 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
מופעים |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
כוריאוגרפיה: אור מרין
פסנתר והנחייה: אורן נחום
ליווי אמנותי: איציק ג'ולי |
| רקדניות: אלי כהן, קאזויו שיונירי, הילה זוהר |
הופעה ראשונה: 6 באוגוסט 2016
|
|
|
|
שלוש נשים מרכיבות ומפוררות לסירוגין דימויים של נשיות. הן בוחנות את חומריות הדימוי על גופן ושלגופן, מתנסות בתהליכים פנימיים וחיצוניים של התרוקנות הגוף והתמלאות ובדימוי. הן נעות בחלל, מטפלות באופן כירורגי במרכיבים החומריים של הדימויים (הפרחים המפוזרים) המרכיבים הפיזיים (גופן הנשי) בכדי למצוא את הפער או את מידת ההתאמה בין "הנשי" ו"היפה" לבין "החומרי" ו"המכני".
דרך שלושה נרטיבים רגשיים שכל אחת חווה בנפרד, הן מקפלות אל תוך החלל דימויים נוספים שאותם הן מפרידות מעצמן כחומר זר ומתחילות לפגוש זו את זו במקומות בהן הגוף הוא רק גוף והאנושי חשוף, דק ושברירי. הן חושפות אחת את השנייה וחוקרות, דרך חפצים או קירות הבמה, את הנוכחות הישותית שלהן שאינה משתנה.
נוכחות שאינה נגועה בהתניה מוקדמת או בדימוי חיצוני שמשולב בהן עוד מזמנים קדומים, מתוך רצון לזכך את עצמן לכדי גרעין פנימי נטול שייכות ונקי מכל, גרעין של כלום, של ריק.
העבודה התחילה את מחקרה כחלק מפסטיבל הרמת מסך 2015 בליווי אמנותי של איציק ג'ולי. לאחר מחקר נוסף תוצג בבכורה גרסתה השנייה של היצירה, באורך מלא ובקאסט חדש.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|