סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
עניין
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ריאיון
 
מאת: יוסי שיפמן צלילים ומהפכנים
 

 
 
באך ומוצרט היו בעיקר מסכמי ההישגים שקרו לפניהם. באך היה שמרני במיוחד. לעומתו, במוזיקה של סקרלטי, אם נעמיק להכירה, נשמע את היסודות ואת הרמזים למוזיקת הפסנתר של מוצרט, שוברט, שופן ואחרים. הוא כבר חשב על הכל" (דיוויד גרייסלאמר)

שיחות עם דוד גריילסאמר ועם ג'וזף שפרינצק - שני אמנים שקושרים ניגודים ב-"מרתון בתיבה"



"הגאונות של באך ומוצרט לא משתווה לזו של סקרלטי"
 
מרתון התיבה המתקיימת השנה בפעם השנייה מציע ארבעה ימים של מופעי מוזיקה המחברים קצוות של עשייה מוזיקלית  -  בין האקוסטי לאלקטרוני, בין הישן לחדש בין המאולתר והספונטני . שוחחנו עם שניים מהאמנים המשתתפים במרתון הקושרים ניגודים: הפסנתרן דוד גרייסלאמר מחבר ישן וחדש ואמן הסאונד ג'וזף שפרינצק שבאמצעות טקסטים מייצר תמונות דרך קולות וצלילים.
 
הפסנתרן דוד גריילסאמר יגיש במסגרת "מרתון התיבה" רסיטל הכולל סונטות לפסנתר של שני מלחינים דומניקו סקרלטי, האיטלקי (שפעל בעיקר בספרד ובפורטוגל) שהלך לעולמו לפני כמעט 250 שנה וג'ון קייג' האמריקני שמת לפני כעשרים שנה. לגרייסלאמר ניסיון ממושך בהופעות עם אותן היצירות, באולמות שונים באירופה.  
 
"אם נבדוק היטב נגלה ששני המלחינים האלה, בהפרש של מעט יותר ממאתיים שנה, היו מהפכנים אמיתיים של צורת הסונטה ובמיוחד של  הסונטה לכלי מקלדת", מספר הפסנתרן, ישראלי החי על הקו בין פריז לז'נווה ( "שלוש שעות ברכבת," ), ומדגים:  "הסונטות שלהם הן יצירות קצרות, משוחררות מן הדפוסים המורכבים של שלושה וארבעה פרקים, כשפרק אחד בנוי במתכונת א-ב-א ( נושא אחד, נושא שני ושוב הנושא ראשון), פרק שני איטי, פרק שלישי מהיר. כאשר הפיתוח והעיבוד של הנושא תופס את מרבית הזמן.
 
"הסונטה הפכה אצל גדולי המלחינים שאנחנו מכירים, מוצרט, בטהובן, שומן, שופן, ברהמס לצורה קדושה שבה יש מעט מאוד שינויים והצורה היא מעין ערך מקודש שלא נוגעים בו. ביצירות של סקרלטי המוקדם ושל קייג' המאוחר, השוני, כאשר הוא מופיע, נובע מן המוזיקה עצמה ולא ממבנה חיצוני. לצורה אין ערך בפני עצמה.
 
"בסונטות הקצרות שלו יצר סקרלטי דפוסי נגינה שהחזיקו מעמד על לאמצע המאה ה-19 (עד לימי פרנץ ליסט). סקרלטי היה האיש שקבע איך מנגנים, מה מנגנת יד ימין ומה שמאל, מתי מעבירים יד אחת מעל לשנייה, כאשר הידיים נפגשות בנגינה בצלילים סמוכים, הוא גם שתל ביצירותיו מרווחים דיסוננטיים (צורמים).
 
