|
|
 |
תיאטרון הסימטה |
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מאת: חנה אזולאי הספרי במאים: אפרת נתניאל |
שופטות: הילה מצקר, ליאת אופיר קיסלוביץ` |
משך הופעה: כשעה
|
|
|
|
מחזה בהשראת הסיפור של שתי אחיות ממאה שערים שהתאבדו בשנת 1978. חיה ורחל, שתי אחיות שגרות במאה שערים, האחת עומדת לפני שידוך והשנייה מבוטלת שידוך חושפות את הפחדים, הקנאות, התקוות והסודות בלילה אחד. הן מגלות בתוכן יצרים טבעיים שכמעט ונשכחו, יצרים שפורצים את התרבות השמרנית בה הן חיות. האם הטבעי, היצרי ותאוות החיים, יכולים לגבור על תרבות שמרנית-קיצונית? האם אפשרי לשמור על הפרטי והאינטימי בתוך חברה הרודפת את מי שסוטה מדרכה? האם ייתכן מעבר בין תרבויות שונות כל כך – תרבויות שחיות האחת ליד השנייה ונראות כשני עולמות זרים ורחוקים? המחזה מעלה שאלות אוניברסליות על יכולתו של הפרט לשמור על הייחוד שלו בתוך הנסיבות הללו.
|
|
|
מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
תגובת גולשים (6 תגובות) | | | | הוסף תגובה לכל התגובות | | 6. ביקורת בונה
 | |  | | כשבאים לעשות מחזה על השוני בין העולם החרדי לעולם החילוני, ומסיקים מסקנות נמהרות כפי שהוצגו במחזה, ברור שמדובר בבורות, בחוסר ידע ממשי על העולם החרדי, בגישה סטיגמטית לגמריי, במינוף מקרה קצה וממנו להשליך על חברה שלמה, ועוד כיו"צב. החברה החרדית מורכבת מלא מעט זרמים וגוונים של מסגרות חברתיות. לצערי יש בהן מיעוט שמאיים ואף פועל כנגד לתורה ואף בניגוד לרבנים, ואלו מקרים המובאים בעיתונות כחומר המאשש כביכול את הסטיגמות על כלל החברה החרדית כולה. זכיתי לחזור בתשובה, ולעבור מהעולם החילוני לעולם התורה. הכרתי משפחות מדהימות בקהילה של אנשים שכל כולם טוב. גם לי היו סטיגמות חולות על החברה החרדית, גם אני "חונכתי" שהכל שם מודחק ומופנם וצריך להסתיר ולהצטנע בכל מחיר.. האמת, שצניעות היא דבר מופלא ומבורך, לעומת הפריצות המתחוללת במגזר החילוני והלא מודע. אהבת הזולת וכיבוד הורים, שמירת השבת ועבודה על המידות שלנו כאנשים ונשים, הם דברים יפים. ואישה צריכה להיות יפה לבעלה ולא לכל עוברי האורח ברחוב! כמובן שהמקרה המובא בהצגה הוא מקרה קיצון בשכונת מאה שערים בשנות השבעים, וראוי היה לעשות שיעורי בית לפני שמבצעים הכללה והסקת מסקנות על כלל המגזר החרדי.
היהדות היא דבר נפלא, אל לנו לפחד ממנה, ורצוי לדעת מאין באנו ואנה פנינו מועדות.
בברכה,
שרונה sharongo58@nana.co.il
הוסף תגובה | |  | |  |
| 5. הצגה טובה
 | |  | | המשחק טוב. לא להיבהל כמו שכתוב בתגובה הבאה, , אבל גם לא לשמוח יותר מדי, השחקניות נשארות בסוף בתחתונים גדולים ובגופיה, אין כאן עירום או סנסציה, זו הצגה רגילה (וטובה).
הוסף תגובה | |  | |  |
צופה מזדמן , (05/12/2008) |
| 4. בטולות שידוך-ביקורת-חנה אזולאי הספרי-תיאטרון הסימטה
 | |  | | מסקרן להציץ אל עולם סגור ומיוחד של"מאה שערים" ואל תרבות שמרנית ומיוחדת שהחילונים רק מתארים לעצמם אך אינם יודעים כמעט דבר עליו.
מסיבה זו רבים המחזות העוסקים בעולם זה.
אחד מהם הוא "בטולות שידוך" מאת חנה אזולאי-הספרי ומיכל ורד המוצג כעת בהצלחה רבה זה זמן רב מעל בימותינו.
