סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
עניין
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ריאיון
 
מאת: טל גורדון צורף את הפחד
 

 
 
עליתי לבמה חרדתי ומבוהל ומפוחד במשך שנים, ולאט-לאט משהו השתחרר. אם עד עכשיו הייתי באיזה עולם פנימי שהעדפתי שיישאר בחושך, היום אין לי בעיה שמדליקים עליו אור"
אחרי שנים של נגינה על במות של אחרים, שגיא צורף מוציא דיסק ראשון ואמיץ, "הקו נמחק"


לאט-לאט עשה שגיא צורף (36) את הדרך מהעמדה הכי שמאלית על הבמה, על הבס לצדו של עמיר לב, לעבר אלבום הסולו הראשון שלו, "הקו נמחק". בדרך היו הפקות מוזיקליות שעשה לאמנים כמו אביתר בנאי, אתי אנקרי ואפרת בן צור, שמות כמו ברי סחרוף, יהודית רביץ ויהלי סובול שעבדו איתו קרוב, נגינה בהצגות תיאטרון ושני אלבומים של הפרויקט "30" ("לרוץ מהר").

לאלבום החדש הוא מביא שילוב של כל ההתנסויות המוזיקליות שלו, ומייצר דיסק שמאזן בין אנרגיות רוקיסטיות ומיומנויות מחשב ובין פגיעות וגילוי לב שבאים לידי ביטוי גם במלים שכותב צורף ובאופן שבו הוא שר.

"עד התאונה הזאת הייתי בסוג של שיא"

"לקראת סוף שנת 99'", מספר צורף, "כשעבדתי עם אביתר על המופע הגדול של 'אביתר שר מתי כספי' לפסטיבל ערד, אחרי יום חזרות ארוך ומייגע, חציתי את הכביש בדרך הביתה, באלנבי, ופגע בי אוטו", מספר צורף. "עד התאונה הזאת הייתי בסוג של שיא. הפקתי מלא דברים, ומצאתי את עצמי עובד בתעשיית המוזיקה ולא רק כותב לעצמי, וזה עצר הכל. גם הייתי מאושפז, שברתי את עצם הבריח, וגם קיבלתי בוקס מבחינה נפשית. זה גרם לי להתחיל לחשוב על לעצור".

בדיוק כשהכל בעצם התחיל.

"זה התחיל מאוד גבוה. סיימנו את 'עדר של שוורים' של אביתר, והיינו בשנתיים מאוד אינטנסיביות שבסופן היתה התאונה הזאת, שגרמה לי לבדוק מה קורה עם הריצה הזאת, לאן רצים, למה רצים, התחלתי לשאול המון שאלות כששכבתי בבית-החולים. המסקנה שהגעתי אליה בסוף השלושה חודשים האלה היתה שאני מקפל את הסטודיו ונוסע בלי לדעת לאן. נסעתי לאנגליה. ביקור של שבועיים נמשך שנה וחצי, שבתוכן ממש הרגשתי שאני מוצא את עצמי מחדש".


sagi-z-anak.jpg
שגיא צורף, צילום: אסף רייז


עברת תהליך מאוד ארוך בדרך לאלבום ראשון שבו אתה לוקח את הפרונט המוחלט, בלי שום פזילה הצדה.

"בבסיס של זה היתה פשוט סקרנות והרבה צורך בלימוד. הרגשתי שאני כל הזמן צריך ללמוד בשביל להחליף פוזיציות על הבמה. היה לי חשוב להבין את המקסימום בכל פוזיציה שאני נמצא בה, כשהבסיס היה כמובן הבס, שהוא הכלי הראשון שלי.

"בהתחלה אתה מגיע עם הכלי שלך וכל הזמן עסוק רק בו, עם הזמן אתה מתחיל לשמוע ולהגיב גם לכלים אחרים, או לעזור להם להגיב למה שאני עושה, ואני חושב שמהרגע שפגשתי מחשב הבנתי פתאום את הקומפוזיציה הגלובלית של שיר. מול מחשב, עם 16 ערוצים שאת כולם אפשר לעשות לבד, הבנתי מה זה אומר עיבוד".