"עם כל גאונותם של באך ושל מוצרט בשעתם, אין היא מגיעה לזו של סקרלטי, טוען גרייסלאמר. "באך ומוצרט היו בעיקר מסכמי ההישגים שקרו לפניהם. באך היה שמרני במיוחד. לעומתו, במוזיקה של סקרלטי, אם נעמיק להכירה, נשמע את היסודות ואת הרמזים למוזיקת הפסנתר של מוצרט, שוברט, שופן ואחרים. הוא כבר חשב על הכל".
 
מתכון תוספות לפסנתר
 
גם ג'ון קייג' בן המאה ה-20 היה מלחין שהעז לשנות. כבר בתחילת שנות ה-50 הוא כתב את היצירה 4.33, שבה הפסנתרן עולה לבמה מתיישב ליד הפסנתר, סוגר את המכסה ואינו משמיע צליל אחד במשך 4 דקות ו-33 שניות ובסוף הוא פותח את הפסנתר, קם, קד לקהל ויוצא. הרעיון היה שהמוזיקה שנשמעת היא מה שהקהל מייצר במשך פרק הזמן הזה.
 
לדברי גרייסלאמר "קייג' חיפש איך ניתן להוסיף לפסנתר, שצורתו הסופית, ממדיו, מספר צליליו נקבעו כבר בסוף המאה התשע עשרה, צלילים חדשים. הוא המציא את "הפסנתר הממותקן". הוא לא שינה את הכלי, אלא הכין רשימת קניות, מתכון לתוספות לפסנתר הקיים. רשימה של ברגים, מסמרים, וחפצים שונים שקונים בחנות לחמרי בניין ואת כל החפצים האלה מניחים במקומות מסומנים במדויק בין מיתרי הפסנתר. ואז הכלי המוכר כל כך משמיע צלילים חדשים לגמרי. הפסנתרן ממשיך לנגן בטכניקה המוכרת לו, אבל הצלילים שונים לחלוטין מכל מה שהכרנו עד להופעת קייג'." 
 
איך אתה משלב את היצירות של שני המלחינים?

"על הבמה יש שני פסנתרים. על האחד אני מנגן את סקרלטי ועל האחר שבו בין המיתרים אני שם, כאמור על פי הנחיות מאוד מדויקות, את הברגים, המסמרים ושאר החפצים על מנת שישמיעו צלילים אחרים, אני מנגן סונטות של קייג'.
 
הנגינה היא ברצף: סקרלטי, קייג', סקרלטי, קייג' וחוזר חלילה. כשאני נפנה מפסנתר אחד לשני. אין הפסקה בין הסונטות, אין מקום למחיאת כפים אלא בסוף כל חמש עשרה הסונטות. אני קצת חושש מן האקוסטיקה הדחוסה מאוד של 'התיבה'," מוסיף גריילסאמר הרהור של הרגע האחרון.
 
מי הוא הקהל שלך?
 
"ברור לי שהקשבה לתכנית כזו אינה עניין פשוט וקהל שמגיע יודע שהוא עומד לחוות חוויה אחרת. מאמץ ההקשבה הוא שונה. מה שאני מחפש ומה שקורה הוא שיש בקהל הרבה מאוד צעירים ולאו דווקא קהל הקונצרטים המוכר אלא אנשים מתחומים שונים. את המוזיקה של קייג' אימצו בזמנם גדולי הרוקיסטים של המאה העשרים, ולכן הוא מתחבר לצעירים. שותפותו הידועה עם הכוריאוגרף מרס קנינגהם, מביאה תמיד אנשים שקרובים לעולם המחול לרסיטלים של יצירותיו. אנשי מתחומי אמנויות שונים".
 
גריילסאמר, המנהל את התזמורת הקאמרית בז'נווה הולך ברוב עשייתו כנגד "תעשיית המוזיקה הקלאסית". "גדלנו באקדמיה על כך שרסיטל פסנתר צריך לכלול יצירות מתקופות שונות ורצוי שתהיינה על פי סדר כרונולוגי. גם קונצרטים תזמורתיים בנויים על פי מתכונת של פתיחה, יצירה קצרה, קונצ'רטו וסימפוניה. אני מנסה ליצור דפוסים חדשים".
 
