|
|
|
 |
פסטיבל ישראל |
 |
|
|
|
| |
|
רובין אורלין - דרום אפריקה |
|
|
|
|
|
| |
משך הופעה: כ60 דקות ללא הפסקה
|
|
|
|
ב-2014 חגגה דרום אפריקה 20 שנות דמוקרטיה. הכוריאוגרפית הדרום אפריקאית הוותיקה רובין אורלין, ומי שזכתה במדינתה לכינוי a permanent irritation, מתבוננת ברגע הזה, ושואלת אם אזרחי דרום אפריקה אכן חופשיים. היא חוזרת לחוקה הדרום אפריקאית שמדברת בין היתר על שוויון זכויות מגדרי, ותוהה כיצד המציאות העכשווית במדינה פוגשת את התקוות הדמוקרטיות שהונחו בחוקה זו.
בסולו יוצא דופן יוצרת אורלין קולאז' בימתי שממזג עבודת וידיאו חיה והופעה מהפנטת של הפרפורמר/הילר הדרום אפריקאי אלברט קוזה. דמותו ההיברידית של קוזה מציפה שאלות שנוגעות לקונפליקט בין-זהויות, ובהן מדוע איננו יכולים להיות בעלי מיניות שאינה הטרוסקסואלית ובו בזמן להיות מסורתיים, והאם אנחנו יכולים להיות בו זמנית גם אזרחי העולם וגם דרום אפריקאים אמיתיים.
לצלילי הרקוויאם של מוצרט אנחנו צוללים לטקס פגאני שמשלב מחול, תיאטרון ופרפורמנס, ונע בין גבולות מגדריים וגזעיים ומחוצה להם. האפריקאי, כפי שהוא מדומיין על ידי המערב, לובש גוף משוחרר מינית שמתפשט, מתחפש, נצבע, נשטף, משתנה תדיר, ולנצח נותר חמקמק.
אורלין יוצרת אנרכיה בימתית שנעה בין ריקוד מלחמה חושני עם הולוגרמה של פוטין לבין קברט פוליטי צבעוני. השחור רוחץ בכחול שמימי, ואינו מפחד להתהדר בגרוטסקיות מלאת פאתוס ולשקף כל מרכיב יפה, מפחיד, עצוב ומעוּנה בזהות הדרום אפריקאית העכשווית.
אורלין היא זוכת פרס Laurence Olivier להישג יוצא דופן בתחום המחול לשנת 2003.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|