|
|
|
 |
הסטודיו למשחק ניסן נתיב |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
מאת: אדולף שפירו
תפעול תאורה: פולינה קנקבסקי
בימוי: מישה לוריא
תעתוק וניהול מוזיקלי: סשה ליסיאנסקי
תחקיר ועריכה: פולינה קנבסקי
תאום אמנותי: מישה צ`רנייבסקי , אינה מלכין
הדרכת שפה: נגה יתומי
איפור: סיגלית גראו |
הופעה ראשונה: 11 בינואר 2008
משך הופעה: כשעתיים (כולל הפסקה)
|
|
|
|
יבגני בזרוב מפר את השלווה באחוזת אביו של חברו ארקדי. בזרוב אינו מהסס להביע את דעותיו הקיצוניות, שולל בתוקף מושגים כמו אמנות, רוחניות, אמונה ואהבה. התנגדותו לסמכויות ומוסכמות באשר הן מעוררת זעם מעורב בסקרנות בקרב המבוגרים, נציגי "הדור הישן", החי בעולמו המתפורר עפ"י עקרונות ברורים. אך החיים עתידים להעמיד במבחן את אמונותיהם של שני הצדדים בעימות החריף שבין הדורות.
המחזה מאת אדולף שפירא מאפשר הסתכלות מחודשת על יצירתו הנבואית של הסופר הרוסי הקלאסי איבן טורגנייב. העיבוד העכשווי מציב שאלות בנוגע לפער שבין החדש לישן, אך מתעמק מעל לכל בקונפליקט הפנימי של נפש האדם.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
| תגובת גולשים (3 תגובות) | | | | | הוסף תגובה לכל התגובות | | 3. למי שהיה בהצגה ,
| 2. אבות ובנים-ביקורת-טורגנייב-ניסן נתיב
 | |  | | איוואן טורגנייב 1818-1883 מחשובי הסופרים הרוסיים כתב רומנים רבים אך לא כולם מוכרים לקורא הישראלי.
"אבות ובנים" נחשב לגדול והמורכב מכולם.
הרומן עוסק בהתנגשות בין האבות לבנים דהינו הישן והחדש.בזרוב הדמות הראשית בספר המיצג את הבנים שנוי במחלוקת האם הוא בעד שינויים מהפכניים או איש מחושב הדואג בראש ובראשונה לתועלתו האישית.
הרומן מספר על כשלון התקשורת בין הדורות.הבנים שוללים את המסורת, המוסר .דור אחד לא מבין את השני כאשר לצעיר יתרון מסויים על הקשיש.
הסטודיו למשחק ניסן נתיב מציג את המחזה מאת אדולף שפירא עפ"י הרומן הנ"ל.
טורגנייב לא ידוע ביותר לקהל הישראלי והעיבוד המוצג לא מקרב אותו אלא להפך מרחיק אותו יותר.
ההצגה יותר מדי אמנותית יותר מדי אליטיסטית.
אין בה שום מתח. אין בה כל ענין לצופה הישראלי. נראה כאילו כל אחד מהשחקנים מדקלם חלקים מהספר מהפרוזה ללא קשר עם השאר.
הצופה מאבד כל ענין במתרחש על הבמה ולא נשאר לו אלא להתרכז בתפאורה ובמשחק.
התפאורה-סשה ליסיאנסקי בנה הפעם תפאורה לא יפה ולא אסטטית.היא מסורבלת.מיטה באמצע הבמה כמה בובות פזורות וספסלים מדורגים.אמנם בזרוב סיים את לימודי הרפואה שלו אך העלילה מתרחשת באחוזת אביו של חברו ארקדי. לא ברור מה עושים הספסלים המדורגים כאילו וזה אודיטוריום בביה"ס לרפואה.
הבימוי-מישה לוריה מיוחד.אינו מתחשב במקום,בזמן.כולם מדברים בנוכחות כולם כאילו חלק מהם אינם נמצאים. התרוצצות מיותרת של אנשים היוצאים והנכנסים ועושים רעש כשדורכים על הקרשים ומוצאיים אותך מהריכוז. מדוע הנוכחות של השחקנים שאינם באותו הרגע חלק מההתרחשות,על הבמה.
הקצב איטי מאוד ולא מתאים לימינו אנו.
אז מה נשאר-המשחק והוא בסדר.
בזרוב-ישי אפטרמן טוב אך חד גווני. אין התפתחות .ארקדי חברו-עומר זוננשיין היה טוב והביע גם קצת רגש במשחקו אך נכרת בזכרוני דבר אחד בלבד ממנו-החיוך התמידי שלא סר מפניו.ניקולאי -אביו של ארקדי ודודו פאבל-איתי חיון היו מאוד מאופקים אך נהנתי ממשחקם.סיטניקוב-דני איסרליש יש לו רק שתי סצינות קצרות אך היה מצויין ומצפה לראותו בתפקידים גדולים יותר.נהנתי גם ממשחקה של קוקשינה-נעמה אמית.
אם הרעיונות שבספר יובלטו יותר ואם הבימוי לא יטשטש את מקום ההתרחשות ,הזמן והמעמדים,ישונה הקצב ותקוצר ההצגה הנמשכת כ 2 וחצי שעות,לדעתי, יועיל הדבר להצגה ויבליט יותר משחקם הטוב של השחקנים.
לראות או לא לראות:ההצגה טובה כתרגיל לתלמידים בקלאסיקה מהסיפרות הרוסית אך לא כהצגה לקהל הרחב .ארכאיות מתמשכת .
נכתב על ידי elybikoret , 14/1/2008 23:49
elybikoret@gmail.com
הוסף תגובה | |  | |  |
| elybikoret , tel aviv (15/01/2008) |
| 1. מצויין
| | | | משחק איכותי, דרמטי ומרגש של תלמידי הסטודיו.
סצינת הנשיקה שבתה את ליבי!
ישר כוח!
הוסף תגובה | | | | |
|
|
|
|