בהמשך לכך, כשהוא נשאל אם אינו חושש מהתמעטות הקהל למוזיקה הקלאסית הוא עונה :"זה לא יהיה נכון לומר שאין חשש, אלא שהפתרון שלי הוא לתת לקהל דברים שונים, חדשים ( אני שמח לכלול בתכניות שלי בצרפת ובשוויץ יצירות של מתן פורת, של יונתן קרן וישראלים אחרים) ובעיקר להתמיד, לא להרפות".


אמן הצליל הבודד
 
בקצה אחר של קשת המופעים שמציע המרתון בתיבה לאורחיו נמצא אמן הסאונד ג'וזף שפרינצק.
בתום השיחה עמו נזכרתי במאמר היסוד שקראנו בתחילת שנות ה-70 באוניברסיטה "האם יש לצליל משמעות" של בנימין הרושובסקי (הרשב). המאמר עסק באיכות הצליל הבודד בקונטקסט של השירה העברית המודרנית. ג'וזף שפרינצק מזהה את עצמו כאמן של סאונד, של קול, של צליל בודד.

שפרינצק-ענק1.jpg
ג'וזף שפרינצק (יח"צ)

שפרינצק שיופיע ביום שישי הקרוב במופע שנקרא "שלושה שיעורים ווקאלים" הוא אמן שתר אחר תכונות אחרות של הצליל. במשך השיחה הוא יחזור לעניין מרכזי לדעתו - "לצליל הבודד, המורכב, ובכלל דווקא יש משמעות, ורצוי שתהיה לו משמעות נרטיבית כזו או אחרת".
 
את דרכו בעולם הצלילים, הוא עושה כבר כ-15 שנים והכל  החל דווקא בבית הספר לאמנות חזותית. "אני לא מוזיקאי", הוא שב ואומר "אני אמן של טקסט, אבל לא משורר ולא מלחין. הוא מגדיר את עשייתו האמנותית כמי שמייצר תמונות דרך קולות וצלילים. המוטו המעניין והמסקרן הוא 'לגרום למאזין לחוות חוויה ויזואלית'"
 
מתי התחלת לעסוק בצליל, בסאונד?
 
"בפרויקט הגמר בבית הספר, הפרויקט נקרא TAPE MAN, דיאלוגים או יחסים בין טייפ לבין המחזיק בו. והרעיון היה כבר אז לתת לסאונד לצליל משמעות".
 
עד כמה מסורות רדיו השפיעו עליך?
 
"אני זוכר מזמן מאוד ששמעתי כמה פרקים בתסכיתי הרדיו של 'פול טמפל' (סדרת תסכיתי המתח, הקלאסיים של "קול ישראל") אבל קשה לי לדבר על השפעה ישירה".
 
 מאיפה  נובע אצלך רעיון ליצירה חדשה?
 
"המקור שלי הוא בדרך כלל מקור מילולי, טקסטואלי, סיפורים קצרים, שירים".
 
 לשיטתך אם כן לא כל כך חשוב באיזו שפה אתה יוצר, שכן השפה היא אוסף צלילים ומקור לאמנות שלך?
 
"לא בדיוק. אני עובד רק בשתי השפות שבהן אני שולט, עברית ואנגלית. חשוב לי להבין את החומר המשמש לי מקור השראה. להבין את השפה על כל הדקויות והניואנסים שבה גם כאשר התוצר האמנותי הסופי הוא מופשט".

מברכט למקראות ישראל
 
מה קורה במופע שלך במרתון?

"אני חוזר לשאלה שלך על מה שמעורר בי את הרצון ליצור. אני אוהב סיפורי ילדים למשל, סיפורי ילדים הם הכלי שבאמצעותו אנחנו, החברה האנושית (המערבית, אני מוסיף) מלמדת את הילד להיות מבוגר. ולכן המופע נקרא 'שיעורי שפה'.
 
