|
|
 |
תיאטרון הסימטה |
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מאת: יוני להב בימוי: יובל זמיר תפאורה ותאורה: אביטל להט תאום אמנותי: מרטין עדין בימוי ותנועה: צילום פרסום |
שחקניות: ליאור מילר , מיכל זוארץ , שרון זליקובסקי , ג`וש שגיא , נחמן אשכנזי , דניאל ברוסובני , אייל סלמה , מיקי פלג , אודליה מורה , אבי גיבסון בראל |
משך הופעה: כשעה ו-20
|
|
|
|
זהו מחזה פיוטי העוסק בהגיון שמאחורי הזכרון ובשאלת הזהות – האישית והישראלית. המחזה כתוב בסגנון סרט מתח אפל והוא מנהל דיאלוג בין ממדי הזמן השונים, כאשר קטעי הזיכרון מוקרנים בסרט וקטעי המציאות העכשווית מתרחשים על הבמה, כאשר, לא פעם, מתערבים השחקנים החיים בדמויותיהם בסרט בניסיון לתקן ולשנות את העלילה.
הסיפור מתחיל בשעת לילה מאוחרת, בפאב תל-אביבי, כאשר גילי, אחות בחדר מיון ורווקה מתוסכלת, מנסה, כהרגלה, לשתות את עצמה למוות בניסיון לשכוח את הזוועות שהיא רואה בעבודתה. היא מתחילה עם בחור תימהוני היושב לצידה ומפרשת את תשובותיו התמוהות כניסיון לנפנף אותה. אלא, שכאשר נצמד לאותו הבחור איזה טיפוס מפוקפק, הטוען שהוא בלש ומנסה לגרור אותו משם בכל מיני תירוצים, וכאשר מתגלה שלבחור, דוד, יש פצע ירייה מכוער ומדמם בראשו, קולטת גילי שבאמת אין לו מושג מי הוא והיא חוטפת אותו משם.
מרגע זה, מתחיל מרדף מטורף, כאשר דוד מתעקש לצאת למסע מסוכן ועיקש לברר את זהותו הנשכחת. גילי מתעקשת להצטרף אליו ומגלה לחרדתה ששניהם נרדפים ע"י אוסף הזוי של טיפוסים מפוקפקים. המחזה נודד במסע הזוי בין תל-אביב, ירושלים, לוד, אושוויץ ומחוזות נוספים אליהם לוקח הזיכרון, עד לפתירתו של הפאזל הנורא.
|
|
|
מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
תגובת גולשים (7 תגובות) | | | | הוסף תגובה לכל התגובות | | 7. גו`ש שגיא, הצלחת להצחיק אותי!
 | |  | | אתה שחקן בחסד.
אהבתי מאוד את ההצגה.
כמה ימים לאחר הצפיה עוד המשכתי לחשוב עליה. תודה גם למחזאי.
הוסף תגובה | |  | |  |
פנינה , קוטר (07/06/2008) |
| 6. 100מם
 | |  | | הצגה נפלאה! אסור להחמיץ(יוני להב הוא אבא שלי)
הוסף תגובה | |  | |  |
| 5. מטודלה
 | |  | | ראיתי את ההצגה "מטודלה". סיפור המחזה של יוני להב הוא (אם הבנתי נכון וזאת לאחר שהייתי צריך לברר דברים לעומקם) הוא על מסע של בחור המאבד את זכרונו (ליאור מילר) בעזרתה של אחות רחמנייה (שרון זליקובסקי) בעקבות הזיכרון שאבד. במסע הזה הוא נרדף ע"י חבורת אנשים המעוניינת להשיג ממנו צ`יפ המהווה עסק כלכלי מצליח אך גם לסיים תהליך שהתחילו בעזרתו במסע לעבר העבר המסויט שלהם.
לא קל לי לכתוב את הדברים הבאים. כאדם שהוא חלק מהעשייה התיאטרונית אין משהו שיותר אהוב עליך מלפרגן במיוחד כשחלק מחבריך הקרובים אפילו משתתפים בהפקה. אבל אני חושב שיש ב"מטודלה" החמצה גדולה.
