|
|
|
 |
דרמה |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
יוצרים: רנזו רוסליני , אנדרה דלבו , סוזאן לילאר , צ'רלס ואן דמה , אלברט ירגנסן
בימוי: אנדרה דלבו
מוזיקה: פרדריק דבריז, ארמנדו מארה |
| משתתפים: פאני ארדן , ויטוריו גסמן , פרנסואז פביאן , מתייה קרייר |
|
|
|
|
פרנסואה, קולנוען צעיר, מבקש לעבד את הרומן "בנבנוטה" לסרט. הוא מאתר את ג''ואנה, הסופרת המתבודדת, כדי לשמוע ממנה על הרומן השערוריתי שהיא מתארת בספרה האוטוביוגרפי. השאלות של פרנסואה מזכירות לה תשוקות נשכחות ומעוררות רגשות חדשים, ובהדרגה ג''ואנה נפתחת ומספרת את הסיפור. זהו סיפורה של אשה צעירה ויפה ושל המאהב שהפך את חייה על פיהם ועורר בה רגשות שהיו מסתוריים כמו טקסים סודיים של האלה איזיס וקדמוניים כמו ציורי פרסקו על קירות וילה עתיקה בפומפיי. הסיפור מצית את דמיונו של פרנסואה, מכלה אותו, מעורר בו זכרונות ישנים ואמונה ילדותית ויוקדת באמת. האם היה המאהב אמת או המצאה? את החידה הזו צריך פרנסואה לפתור בעצמו.
"בנבנוטה" הוא סיפור מורכב, שמעדיף שני קווי סיפור מקבילים על פני נרטיב יחיד, ונע בחופשיות בין עבר להווה, בין מציאות לדמיון, כדי להתחקות אחר גורלה של אהבה גדולה. יצירתו של דלבו מאופיינת בהמשכיות, והנושאים שמעסיקים אותו עוברים כחוט השני בין סרטיו. אחד הנושאים הבולטים הוא הזמן במובן הפרוסטי של המלה, חזרה אחורה בזמן כדי לחיות מחדש את הזכרון. נושא שני הוא השילוב של המציאות והבדיה. כאשר הוא משלב את סיפורם "האמיתי" של פרנסואה וג''ואנה עם סיפורם "הדמיוני" של בנבנוטה וליביו, דלבו מטשטש את הגבולות של החיים והאמנות. לספר סיפור, הוא מציע, זה לחיות מחדש את הארוע. אבל אי אפשר לחזור אחורה ולשחזר בדיוק מה שקרה, ולכן הזכרונות שלנו קרובים יותר לדמיון מאשר למציאות.
צרפתית, תרגום לאנגלית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|