שבעה יוצרים-מבצעים, אזרחי המדינה, נפגשים עם עצמם ועם הקהל בסלון מעבדתי. הסלון, המשמש בדרך כלל בחיינו כחלל ציבורי בבית הפרטי הופך בעבודה זו לחלל אישי בבית ציבורי, התיאטרון.

בתוך מרחב זה שבין האישי לציבורי הם מחפשים אחר זהות ישראלית ולאומית באמנות ובתרבות כפי שהם חיים אותה ויוצרים אותה בכל רגע.  בנסיון לחקור את שורשי הזהות של האינדיווידואל  בתוך מדינת הלאום ואת היחסים בין השתיים הם מקבלים ומתנגדים להגמוניה החברתית והתרבותית תוך כדי יצירתה על הבמה. 
 
איך אנחנו מושפעים משירי יום הזיכרון? איך הגוף הציוני שולט על הגוף הפיסי שלנו? למה כל בוקר אנחנו קונים כרטיס טיסה ובערב נשארים במדינה? איך פנקסי החשבוניות שלנו מהווים תיעוד ליצירה שלנו בארץ? מי מרוויח יותר? מי חשוב יותר? מה אנחנו מבינים בפוליטיקה ולמה הכל פוליטי? מה הזיכרון הראשון שלנו מאמנות ומה הם הרגעים המכוננים שעיצבו את זהותינו? ואיך האלטר אגו שלנו והרצל קשורים לכל זה? מוזמנים לשבת איתנו בסלון להפשיט וללבוש את ישראל 2016.