המחזה של יוני להב הוא מחזה אפי. אבל הבחירה הבימויית היא בחירה של ז`אנר "הסרט האפל". הרעיון הבסיסי של המחזה הוא טוב ומסקרן אבל יוני להב לדעתי "יורה לעצמו ברגל" בכך שהוא משטח את המחזה לרמה סמלית רעיונית שבעצם ברורה לכולנו ולא בטוח שבשביל ההיגד הברור מאליו הזה שווה ללכת לתיאטרון או קולנוע או אפילו להייד פארק. הוא מציג בעצם את כל הטראומות הלאומיות - אישיות המעצבות של התודעה הישראלית. אם זו "השואה", "הנכבה",(ישראלית -ערבית) "רצח המזרחי והתרבות המזרחית" (אינטרפטציה אישית שלי) וכו`. במקום הזה נעלמות הדמויות וסיפורן האישי, ונותרים רק אוסף של סמלים מתנועעים על הבמה.
הטילטול בין הזא`נר האפי לז`אנר הסרט האפל והעולם התחתון מבלבל ויוצר סוג מסוים של אכזבה
שכן אתה שואל את עצמך: "על זאת כל המהומה"? על זה שכולנו שרוטים מעברנו. הן כיחידים והן כחברה?
אני חושב שעיצוב הדמות המזרחית ובני לוויתה כמשהו שנראה כמו עולם תחתון דווקא פוגעים בהבנת המתרחש. מכיוון שהדבר יוצר ציפיות שונות מהקהל הצופה במחזה.
יובל זמיר הבמאי בחר במפתח ריאליסטי בבימוי ובסגנון של הז`אנר האפל. תחושתי היא שהמפתח הזה לא שירת את המחזה שהוא אפי במהותו. תנועתו של המחזה האפי היא תנועה מעגלית. הסובבת בעצם סביב הגיבור עצמו. במסע מעצמו אל עצמו בתחנות הנקרות בדרכו. כשכל תחנה עוזרת לו להבין את עצמו טוב יותר ולהתקרב אל עצמו.
כדי לתת את התחושה המרחבית בחלל הצר של אולם הסימטא בחר יובל במדיום נוסף שהוא המדיום הקולנועי. וכאן אני חושב הפיתרון היה קל מדי ופחות מעניין.
רמתם של הקטעים הקולנועיים לא היתה אחידה. לצד קטעים פיוטיים של סצינות האמבטיה היו מעמדים אחרים כגון הסצינה של הלוויה שהייתה משוחקת היטב אבל כשאתה מזהה שהסצינה מצולמת על גג תיאטרון הסמטא במקום על קרקע זה מביך. וסצינות אחרות סבלו מחוסר אמינות במשחק כגון השיחה בין שתי הגרמניות. הילדים אגב היו מדהימים. (גילוי נאות. חלקם תלמידיי).
ושוב הקטעים המעניינים בוידאו היו הקטעים שאינם ריאליסטים. הפיוטיים יותר. מה שמחזק את התחושה שאילו היה המחזה מבוים לחלוטין בבימוי אפי ומתרחק עוד יותר מסממניו הריאליסטים. המחזה היה נשכר עוד יותר. (אם כבר סמלים ורעיונות אז עד הסוף). דמות הערבי למשל נוכחת במחזה מהיותו סמל. החיבור העלילתי לגיבור עצמו הוא קלוש ונשאר ברמה רעיונית.
ההצגה שראיתי מבחינה משחקית סבלה קצת מחוסר קשב בין השחקנים, ומעט לחוצה. אבל זה קורה וניכר כי ההצגה זקוקה עוד לכמה הרצות עד שכולם ישתחררו ויתחילו להנות זה מזה. יחד עם זאת ראוי לציין את משחקה של שרון שמכניסה המון פלפל להצגה בדמות כובשת ומשעשעת. ובכלל השחקנים עושים עבודה טובה. ביניהם , ג`וש שגיא. נחמן אשכנזי, איל סלמה ודני ברוסבני
הפקה שמתהדרת בשמות כמו ליאור מילר ומיכל זוארץ גם יוצרת סוג מסוים של ציפיות מה"סלבס" עצמם. שכן עצם נוכחותם היא מקדם מכירות מצוין. וזאת עוד לפני שהקהל זכה לצפות בהם. ואהיה אמיתי ואודה שלא ממש יכולתי להתנתק מ"החבילה" שהשניים מביאים אתם.
