 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
מופע מחול |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
כתיבה: עידו בורנשטיין
בימוי: שלמה פלסנר
וידאו ארט: איריס מועלם
דרמטורגיה: רויטל משעלי
עיצוב תלבושות: גליה אבידר
מוזיקה: קובי ויטמן |
|
|
|
|
מופע על חורבן הבית, שניצל ופירה
הזוג בתמונה, ככה הם נראו לפני יותר משלושים שנה. היום אנחנו מוזמנים למטבח שלהם. כאן הם מחליטים לקחת את המשפחה איתם, לצאת להרפתקה, לקפוא בגרמנית, להישרף מחורבן הבית, להגר, לוותר, להתפרע, להתגעגע, לחזור? וכל הזמן הזה להמשיך לדווש על אופניים ולהכין שניצל ופירה לילדים.
המופע נולד מתוך התנועה המשפחתית שלהם בין יפו להמבורג. באמצעות אובייקטים, זיכרונות ופעולות יומיומיות נבנה ומתפרק על הבמה מרחב ביתי. גם הקהל נע עם הפרפורמרים ומתמקם מחדש לאורך המופע.
מתוך התנועה הזאת עולות שאלות על זהות ושייכות: מה נשאר כשעוזבים, מה אפשר לקחת, האם הגוף המתבגר הוא עדיין מחסה, ומה מקומן של השפה, הכמיהה להיות מובן והגעגוע לדבר שכבר אינו קיים. לצד האובדנים, המעבר פותח גם אפשרות להיברא מחדש. לראשונה בעבודתם המשותפת, הם מעלים לבמה את עצמם בגוף ראשון. כך הופכת גם האמנות למקום של שייכות.
בית שני, אנסמבל כאן, צילום: יאיר מיוחס
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|