ומה נותן תהליך ארוך כזה ברמה של להחזיק במה?

"זה היה תהליך שלא הייתי כל-כך מודע אליו, אבל הוא היה די מיוחד וארוך. עליתי לבמה חרדתי ומבוהל ומפוחד במשך שנים, ולאט-לאט משהו השתחרר. אם עד עכשיו הייתי באיזה עולם פנימי שהעדפתי שיישאר בחושך, היום אין לי בעיה שמדליקים עליו אור".

   


"כאילו קיבלתי ממנו את הנשיקה המוזיקלית שלי"

במשך שנים הבליח מולי צורף מרחוב תל-אביבי זה או אחר, בפנים שמזכירות לא במעט את אלה של אחיו, אמיר, שאיתו עבדתי צמוד-צמוד לפני כ-20 שנה, ובהבעה חתומה שהיום מחדדת את עוצמת המפגש עם הפגיעות שחושף האלבום החדש.

"אני חושב שחוסר התקשורת שלי היה מתוך חוסר ביטחון, בעצמי כמוזיקאי, וגם הרבה פחד, אם תצליח בכלל, אם לא תצליח", הוא אומר. "היה לי ברור שאני מושך תשומת לב בגלל ההתנהלות שלי, וגם בגלל השם שלי, עם אמיר".

לך ולאמיר יצא פעם לעשות ביחד מוזיקה?

"לא בצורה מוחלטת, אבל אמיר ניגן גיטרות ב'לרוץ מהר' וגם בשיר '30', אז כאילו קיבלתי ממנו את הנשיקה המוזיקלית שלי. היה בזה איזה סיי של ברכת הדרך. זה לא היה מובן מאליו. הוא בנאדם שדי בורר בקפידה את מה שהוא עושה".

כשאנחנו מדברים על התבגרות, צורף אומר, "טוב, כשאני רואה שערה לבנה...", ומחייך. "'הקו נמחק' מבחינתי זה קצת כמו התבגרות", הוא אומר על השיר הנושא את שם הדיסק. ואכן משורטטת בשיר התבגרות מסוג מפוקח מאוד: "הקו נמחק/ בין היושר להצלחה/ הקו נמחק/ בין היושר לתהילה/ הקו נמחק/ בין היושר לאמונה// הקו הודגש בין עשיר כקורח/ לאביון בפינה החשוכה".

"זה הצד השני של כל מה שחשבתי שעובד בצורה מסוימת עם חוקיות מסוימת, ופתאום די היטשטש ונעלם לו", מסביר צורף. "אם חשבתי שאני יודע מה זאת מוזיקה טובה או אמנות טובה או אפילו מעשים טובים, לאט-לאט זה כבר נהיה פחות ברור. באיזשהו שלב השיר הזה כל-כך בלט לי מבחינה טקסטואלית, שהוא גם הפך לשם האלבום. יש בו משהו שכאילו מסכם, ולא בטרוניות אלא להפך, ממקום קצת מבוהל. גיליתי שאני כבר לא יודע מה החוקים. כאילו קצת מותר הכל כבר ועכשיו, אתה צריך להמציא את החוקים מחדש".

  



"באביתר באמת השתוללתי עם יציאה אוונגרדית"

"היו לי שני מפגשים מאוד דרמטיים מבחינה מוזיקלית, שנתנו לי להבין שמה שאני עושה הוא מיוחד", מספר צורף. "הראשון היה 'עדר של שוורים' של אביתר, והרמיקס שעשיתי ל'אמביציה', שכאילו משהו נפתח אצלי שם. והשני היה כמובן התקליט עם אלעד, '30' הראשון, שגם באיזשהו מקום הפך אותי להרבה פחות אוונגרדיסט. באביתר באמת השתוללתי עם יציאה אוונגרדית יחסית, וב'30' הראשון יש הרבה פחות רצון שלי להוכיח שאני ממציא את הגלגל, ויותר רצון פשוט לספר את הסיפור שלי בדרך שלי".

