירוסטה בקוטר 3 מ״מ שרותכו במבנים משולשים בהשראת מודלים אדריכליים מוכרים, כמו עמודי חשמל וגשרים. "העשייה המחודשת של כיסא הפיילון אינספור פעמים, בניסיון לחזק נקודות תורפה ולמנוע קריסה, לימדה אותי איך לעבוד כראוי״, מסביר דיקסון, ״זה היה קורס מזורז בהנדסת מבנים. התוצאות חיזקו בי את ההבנה בחשיבות המבנה הבסיסי של חפץ, ולא במשטחים [העוטפים אותו]״. כיסא פיילון הוא אחד הרהיטים הראשונים שעוצבו ותוכננו באמצעות מחשב.

טג'ו רמי ורנה וינהאוזן, אולקה בולקה, 2008
העבודה אולקה בולקה היא אסופה מאולתרת של חפצי איקאה, שנוצרה כחלק מפרויקט ״איקאה האקינג״ בשם Platform 21. ״איקאה האקינג״ היא תפיסה שמתנגדת לעיצוב אחיד, גלובלי וגנרי, ובמקומו מחפשת התאמה אישית של מוצרים. החיבור המאולתר בין החפצים המוכרים בפרויקט של טג'ו רמי ורנה וינהאוזן יצר שלם הגדול מסך חלקיו, ומביא עימו אובייקט ייחודי וחווית בנייה יצירתית.

אנה מוניצ׳י, כיסא ברבי, 2004
בובת ברבי היא אייקון תרבותי שנוי במחלוקת. יש מי שרואים בגוף הבובה מטאפורה לזמנים המודרניים: פלסטי, סטנדרטי ונודף כנות מזויפת. אנה מוניצ׳י מעניקה פרשנות מחודשת לצעצוע ילדות מוכר ורואה בו חומר גלם. היא מפרקת את בובות הברבי ויוצרת מהן כיסא. על גבי שלד הפלדה של הכיסא הולבשו חלקי הבובה בהתאם למנח הגוף של המשתמש: הרגליים מרכיבות את רגלי הכיסא, האגן את המושב, החזה את המסעד, ואת התמיכה לראש מספקים ראשי הבובה.

חואן לואיס מורסה, אקסטזה, סטטוס, פסל, 1994
מייצב המורכב מיציקות עקבי נעלים. היציקות שונות זו מזו בגודל, בצורה ובכיוון ההצבה וממוקמות על הרצפה במקצב קבוע. נוכחותם של העקבים מדגישה את העדרם של האנשים להם הם שייכים. אם עקבים גבוהים ונמוכים מבחינים בין מרחב נשי לגברי, הרי שהמייצב של מורסה מטיל ספק בהבחנות מגדריות מוחלטות. הגיוון וההדרגתיות של המייצב מרמזים על השטח האפור בין השניים.

אנוק קריטהוף, תוכן סגור משוחח עם חוסר נראות צבעונית, 2009 ואילך (וידאו)
הקיר בעבודת הווידאו של אנוק קריטהוף מורכב מכ־3500 ספרים צבעונייםמתחילת המאה ה־,20 ומתמוטט ונבנה מחדש על ידי יד אלמונית במחזוריות אינסופית. דרך מעגל ההשתנות החוזר ונשנה, בוחנת קריטהוף את המצב הפיזי של פריטים בעידן הדיגיטלי, ומפנה את תשומת ליבנו לערך הנצחי של חפצים תרבותיים נשכחים.

טום פרייס, כיסא החבל הכחול, 2007
כיסא עשוי חבל פוליפרופילן שנכבש בחום בתבנית מתכת. התבנית המחוממת מתיכה את החבל ומעצבת את חלקו העליון לכדי מושב שמתקשה כשהוא מתקרר. הכיסא נוצר כחלק מסדרת רהיטים בשם ״ההתכה״ (Meltdown Series), שבה התיך פרייס ערימות של חומרים תרמופלסטיים כמו צינורות PVC ובגדי פליס.

· ניתן לקבל פירוט מלא על כל העבודות המוצגות בתערוכה.

תערוכת אוברדוז, צילום: ערן לוי

מיצב העיצוב: The Boiler Room

במקביל לתערוכה "אוברדוז" שמוצגת בגלריות המרכזיות של מוזיאון העיצוב, מבקרי המוזיאון מוזמנים לבקר במיצב האינטראקטיבי היפהפה והמרתק – ,The Boiler Room שיוצג בחלל מעבדת העיצוב של המוזיאון. המיצב עוצב ונבנה על ידי צוות של שבעה מעצבים ישראלים, ייצג את ישראל בביאנלה לעיצוב בלונדון בשנת 2021 וזכה בפרס בחירת הקהל.

בעשורים האחרונים אנחנו עדים לשני תהליכים סותרים לכאורה: האצת תהליכי הגלובליזציה (רשתיות), מחד גיסא, והתעוררות מחודשת של תופעת לאומנות (קפסולריזציה), מאידך גיסא. באופן אירוני, הגורמים המעצימים את הגלובליזציה הם גם אלה שמגבירים את הלאומנות ויוצרים מתח מהדהד ונצחי. לצד כל אלה נמצאות הרשתות החברתיות שמעצימות את הקיטוב הנוצר בעקבות תהליכים אלו.

