|
|
|
 |
הצגות שונות |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
מאת ובבימוי: הלית מיכאלי
דרמטורגיה: נירה מוזר, הלית מיכאלי
תחקיר ועריכה: אביה בש-סוקול
סאונד: רועי הדס
תמליל: נעה זמיר |
| שופטות: מעין וינשטוק, הלית מיכאלי, מירי קירמאיר |
משך הופעה: כשעה
|
|
|
|
סיפורו של החינוך המשותף בקיבוץ, מהחלום למציאות. מתוך יומני המטפלות המקוריים, ובאמצעות חפצים וטקסטים דוקומנטרים ואישיים הנוגעים ללינה המשותפת, חושפת ההצגה את מקומן המורכב של הנשים בחברה הקיבוצית. החינוך המשותף מנקודת המבט של הנשים – אלה שגם בקיבוץ השיוויוני לכאורה לא היו שותפות מלאות בקביעת וניסוח האידיאולוגיה; אלה שהתאמצו כל-כך להתאים את עצמן לקולות הגבריים שניסחו את הקודים וקראו להן להתאפק, לא לפנק ולא להתפנק; אלה ששילמו את המחיר הכבד ביותר על מימושה של אותה אידיאולוגיה;
ואלה שבסופו של דבר, אחרי שנים של שתיקה או השתקה, קמו אחת אחת, בלי לדבר, לקבל אישור או לתכנן מראש, והחזירו את ילדיהן הביתה.
ההצגה בודקת כיצד חיפשו הנשים את מקומן בתוך המסגרת האידיאולוגית הנוקשה – מי באמונה ובאהבה, מי בהשלמה, מי בהנמכת ראש ומי בזקיפות קומה. היא נותנת קול לכולן, לאותן נשים מושתקות של התנועה הקיבוצית, ששינו בסופו של דבר את פני הקיבוץ.
ההצגה מוקדשת לזכרה של אלה דן, חברה יקרה ושותפה ליצירה.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|