אחד השירים היותר פוליטיים באלבום הוא "שהכל נהיה בדברו": "הנשיא נהיה/ אחרון האנסים/ ושר האוצר/ אחרון הגנבים/ אז המחלה/ נהייתה התרופה/ ואתה מברך// שהכל נהיה בדברו". בעיני צורף, "זה קודם כל שיר מאוד אישי. אני חושב שהברכה הזאת מדהימה. היא מקפלת בתוכה תודעה של חיים שלמים, אבל במקביל היא נוגעת בתודעה היהודית בדרך קצת אחרת, אולי כי אני נוגע ברוחניות בדרך קצת אחרת.

"אני מרגיש שקורים דברים שאני לא מבין שהם קורים, אני מרגיש שיש כל מיני אנרגיות שמסתובבות סביבי ואני לא יכול לשים עליהן את האצבע, וכיהודי אני מקבל את זה שהכל קורה בלי שאני מבין בצורה מוחלטת. אולי זה סוג של השלמה אפילו. למרות שהכל רע, יש דרך לנסות ולראות מה טוב ברע הזה".

מאז ומעולם הגדרת את עצמך ככה, רוחני, יהודי?

"ממש לא. רק מאז שחייתי באנגליה, כשפגשתי המון גויים והבנתי שאני יהודי. פתאום זה היה ממש בולט. חייתי באנגליה ב-2000 ו-2001, וזה היה אחד השיעורים הכי חשובים שקיבלתי על עצמי, אבל חזרתי כי הבנתי שאני לא אנגלי ושהיכולת שלי להשתלב שם רחוקה מהיכולת שלי להשתלב בתל-אביב. הבנתי שייקח לי שנים להבין את הקודים של המקום".

  


"נהיה לי איזה מין 'גאנג' כזה"

בימים אלה מופיע צורף עם הרכב שכולל את יובל שפריר על התופים, הילה רוח בקולות וסמפלר, עופר קורן ויוסי מזרחי בגיטרות ועדי הר-צבי על הבס. כל אלה מאפשרים לצורף לחוות את הפרונט הבימתי במיטבו.

"אני מרגיש שעשיתי את האלבום בשביל לחזור להופיע. ב'30' עשינו שני אלבומים שהם מאוד יפים, אבל הם אלבומי גלריה כאלה. הופענו אולי ארבע או חמש הופעות, וזה היה גדול עלינו ונהיה טו מאץ' באיזשהו שלב, גם בגלל הגלריה של האמנים שהשתתפו באלבומים האלה, שנהייתה יותר גדולה מהדבר עצמו, וגם בגלל שאלעד ואני מנגנים בעוד כל מיני דברים, אז היה לנו נורא קל לוותר על להעמיד את הדבר הזה על במה בצורה עקבית, ועכשיו זה קצת מתהפך.

"אלעד ויהלי (כהן וסובול) התארחו השבוע בהופעת השקה, ואנחנו מרגישים שאם נעשה עוד '30', זה יבוא הפעם דווקא מהבמה ולא מהאולפן. עם 'הקו נמחק' עשינו כבר ארבע או חמש הופעות, וכמויות האהבה שאני מקבל מהחבורה המדהימה הזאת שמנגנת איתי, גם אלי וגם לדבר עצמו, פשוט מדליקות בי המון אור. בחיים לא היה לי דבר כזה. זה ממש מחזק ומרגש. זה גורם לי לרצות להיות ראשון לפני כולם".

במובן של להוביל את זה?

"גם להוביל, וגם כמוזיקאי. לא להיות מוזיקאי כזה שמחכה שיקראו לו, אלא ליזום, לבוא ראשון לחזרות, ללכת אחרון, לקבל את האחריות. תמיד הייתי זה שמחכה שיקראו לו, אז דווקא עכשיו אני מרגיש שנהיה לי איזה מין 'גאנג' כזה, שכל-כך מקל עלי ונעים לי וכיף לי. זה מבטל קצת את הפחד. כשהם איתי אני כבר לא מפחד".

 

שגיא צורף, "הקו נמחק" (עצמאי)


למועדי מופעים >

28/02/2012   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע