"מילה" היא אמנית א-מינית המשוררת את חייה בעיר הנמל המבוצרת.
הקהל מוזמן להשקת ספר הביכורים.
במהלך הערב המשוררת עוברת אנליזה וחושפת לראשונה את חומרי הגלם של יצירתה. "מילה" שנולדה ללא פיסוק מגלה שהאמנות היא סובלימציה (עידון) למין.
בשיר הזה: המטפל הוא תרנגול, הספה היא לא טיפול, התרפיה היא מימוש האהבה.
"מילה" נאבקת לקרוא מן הדף הכתוב, אך מה שעל קצה הלשון חייב לצאת, חייב נשיקה.
מגע הקסם מרפה ו"מילה" איננה נזקקת עוד לשירה. ההצגה מסתיימת בשתיקה לא רועמת.