|
|
|
 |
תיאטרון הספרייה |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
מאת: ג`ון אוסבורן (1956)
תפעול תאורה: עירן בניאל
בימוי ועיצוב: סלבה מלצב |
| משתתפים: גיל דסיאנו ביטון, נדב ניר, תמרה גלעוז-עלי (נתנאלי) , סיון הכוכבי (שנה ג`) |
|
|
|
|
מחזה שחולל מהפכה בתיאטרון הבריטי ופתח שער לדור מחזאים חדש באסכולת "כיור המטבח".
סיפורו של פועל פשוט, מתוסכל ובעל נטייה להרס עצמי המבצע שורה של מעשים שאין מהם חזרה.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
| תגובת גולשים (4 תגובות) | | | | | הוסף תגובה לכל התגובות | | 4. הבט אחרוה בזעם אינטרפרטציה
 | |  | | קלטתי במחזה בבית צבי אינטרפרטציה "אישית" מאוד של "גבר מתעלל ואישה מוכה. למרות כוחה היסודי של האישה- היא אומללה ואינה עומדת על זכותה לשלוה וכבוד. ומעניין שהיא חוזרת אל הגבר האלים- כפי שעושות נשים מוכות רבות. רעיונות המאבק במימסד לא באו לביטוי בהפקה של בית צבי.
המחזה היה מרגש ומעצבן (כםי שהתכוון להיות בהיותו בבואה של זוית ממציאות חיינו)
הוסף תגובה | |  | |  |
| צופיה , הרצליה (29/01/2009) |
| 3. הבט אחורה בזעם
| | | | צוות משובח ומבריק שמצליח לרתק את הקהל.
את דמותו של ג`ימי פורטר מגלם גיל דסיאנו ביטון הוא מבצע את תפקידו בצורה מושלמת ומדוייקת.
הוא רגזן זועף וכועס , נראה כי קשה להשתחרר מדמות הנוירוטי
על כן המלצתי כצופה שבתום המחזה ישתה תרופה טבליות להרגעה קלמנרבין, ולריאן וכו` .
אלן פורטר בגילומה של סיוון הכוכבי שחקנית צעירה תלמידת השנה השלישית מגלה בשלות מקצועית.
ורמת משחק איכותית מאוד.
קליף אותו מגלם נדב ניר מבצע את תפקידו טוב מאוד.
הלן בגילומה של תמרה גלעוז-עלי שחקנית טובה שקשה להאמין שבמישור האישי תנסה להתחבב על דמות כמו ג`ימי.
ההצגה מומלצת מאוד
הוסף תגובה | | | | |
| איציק גיני , תל אביב (22/01/2009) |
| 2. רון, מסכימה בהחלט...
| | | | אהבתי את הביקורת, אכן מחזה "אחר לגמרי..."
גם אני נהנתי מאוד והתרשמתי מהשחקנים המוכשרים שהצליחו להעביר רגש, זעם, אהבה, שנאה... בצורה מושלמת ונגעו בי מאוד.
בהחלט בלט והרשים הגג השקוף עם הגשם הזולף.
הוסף תגובה | | | | |
| 1. מחזה חכם ומלא קסם עם שם קצת מטעה
| | | | `הבט אחורה בזעם` הוא מחזה חברתי שמראה מערכות יחסים בחברה קצת בורגנית. הוא מציץ לחולשות של האנשים שרוצים להצליח בחברה הזו, אבל לא ממש הולך להם. אז הם נמשכים למסגרות המסמלות הצלחה בתקווה ששם ההצלחה תידבק גם אליהם. תוך כדי התהליכים שעוברים האנשים שנעים בחברה הזו הם מגיעים מזעם וכעס למצב של שלווה. מהי אותה השלווה? ישנם מונחים כמו אהבה, אושר וגם שלווה שנראה שהם מונחים יסודיים שבלתי ניתנים לפירוק, אבל הם לא ממש כאלה.
את המונח `אהבה` הצליח שקספיר לפרק ב`רומיאו ויוליה` ולהראותו כרוח הקדושה החזקה מהמוות. את המונח `אושר` הצליח ויקטור פראנקל לפרק בספריו על הסבל ולהראותו כתוצר לוואי של יצירת משמעות. את המושג שלווה מצליח המחזה `הבט אחורה בזעם` (אולי בכלל לא בכוונה) לפרק. בתחילת ההצגה וגם בסופה רואים תמונה של אותו זוג אוהבים - שתי התמונות דומות כל-כך, אך גם שונות כל-כך. בתמונה שבהתחלה זו אהבה ללא שלווה שמלאה בחשדנות ובסימני שאלה ובתמונה שבסוף זו אהבה עם שלווה. אמצע המחזה הוא המכשול. השלווה היא בעצם הטריטוריה שמעבר למכשול. המחזה הזה למראית עין נראה פשוט - אך זוהי פשטות קצת משקרת. לפי השם של ההצגה חשבתי שזו הצגה בסגנון `הנפילה` הפסימית, אבל הופתעתי במחזה אחר לגמרי - דווקא עם צד די אופטימי. המשחק של כל הצוות היה מצויין ובתפאורה המיוחדת בלט בעיקר הגג הגשום שהוסיף המון לאווירה האירופאית האנגלית הקרירה.
הוסף תגובה | | | | |
|
|
|
|