|
|
|
 |
בית הספר בית-צבי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
מאת: ריצ`ארד אייר
תפעול תאורה: אילן דר
בימוי: אלון טיראן
תעתוק וניהול מוזיקלי: ניב מנור
תחקיר ועריכה: אירנה שר
תאום אמנותי: מרטין עדין |
|
|
|
|
כמו ג`וזפין המטופלת בחדרה בשלבי שיקום מתקדמים במוסד לחולי נפש.
כולנו נולדנו... לחיים.
ובעוד ג`וזפין מנסה ללמוד את "משחק החיים", הכל נהייה יותר ויותר מגוחך, הכל נהייה יותר ויותר מקרי.
אין חוקים, אין כללים, במילותיה: "הכל ג`ונגל..."
וכך הדרמה שמרגע לרגע פורמת לפנינו את סיפור חייה במעבר המכריע לעולם "האמיתי".
"האם אדם צריך להיות "משוגע" בכדי לשאת בעול החיים ? או האדם הנושא בעול החיים "משוגע"?
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
| תגובת גולשים (2 תגובות) | | | | | הוסף תגובה לכל התגובות | | 2. העולם הפנימי של חולי הנפש הגבוליים
 | |  | | יש משהו מסקרן במחזות על חולי נפש. הגבול הזה בין העולם השפוי לעולם הלא שפוי נראה הרבה פעמים מטושטש כל-כך. המחזות האחרים שראיתי על חולי הנפש עסקו באינטראקציה בין החולים לבין הצוות הרפואי (`קן הקוקיה`), בין אנשי הצוות הרפואי (`כחול תפוז`) או בין החולים לבין אנשי המשפחה שלהם (`קדיש לנעמי`, `הקיץ של אביה`). המיוחדות של `הא-הא` הוא בכך שההסתכלות היא נטו על עולמם של חולי הנפש הגבוליים - אלה שרק הנסיבות וסביבה לא מספיק תומכת הביאו אותם למוסד הסגור. אבל דווקא במקומות הקשים האלה ובתנאים הקשים יכולים פתאום לקרות הדברים הטובים, דווקא מתוך קושי צומחת פתאום האהבה והקבלה העצמית, דווקא מתוך המקום הסגור צומח פתאום הרצון לחופש ולעשיית הדברים שבאמת אוהבים, דווקא מתוך החלקה המגודרת לעולם שמחוצה לה יש משמעות אחרת (מה שלא היה לו מקודם), דווקא מתוך המקום שממנו כבר אין מה להפסיד נוצרים נצחונות קטנים וגדולים.
לגבי הביצוע של השחקנים - הוא לא היה עמוק מידי וגם לא כובש מידי, אבל כן הצליח לגעת במיוחד בגלל שני השחקנים הראשיים. התאורה הייתה חזקה מידי, לבנה מידי וקצת מסנוורת. התפאורה הייתה אומנותית, מינימלית ויפה והשילוב בסוף של התפאורה, התאורה והפרחים היה מקסים.
הוסף תגובה | |  | |  |
| 1. הא הא-ביקורת-ריצ`רד אייר-בית צבי
| | | | המחזה ``הא הא``נכתב ב1969 ע`י הבמאי הבריטי ריצ`ארד אייר על פי ספרה של ג`ניפר דאוסון שיצא לאור כמה שנים לפני כן.
הסופרת בעצמה עברה התמוטטות עצבים, אושפזה באנגליה וכנראה יש בו גם סממנים אוטוביאוגרפיים.
הוא דן בג`וזפין- חולה המאושפזת בבית חולים לחולי רוח.האחות המטפלת בה משתדלת להכינה לחיים לאחר שתבריא ותצא מבית החולים.היא מגלה חיבה יתרה כלפיה המלווה ברמזים לסביים.
מטופל אחר-אלסדייר מגלה ענין בג`ניפר והיא מתאהבת בו וכאשר הוא עוזב ג`ניפר אומרת בסוף המחזה;
"נולדתי לחיים לעונג.אני חיה.גם אם אני לא יודעת את הכללים אני חיה.הכל כל כך מגוחך.אין חוקים.אין כללים הכל ג`ונגל אך אני חיה ואמשיך לחיות.אעשה כל מה שיתחשק לי."השאלה הפילוסופית היא האם אדם צריך להיות משוגע כדי לשאת בעול החיים או אדם הנושא בעול החיים משוגע.
התפאורה שעיצב ניב מנור-חדר בבית חולים כולו בלבן עם מיטת בי"ח ואור לבן חזק-מרטין עדין- נראית סטרילית -יפה כאשר האולם האינטימי בו הוצגה ההצגה עם תפאורה זו קיבל פנים חדשות,מרחב רב יותר וצורה נהדרת.
הבימוי-אלון טיראן מענין, קומפקטי ומאפשר להתרכז במשחקם של שני השחקנים הראשיים.
ג`וזפין -לי שבתאי ואלסדייר-לירון לוי שהיו מצוינים.
שבתאי משחקת ברגש רב ומעבריה הסכיזופרניים אמוציונליים מורגשים ובהתאם לנאמר. יש בה מתח של חרדה,היא נבוכה ברגעים המביכים רצינית ברגעים הרציניים ונינוחה במצבי הביניים.
לוי ,שובב הגובל בפרחחות חיננית,סנטימנטלי רציני וחם כשצריך,רומנטי וקונדסאי.לדבריו ג`ניפר היתה האישה הראשונה שפגש שלא משחקת משחק וזה מה שמצא חן בעיניו.
נהנתי מאוד מהצורה בה גילם את התפקיד.
אומר אלסדייר בהצגה"הצרה היא שאני נכנס לדברים חזק מאוד".זה נכון לירון לוי נכנס חזק מאוד לתפקידו כשובב ,כמאהב,כרגזן,כליצן,כמנצח.
לראות או לא לראות:הצגה טובה מאוד לאניני הטעם.
נכתב על ידי elybikoret , 18/12/2007 11:07
elybikoret@gmail.com
הוסף תגובה | | | | |
| elybikoret , tel aviv (18/12/2007) |
|
|
|
|