תיאטרון - שנה טובה לחקלאים בצפון

תגובת גולשים (22 תגובות)

הוסף תגובה לכל התגובות

22. תיאטרון מצוין

רחל פרומוביץ , (04/05/2006)

21. רוצו לראות!

טל , (07/04/2006)

20. מדהים ומרגש

אורית , (06/02/2006)

19. אשיהו 15 באר שבע

רחל פרומוביץ , (28/07/2005)

18. הצגה מרגשת,חברה נהדרים!

אתי , (19/06/2005)

17. ושוב איתכם

רחל פרומוביץ , (15/04/2005)

16. איזה יופי!!!

רחל פרומוביץ , (01/04/2005)

15. שעתיים וחצי של רכבת הרים


	הצגה שלוקחת אותך ומעבירה אותך פיתולים ופניות במקומות הכי לא צפוים ממש כמו החיים.זוג צעיר יפה ואופטימי שמאבד את בנו יחידו לטובת מחלת נפש שהאשה לוקה בה(מישל פריס ערן פסח ורינת מטטובה מרגשים ומצחיקים בסיפור מצמרר)בחור גברי ישראלי טיפוסי יוצא יחידה קרבית שמתגלה כדראגיסט בארון(חי מאור עדין ושובה בשאנסון מעובד ומרגש ,אלון לוי בתפקיד הדראגיסטית \סטאנדאפיסטית שמצחיק עד דמעות)ילדה שנאנסה ונקרעת בין פחדייה ובין המציאות עד כדי כך שאתה בתור הצופה אינך יודע עם מי ללכת -אותה ילדה פצועה והלומה(רינת מטטובה שקרעה את ליבי לשניים עם תפקידה השני במספר)או עם אותו גבר שלוקח אותה תחת חסותו(ערן פסח בעל יכולות דרמטיות מרתקות שהצליחו לתעתע בכולנו).רקדן\כוריאגרף שנפצע בתאונת דרכים ומאבד את יכולתו לזוז או לשלוט על הנעשה בחייו בכלל ובנישואיו בפרט(שלומי אדרי מעורר הבנה ואמפטיה בתפקיד מורכב וקשה)אשתו רקדנית שבין לילה נהפכה למטפלת צמודה (מיה שוטנפלד שחושפת את נשמתה על הבמה בגבורה ובכישרון גדול)ונקרעת בין אהבתה אליו ובין תשוקה שחזקה ממנה לרקדן סקסי ושחצן( ערן פסח מרשים בשלישית ומפתיע במחול קלאסי עם מאיה מגר השניים יוצרים תנועה קסומה והרמונית שמעוררת השתאות)והסיפור האחרון שנוגע יותר מכל לכל מי שנתקל במחלת הסרטן בדרך זו או אחרת,ילדה קטנה שחלתה בסרטן(שיר אידלסון המוכרת והכובשת כל כך שבחיוך מר סחפה את כולם)ומאבק אחיותיה על שפיותן ובריאותה של האחות הקטנה(מיכל כהן האחות הגדולה והפריקית שמתמודדת עם הטרגדיה בקריצה אל מול האחות הלחוצה שלא מצליחה להתמודד עם נטל המחלה מישל פריס בתפקידה השני שקצת הזכירה את התפקיד הראשון במימיקות ובמניירות )מסוג ההצגות שהולכות איתך גם ביציאה מהתיאטרון וגם בבוקר אחרי הרי ההוכחה.... הוסף תגובה

גיורא בכור , (15/02/2005)

14. פשוט נפלא

רונית שלום , (07/02/2005)

13. ההצגה של השנה!!! (ללא תוכן)

נעמה זץ , (07/02/2005)

12. יופי

רינה חלוץ , (24/01/2005)

11. הצגה מומלצת

רוני , (20/01/2005)

10. הצגה מדהימה (ללא תוכן)

אלה , (17/01/2005)

9. כל סיפור - סיפור

ליאור כהן , (07/01/2005)

8. The best show ever

מר. בחור , (02/01/2005)

7. הצגה מעולה!

אפרת , (13/12/2004)

6. אין לי מילים....

מורוצ'קה , (21/10/2004)

5. בשם בוגרי מגמת תיאטרון של תיכון מקיף יהוד...

~Bugi~ , (21/10/2004)

4. (ללא תוכן)

מה זה משנה...? , (21/08/2004)

3. הצה מדהימה

כרמית , (26/06/2004)

2. חברי המוכשרים לכיתה

rotem zisman , (18/06/2004)

1. המג'יק של שחקני הסטודיו של יורם בפרט-


	ושל בתי ספר למשחק בכלל הוא תופכה מדהימה בעיני ששווה מחקר מעמיק. בתיאטראות השונים בארץ עולות הצגות טובות יותר או פחות עם שחקנים מוצלחים יותר או פחות. אך ראו זה פלא - ישנו מכנה משותף אחד לשחקני בתי הספר השונים המעלים את הפקותיהם תוך כדי הלימודים: המוזה פשוט שורה עליהם ומאירה אליהם את פניה. סוג של אנרגיה קסומה, התמסרות, היטמעות בדמויות - שאני לא רואה בהצגות "מין השורה" גם אם הם טובות או מעולות. ההצגה המסויימת הזאת (כמו גם 'מילים לשחק בהן'-אגב) מפליאה לבטא את התופעה הנ"ל. כולם בלי יוצא מן הכלל ממלאים את הבמה בכריזמה כובשת באמינות נדירה ובזרימה טבעית המצליחה בעת ובעונה אחת להיות ראי המשקף את החיים מחד, ו'משחק' תיאטרון עצוב מצחיק ונוקב שאפשר להזדהות עימו למחוא לו כפיים ולזכור בה בעת שזהו 'רק סיפור'. ה"רק" הזה שמאפשר לנו למעשה (בדיוק כפי שסיפור ילדים טוב מאפשר לנמעניו הרכים) להתקרב עד טווח נגיעה, ואף להסתכן ולגעת - מבלי להיכוות. "זה קורה להם ולא לנו"... שלושת הגברים המשחקים את ה'דראגקווינס' בקטע "אודליה", מתעלים על עצמם במיוחד, ומשרטטים דמויות נוגעות ללב, פאתטיות, דיוות בגרוש אשר איפורן הכבד לא מצליח להסתיר את הקרע שבחייהן. תלמיד שנה א', יהונתן חובה, מרגש במיוחד בדמות יונית, העדינה, (עם מעט מאניירות נשיות יחסית) השבירה, הנרקיסיסטית והנוגעת ללב. לא פלא שהוחלט לשתפו בהפקה של שנה ג'. אם ימשיך כך - יגיע רחוק. כל הכבוד לכל הנוטלים במלאכה. מחכה להצגה הבאה!!! הוסף תגובה

noa , (18/06/2004)