ה-"The Boiler Room" הוא מיצב אינטראקטיבי, מרחב שמאפשר למבקרים בו להביע את עמדותיהם בנושאים פוליטיים וחברתיים, לשתף את השקפתם ולהגיב זה לזה על ידי לחיצת כפתור פשוטה ש"מחממת" את הדיון, לעתים בלי לשים לב להשלכות מעשיהם. כך מדמה המיצב את הקיטוב שנוצר ומאפשר דיון וחקר עצמאי. השימוש במתגי הדוד הייחודיים מיצג את הקלות שבה לחיצת כפתור מעצימה מחלוקות ומפשטת בעיות מורכבות לסיסמאות פופוליסטיות.

המיצב עוצב ונבנה על ידי צוות של שבעה מעצבים - סטודנטים ובוגרים של בית הספר לאדריכלות על שם דוד עזריאלי באוניברסיטת תל אביב: ליאור קנטור, נעה כרמי, ליאלה סולומון, אושר לפיד, רועי לוין, ברק ויצמן ואורן אלגלי. הוא ייצג את ישראל בביאנלה לעיצוב לונדון 2021 שעסקה בנושא "תהודה" (אוצרות: אס דבלין). בסיום הביאנלה זכה המצג בפרס בחירת הקהל, על בסיס הצבעות של מבקרים ומשתתפים מרחבי העולם.

תערוכת אוברדוז, כיסא החבל הכחול, 2007, חבל פוליפרופילן, יח"צ חו"ל, צילום: ערן לוי

גלילה ברזילי־הולנדר:

גלילה ברזילי־הולנדר היא אספנית. בעלת תואר שני בפסיכולוגיה. במארס 2019 השיקה את Galila's P.O.C (Passion, Obsession, Collection) - חלל אמנות שבבעלותה ובניהולה בבריסל, בלגיה, שם היא חיה ועובדת ב־50 השנים האחרונות. בחלל, המתפרס על פני למעלה מ־1,500 מ"ר, היא מציגה אוסף מרשים ועצום של עבודות אמנות עכשווית ישראליות ובינלאומיות.

גלילה ברזילי־הולנדר, נולדה וחיה בתל אביב, ועברה להתגורר בבריסל בבלגיה לאחר נישואיה. רק לאחר מות בעלה, שהיה אספן עתיקות ידוע ובעל מוניטין, פתחה גלילה את חייה החדשים באיסוף אמנות מודרנית. האוסף של גלילה ברזילי־הולנדר מסווג לנושאים שונים כמו עיניים, כסאות ועוד. הוא נוצר והתהווה כמו מתוך מציאות בלתי מתוכננת.

מאחורי תהליך האיסוף והאוצרות של גלילה ברזילי־הולנדר, עומדת תשוקה טהורה. התשוקה להתרגש מיצירה, לעמוד מולה, להבין אותה, להתרגש ממנה, לחשוב דרכה, התשוקה להיות מחוברת רגשית לכל פריט ופריט. אין זה השם של המעצב ולא תווית המחיר שמכוונים את בחירותיה, אלא החיבור הרגשי שמתעורר בכל פריט שבחרה לאוספה הפרטי. אספנות טהורה שאינה ניזונה מכותרים, ואינה ניזונה מרקע כזה או אחר, אלא מאינטואיציה ורגש.

אוצרי התערוכה ומעצבי התערוכה - ניל ננר ואביחי מזרחי:

ניל ננר ואביחי מזרחי החלו בעבודה משותפת במהלך התואר השני בבצלאל. לאביחי מזרחי רקע של עיצוב גרפי, והוא מחזיק בסטודיו למיתוג ותקשורת חזותית בתל אביב, עובד במגוון רחב של תחומים הן בשדה המסחרי והן בשדה האומנות והתרבות. ניל ננר בעל רקע בעיצוב מוצר, ומחזיק סטודיו לעיצוב ברעננה, ומתמחה בעיצוב רהיטים ותערוכות. בעבודתם המשותפת הם אוצרים ומעצבים תערוכות, מיצבים ועבודות אומנות ועיצוב. שניהם זכו בפרסים, עבודותיהם מוצגות בגלריות ובמוזיאונים ונבחרו לאוספים פרטיים ומוזיאליים.

על מוזיאון העיצוב חולון:
מוזיאון העיצוב חולון הוא מוזיאון העיצוב היחיד בישראל, והוא מדורג בין 15 מוזיאוני העיצוב החשובים בעולם. המוזיאון, שעוצב על ידי האדריכל והמעצב רון ארד, זוכה מאז פתיחתו לחשיפה בינלאומית רבה, מושך מבקרים רבים ומעורר עניין באישים ובכירים בעולם העיצוב, התרבות, הכלכלה והתעשייה מהארץ ומהעולם. מאז פתח את שעריו ב־2010 אירח המוזיאון יותר מ־50 תערוכות בינלאומיות ומעל 700,000 מבקרים. המוזיאון הוא אחד ממוסדות המדיטק בחולון, ונתמך ע"י עיריית חולון ומשרד התרבות והספורט.
המבנה ומתכנניו זכו בפרס החדשנות והעיצוב השנתי של המגזין הבינלאומי Cond? Nast Traveler, שגם כלל את המוזיאון ברשימת "פלאי תבל" החדשים בתחום האדריכלות, והוא ממשיך לזכות לתגובות ולביקורות אוהדות בתחום התרבות. המוזיאון הוא מוקד בינלאומי מוביל לחדשנות בתחום העיצוב וחלק ממחויבות מתמשכת של עיריית חולון לקידום התרבות והחינוך בעיר.

בשנה האחרונה הציג מוזיאון העיצוב חולון את תערוכת האופנה הגדולה ביותר שהייתה עד כה בישראל – "הנשף", שאצרה יערה קידר, וביקרו בה למעלה מ־150,000 מבקרים. "הנשף" הייתה התערוכה המצליחה ביותר של מוזיאון העיצוב חולון.