 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
להקת המחול קמע |
|
|
|
|
| |
| ERGA |
ערגה - להקת המחול קמע |
|
|
|
|
|
| |
כוריאוגרפיה: תמיר גינץ
מוסיקה מקורית: גיל נמט
תלבושות: אביעד אריק הרמן
עיצוב במה: אדם קלר
עיצוב תאורה: שי יהודאי |
|
|
|
|
ערגה נובעת ממקום אישי ופרטי. ביצירה זו גינץ שם את לבו חשוף באומץ על הבמה, לאחר חודשים ארוכים של חקירה בסטודיו עם רקדני הלהקה. הוא ניצב על פי תהום של רגשות והבמה נהפכת למרחב של אמת.
בערגה גינץ מתרפק על האהבה, חוקר את הרגש האנושי ואת היחסים הזוגיים וכמה לאינטימיות בעידן שבו החברה רדופת שדים וערכי העבר התפרקו. היצירה מונעת מן הכיסופים אל מה שאבד ויוצרת דיאלוג מתמשך בין תשוקה לעצב. זהו מסע של נפש המחפשת בית לאחר התפרקותו של הבלתי שביר והמוות השקט של האהבה.
למופע נכתבה מוזיקה מקורית מאת המוזיקאי גיל נמט, בשיתוף פעולה שני עם גינץ לאחר היצירה " פנים לבנות". המוזיקה מהדהדת לעיתים רוחות מן הרקוויאם של מוצרט ומעמיקה את הממד הרגשי של היצירה.
זהו רקוויאם לאהבה.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|