|
|
|
 |
תיעודי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
הופעה ראשונה: 2019
ארץ מקור: ישראל
משך הופעה: 84 דקות
|
|
|
|
אריאל סמל: ב-24 השנים האחרונות אני מתעד באובססיביות את חיי. ב-1996 נחטפתי מחדר השינה שלי על ידי חוצנים, יצורים חוץ ארציים. הייתי בשוק, רציתי תשובות. הקפתי את העולם בניסיון לגלות את האמת בנוגע לחוצנים והפעולות שלהם בפלנטה. צילמתי ברוזוול, בקליפורניה, בפריז ובקובה. הממצאים הדהימו אותי.
סוכן מוסד ניסה לעצור את ההפקה. אבל אז אמא שלי נפטרה, גיליתי שאני מאומץ ושאבא שלי חתיכת פושע מסוכן. הילדים עזבו לקליפורניה יחד עם אמא שלהם. אני שותה המון ומתמכר לסקס. אני שומע קולות בראש שלי. קוראים לי אריאל סמל ו"פאראנו" הוא הסיפור האמיתי והמטורף שלי.
ביקורות
במבט ראשון זה נראה סרט מטורלל שיוצרו העמיס עליו מכל הבא ליד. צילומים ביתיים, חלקם מטושטשים ורועדים, צילומי חדשות ותכניות טלוויזיה מכל העולם, מפגשים עם אנשים שונים מרחבי הגלובוס שמנסים לשפוך אור על תופעת הופעת חייזרים על פני הכוכב שלנו שסמל משוכנע שהוא נחטף על ידם. ומעבר לכל אלה – חשיפה אישית נדירה, פיזית ונפשית, יוצאת דופן של סמל ואף של שתי הנשים המשמעותיות בחייו וילדיו, מה שמציב אולי שאלות אתיות, אבל מציג אומץ לב יצירתי והליכה עד הסוף. מבחינת הסגנון סמל, שברזומה שלו צילומי אופנה, קולנוע ("אדי קינג") ופרסומות, מרכיב את הסרט שלו ברבים מחלקיו בעריכה מהירה מאוד, אפילו תזזיתית, כשלפעמים אתה מרגיש שאין קשר בין התבלינים השונים שהוא דוחף פנימה. אבל ככל שמתרגלים לסגנון ולאופי היצירה, וככל שהיא הופכת להיות אישית ונוגעת למערכות היחסים שלו עם הנשים בחייו ולחשבון הנפש שהוא עורך עם חייו, התמהיל העשיר וחסר הכיוון הזה לכאורה נראה לפתע הגיוני ומגובש. מאחורי כל הטירלול ובליל הסצנות שנשפכות על הצופה ברצף-שטף ויזואלי מסחרר, נראה כי יש כאן חיפוש נואש אחר אהבה. אהבה עצמית. אהבת אישה. אהבת החיים. דבר אחד בטוח: סרט כזה לא ראיתם. שווה מאוד לתת לו צ'אנס.
נחום מוכיח, הבמה
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|