אז נתחיל בליאור מילר. קודם כל השנים עשו לו אך טוב. הוא מביא עומק לדמותו. והוא מפתיע לטובה. סקס אפיל יש לו בכמויות והשתיקות המרובות במחזה רק תורמות לעניין
מיכל זוארץ טיפה נוקשה לטעמי. והיא צריכה מספר הצגות נוספות כדי להרגיש נח יותר על הבמה. היא עוברת מסך לאין ערוך טוב יותר מאשר במה. סצינת ההיזכרות שלה באמבטיה נפלאה.
ואין לשכוח שיש לזקוף גם ליובל זמיר את ההישג המשחקי.
ויחד עם כל האמור לעיל הייתי ממליץ ללכת לראות כי ההצגה מעוררת חשיבה. היא מעניינת. יש בה ניסיון מעניין לטפל באתוסים ובזכרונות המלווים אותנו בתחבולה דרמטית פשוטה ומשחק טוב.
באהבה
אמיר
הוסף תגובה | |  | |  |
| 4. הצגה נפלאה
 | |  | | נהניתי מאוד, משחק נהדר של כל השחקנים, שרון מצוינת היה מרתק.
הקצב המתח וההפתעות
הוסף תגובה | |  | |  |
| 3. אסור! פשוט אסור להחמיץ!!!
 | |  | | מי שאוהב תאטרון, וחושב שמגיע לו לראות תאטרון איכותי, המבויים להפליא למחזה הכתוב למופת.. ומשוחק בהתאם באופן משכנע עם ליהוק שחקנים מדוייק. חייב אבל פשוט חייב לקחת את עצמו ואת מי שהוא אוהב לתאטרון "הסימטה" ופשוט להנות.
ההצגה "מטודלה" לוקחת את הצופה למסע נפשי מרתק, מרגש ומצחיק בנופיה המורכבים של החברה הישראלית הכל כך מגוונת. מיכל זוארץ במשחק משכנע ונעים, ביחד עם ליאור מילר ושרון זליקובסקי נותנים תקווה גדולה לתאטרון הישראלי הדורש התרעננות.
הוסף תגובה | |  | |  |
זבולון משה , תל אביב (21/01/2008) |
| 2. הצגה טובה מאוד!
 | |  | | הצגה שונה ומיוחדת
משחק טוב מאוד ומפתיע של כל השחקנים. למרות שהיו כמה מקרים שחלק מהשחקנים בלעו את המילים ולא שמעתי מה הם אמרו ובמחזה הזה כל מילה חשובה.
המחזה עצמו מאוד מעניין ומרתק.
לוקח קצת זמן להיכנס לסיפור וחלק מההתרחשות מבלבל אבל בסוף הכל כמעט מתברר.
הערה חשובה: אין שילוט ברור שמכוון לתאטרון הסימטה וחבל
סך הכל נהנתי מאוד.
הוסף תגובה | |  | |  |
מיקי , גבעתיים (19/01/2008) |
| 1. הצגה מרתקת מסחררת שמשחקת לך במוח!
 | |  | | חובה לראות!
זה לא דומה לשום דבר אחר שיש בתאטרון בישראל.
משהו שונה מיוחד מרתק. ההצגה הזאת מדביקה אותך לכסא ומשחקת לך במוח.
קאסט מצויין
הופתעתי מאוד לטובה מליאור מילר משכנע וממיכל זואץ שסצינת ההיזכרות שלה היא פשוט מצמררת ומקפיאת דם.
השחקן ששיחק את ביטון הוא פשוט מעולה. ושרון זליקובסקי כובשת ומצחיקה באיך שהיא לוקחת את הקהל יחד איתה לפתור את הפאזל.
גם שאר השחקנים טובים.
במחזה יש פה ושם חורים לא ברורים אבל זה גם הקסם שלו.
יכול להיות שיש כאן שלאגר?
הקטעים של הקולנוע טובים מאוד.
וגם הבימוי.
שרון זליקובסקי
הוסף תגובה | |  | |  |
גדי עופר , תל אביב (18/01/2008) |
|
|
|
|