 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
קבוצת זיגותה |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| שחקניות: נתלי שילמן , נדב בושם , אושר אוחנה , רותם לוי , גלית צברי , קאי קורבלינקוב , רוזי ריצ`מן |
|
|
|
|
מופע תיאטרון-תנועה אסוציאטיבי על ניכור, אבדן אינדיוידואליות, תקשרת וקשר
איש זר, מנוכר ורציונלי מגיע לרחובות העיר הגדולה.
הוא מבקש להכיר את תושבי המקום ומנסה להתערות בחברה האנושית.
הוא רוצה להבין את הצד האנושי, על מה הם חולמים, אחרי מה הם רודפים אבל כל עוד הוא פועל מהצד הרציונלי שלו ולא הריגשי, הוא שקוף ואף אחד לא רואה אותו.
הוא מבולבל כי בעולם שממנו הוא בא, הכל דומה, מוכר וידוע מראש וכאן הכל שונה, האנשים הם זן אחר: הם בלתי צפויים,לא עיקביים, יש נשים ויש גברים, יש כאלה שמפחדים לחיות, ואחרים שמפחדים למות, הם לא עושים את מה שהם אומרים ואומרים דווקא את מה שהם לא חושבים.
היופי שהוא ציפה לראות מתגלה ככיעור וההרמוניה אותה קיווה למצוא הופכת לכאוס.
לאור הנסיבות, הוא אובד עצות, נשטף ברחמים עצמיים, בכעס ואירוניה וככל שהוא מתנסה בקשת הרגשות הוא הופך לפחות ופחות שקוף עד לנקודה בה הוא נראה סוף סוף.
בנקודה זו חל מפנה ביחסה של החברה אליו.
הוא מצליח ליצור קשר ונוכח שגם בכאוס האנושי, יש היגיון פנימי, והוא, כמו כל אינדיבידואל אחר, מוסיף את הגוון הייחודי לו לקשת הצבעים האין סופית שממנה מורכבת החברה.המופע משלב קטעי וידאו המביאים את נופי העיר האורבנים לצד תמונות טבע מלווה בדיאלוג מוסיקלי עשיר המגיב להתרחשות על הבמה.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|