 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
רומנטי |
|
|
|
|
| |
| Verdens verste menneske |
האדם הגרוע בעולם |
|
|
|
|
|
| |
בימוי: יואכים טרייר
שחקנים: רנאטה ריינסב, אנדרס דניאלסן ליי, הרברט נורדרום, האנס אלב ברנר, הלן ביורנבי, וידאר סנדם |
|
|
|
|
ג'ולי כבר כמעט בת 30 (זוכת פסטיבל קאן רנאטה ריינסב), אך חייה עדיין מצויים בכאוס קיומי. כישורים לא חסרים לה, אך שאיפותיה הושלכו הצדה, ובן זוגה המבוגר ממנה בכמה שנים טובות, דוחק בה להתמסד ולהקים משפחה. ערב אחד היא נקלעת למסיבה אקראית ופוגשת גבר צעיר ומלא קסם. המפגש המסעיר מוביל אותה להתמסר לעוד מערכת יחסים, בתקווה שהפעם יזכו חייה למשמעות אמיתית.
https://www.youtube.com/watch?v=_7VBqLqZ18A&t=1s
נורבגית, תרגום לעברית
ביקורות
הבמאי הנורבגי יואכים טרייר יודע לגולל סיפורים אנושיים. דרמות על בני אדם, שנוגעות במקומות הנכונים. מאחוריו חמישה סרטים עלילתיים באורך מלא עד עתה. "חזרה" (2006) עוסק ביריבות של שני חברים שמחפשים את עצמם באהבה ובקריירה. "אוסלו אוגוסט 31" (2011) עוקב אחר מכור לסמים שמקבל יום חופש ממכון הגמילה בו הוא עובר תהליך, ויוצא לרגע לחיים האמיתיים. "השקט שבפנים" (2015), סרטו היחיד דובר האנגלית, בו משחקים ג'סי אייזנברג, גבריאל ביירן, איזבל הופר ואיימי ריאן, מתאר את מסעו של בנה הבכור של צלמת נודעת, שלוש שנים לאחר מותה. הוא פוגש מחדש את אביו ואחיו, והשלושה מנסים למצוא מכנה משותף ביניהם, לנוכח העובדה שכל אחד מהם זוכר אחרת את הצלמת, בת משפחתם הקרובה. "תלמה" עוסק בניסיונה של בחורה בעלת רקע דתי, להתכחש לרגשותיה של חברה קרובה שלה, המאוהבת בה. התוצאה: כוחותיה הפסיכוקינטיים פועלים באופן בלתי מודע וגורמים לתוצאות הרסניות. כלומר, עם סטיות קלות כאלה ואחרות, טרייר משוטט באותה טריטוריה, של צעירים המחפשים את עצמם ומנסים לאתר את הנוסחה שתאפשר להם לנהל חיים המתקרבים לאידיאלים עליהם חלמו.
הסיפור של ג'ולי ב"האיש הגרוע בעולם", די דומה למתכון הזה. היא מתלבטת ולא בטוחה באשר ליעודה המקצועי. ועוד יותר מכך, היא מהססת בכל הקשור לבחירת הגבר הנכון, זה שתרצה בסוף, בסוף, שיהיה אבי ילדיה. ורנטה ריינסב מגלמת אותה באופן מושלם. לא בכדי היא זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן של השנה שעברה. אגב, הסרט עצמו היה מועמד לפרסי הסרט הבינלאומי והתסריט, בתחרות האוסקר האחרונה. ריינסב אותנטית, טבעית, נטולת מניירות, כאילו היא מגלמת בעצם את עצמה. אף שהוא עושה כאן דרמה אנושית, טרייר משתדל להימנע מקלישאות. הגיבורה שלו אף פעם לא מובנת מאליה.
צריך לנסח את המסלול המיוחד שהיא בוחרת לעצמה, כולל הנפילות ורגעי הקסם הקטנים. וטרייר מיטיב לספק את הפרשנויות למעשיה, אף שהנראטיב שלו לא מוקפד, לא מדויק ולא מבוסס על נוסחאות כאלה ואחרות שאמורות להביא סרט לחוף מבטחים מיינסטרימי שרוב הקהל יהנה ממנו. מה שאני אוהב אצלו זה את הבריחה מקלישאות ומפורמולות שבלוניות. הוא מאפשר לדמויות לדבר את עצמן והעלילה מתפתחת באופן הטבעי והספונטני שהן מכתיבות לעצמן. יש כאן, בין היתר, שיחות מפורטות על העדפות אישיות אינטימיות בתחום הסקס, ברזולוציות כאלה שאי אפשר למצוא בסרטים אמריקאים ולרוב גם לא באירופים. "האיש הגרוע ביותר בעולם", משפט שאווינד אומר פעם אחת בלבד על עצמו, הוא סרט מסעיר ומרגש שכדאי מאוד לצפות בו.
(נחום מוכיח, אתר הבמה)
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|