צפיתי בהצגה באולם האינטימי של תיאטרון הסימטה וחשתי בעצמי את המחנק להיות באוירה המיוחדת של מאה שערים.חשתי את הרצון של שתי האחיות הגרות בשכונה זו לשמור על אורח החיים בה אך יחד עם זאת לפרוץ את המסגרת, להרגיש חופשיות לתת דרור ליצרים ולהיות חפשיות מבלי שעין משגיחה תבדוק כל צעד ומעשה הנוגע לחייהן הפרטיים והצניעות עליה שומרות משמרות הצניעות המעמללות בחורות ללא עוול בכפן.
בחורה דתית, חרדית או מסורתית גם היא אדם בעל יצרים ואיננה נבדלת מהחילוניות במובן זה.
גם לה אותן יצרים,פחד,תאוה,צרכי גוף.אך להבדיל מהחילונית אצל החרדית היא חייבת להסתירם להחביאם עמוק פנימה ולא לתת להם דרור.
אין הדבר אפשרי,כנראה, ויש מאבק פנימי מתמיד בתוכן המביא לפעמים גם להתאבדות כמקרה שקרה ב1978 ושבהשראתו נכתב מחזה זה.
"בטולות שידוך" מספר על שתי אחיות מ"מאה שערים". הקטנה יותר-רחל-ליאת אופיר קיסלוביץ עומדת להתחתן עם אדם מבוגר בהתאם לשידוך שנעשה לה.
היא אינה רוצה בכך, חושבת על אחר אך רוצה להתחתן כדי לא להגיע למצב של אחותה הגדולה-חיה-הילה מצקר שנישואיה בוטלו בגלל משמרות הצניעות שצילמו אותה מראה את הדרך לחילוני שבמקרה שאל על כתובת.
מאז היא מוחרמת ומנודה ואביה קרע קריעה עליה.
המחזה מתאר את החויה שכל אחת משתי האחיות עוברת כאשר הן מספרות אחת לשניה על גילויי עולמן הפנימי, הנסתר ,המובן אצל החילונית ונסתר ואסור אצל החרדית.אין תרבות שיכולה לאסור את דרישות הטבע.איסור כזה מביא לתסכול,לדכאון ובמקרה קיצוני גם להתאבדות.
אין בינתיים דרך לקשר בין התרבויות השונות.אין דרך ביניים ואין אפשרות שתרבות אחת תבין או תתחשב בשניה.הדרך היחידה היא לפרוץ את המסגרת ולעבור לאחרת
זה המסר של המחזה.
התפאורה הצנועה בהצגה ממחישה היטב את העולם הסגור של החרדית.תריס קטנטן המוגף רוב הזמן הוא הצהר היחיד אל עולם החיצון או החופשי ומשם באה הרוח הרעננה והיציאה מהמחנק.
הבמאית אפרת נתניאל בשיתוף עם יניב מויאל ביימה הצגה שוטפת,קיצבית ומרגשת גם.
ליאת היתה שובבה,מלאת חיים וחיות המנסה לפרוץ בכל דרך את המסגרת הנוקשה.יש לה מימיקה מעולה ולפעמים זה חסך לה מילים רבות כדי להביע את מה שהיא מרגישה.
הילה היתה רצינית,ממורמרת הנוטה להשלים עם גורלה,קרת מזג ורוח אך לבסוף גם היא נכנעת ליצריה.
שתיהן שמרו על הלכות הדת אך ההשתוקקות והיצרים היו חזקים מההלכות.
משחקן היה כנה ,מרגש וטוב.
לראות או לא לראות:הצגה מרגשת,מעוררת למחשבות על העולם החרדי,מרתקת ומוגשת היטב.
נכתב על ידי elybikoret , 11/10/2008 18:27
הוסף תגובה | |  | |  |
elybikoret , ta (13/10/2008) |
| 3. כדאי לראות הפרדוקס
 | |  | | באמת שתי שחקניות ברמה גבוהה
לא להבהל הנשים החרדיות מתוך מגמה לפרוק כל עול בסוף ההצגה נשארות בביגוד מינימלי.
גם בשביל זה כדאי לראות.
מיכל שווה
הוסף תגובה | |  | |  |
יואל , תל אביב (27/08/2008) |
| 2. מדהים
 | |  | | אחת ההצגות הטובות שראיתי בחיי. 2 שחקניות משחקות ברמה כזאת גבוהה, והדמויות נראות כל כך אמיתיות שאתה שוכח שכל זה רק משחק.
ממליצה לכולם.
הוסף תגובה | |  | |  |
לנה , תל אביב (13/09/2007) |
| 1. חובה!!!!!!
 | |  | | יש דברים שרואים בשביל הכיף ויש דברים שחובה לראות!!!!!
דווקא הדברים שלא עומדים ב`מרכז` התיאטרון הישראלי, הם המרכז!!!!
הוסף תגובה | |  | |  |
ליאור , תל אביב (25/07/2007) |
|
|
|
|