"היצירה הראשונה היא סיפור ילדים של גרטרוד שטיין. גרטרוד שטיין, האמנית, הסופרת והגורו של פריז בשנים שבין מלחמות העולם, מוכרת בין היתר בזכות שורה באחד משירה 'ורד הוא ורד הוא ורד'(שורה שאומרת שמה שאתה רואה הוא רק מה שאתה רואה). אותה שטיין כתבה סיפור ילדים על ילדה שנקראת ורד, שאותו תרגמתי ואני מגיש אותו.
 
"החלק השני במופע נקרא 'מקראות ישראל'. אם נקרא כיום מחדש את אותן אסופות קטעים ששימשו אותנו במשך שנים רבות בלימוד השפה העברית וחלקם ניכרים מספרותה, נגלה שבאמצעות השפה הילד למד על בעלותו על הארץ שבה הוא חי. 
 
היצירה השלישית היא יצירה שמושמעת מהקלטה. עיבוד לתסכית רדיו של צמד מחזותיו של ברכט 'האומר כן' ו'האומר לא'. בעיבוד השתמשתי באפקטים שונים, במחזה שבוחן את ההסכמה. מחזות שיש בהם יסוד הדידקטי של השפה".
 
אמרת שאתה לא מוזיקאי, למרות שאתה עוסק בצליל, למי אתה פונה?

"אני משתמש בשפה ובמרכיביה, ומופיע בפסטיבלים שונים. אני כן מופיע בפסטיבל לשירה, לתיאטרון אחר, בגלריות לאמנות פלסטית".
 
במופע אתה כולל סיפור ילדים בעיבוד שלך, ילדים הם קהל שלך?
 
"ילדים הם קהל מצוין שלי אם הם לא נבהלים..."
 
למה צריך להיבהל?
 
"לא צריך, אבל אני לא משמיע רק סיפור, אני משמיע קולות חוזרים, מוזרים, המופע מאוד ייצרי ולכן יש סיכוי שלא כל אחד יקבל אותו".
 
אתה עובד מתווים כמו מוזיקאי כשאתה מופיע או שכל מופע כולל יצירות חדשות?
 
" החומרים הם אמנם שפה ולא תווים מוזיקליים, אבל כן זוהי פרטיטורה שבה חלק כתוב בצורה מדויקת, חלק אחר גם אומר איך לבצע את היצירה ( כמו הוראות לנגנים) ויש חלק שאני משלים מן הזיכרון או דברים שצצים במהלך המופע. ואני לא תמיד עובד לבד. לפעמים אני משתף פעולה עם נגן. יצרתי מופע עם נגן קונטרבס למשל".
 
במה אתה עוסק בין המופעים?
 
"לא ניתן להתפרנס רק מהופעות. אני מלמד תלמידי קולנוע במכללת ספיר, אני מלמד קומפוזיציה לאנשי קולנוע. ואני מלמד באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים, אבל בינתיים הסטודנטים שלי הם אנשי המחול דווקא. אני מלמד להרגיש את הצליל, לשמוע קולות בגוף, בפה, להקשיב לקול, לאינטונציה להקשרים אסתטיים, פוליטיים. להתמודד עם השפה כשהשאלה המרכזית היא 'איך?' ולא 'מה?' כלומר לא המשמעות של הצליל אלא הצליל נטו".


 
דוד גרייסלאמר יופיע ביום חמישי,16 בפברואר ב-20:30  בסונטות מאת סקרלטי וקייג'. כרטיס: 70-50 ₪. 
ג'וזף שפרינצק יעלה ביום שישי, 17 בדצמבר ב-19:30 את המופע "שיעורי שפה" – שלוש יצירות טקסט סאונד. כרטיס: 7070 -50 ש"ח. טל':03-6822403.


למועדי מופעים >

14/12/2010   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. סקארלאטי - אכזבה
מיכואלס גרנדין , (18/12/2010)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע