 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
אופרה |
|
|
|
|
| |
|
בית ברנרדה אלבה - אופרה צפון |
|
|
|
|
|
| |
מאת: אבירם פרייברג
תרגום: רבקה משולח
בימוי: יונתן שוורץ |
מנצחת: תם קרני
סולנים (שירה): אופרה צפון |
|
|
|
|
המחזה מתמקד באירועים המתרחשים בבית כפרי אנדלוסי בתקופת אבל, שבמהלכה ברנרדה (בת 60) שולטת באופן מוחלט בחייהן של חמש בנותיה: אנגוסטיאס (בת 39), מגדלנה (בת 30), אמליה (בת 27), מרטיריו (בת 24) ואדלה (בת 20). בבית מתגוררות גם לה פונסיה, המשרתת בת ה-60, ומריה חוספה, אמה בת ה-80 של ברנרדה.
המחזה מדבר על דיכוי בשם אידאל מסוים, תשוקה, הליכה בתלם ואי-מימוש חלומות כדרך חיים, ובוחן את ההשפעה שיש לגברים על נשים. ברנרדה, אם המשפחה אבלה על מות בעלה, מנסה להשליט את חוקי האבלות הנוקשים על בנותיה. הבנות הצעירות מוצאות את עצמן כבולות בבית, לבושות שחורים, אך מחפשות כל הזמן כיצד ניתן להשתחרר ממנו. על הדרך הן מסוכסכות בינן לבין עצמן בנוגע לפפה אל רומנו, הגבר הנחשק, מחזרה של אנגוסטיאס, שלא מופיע על הבמה אבל מסמל את החופש, החיים והיצר האסור.
בדמותה והתנהלותה של ברנרדה מתגלמים מאפייני השלטון הדכאני הפשיסטי הנוקט באלימות, טרור, סתימת פיות, וניזון משמרנות וקנאות דתית. סוכנת הבית, אשת סודה ויד ימינה של ברנרדה, לה פונסיה ("הסכין" בספרדית), משמשת כמרגלת וכמשטרה החשאית של ברנרדה. בנותייה, במקום להתאגד נגד הדיכוי מוסטות זו כנגד זו בידי ברנרדה ועושת דברה.
חזותית, רשת קורים המתהווה במהלך ההצגה מסמלת את היחסים הסבוכים והמורכבים בין הדמויות ובעלת תפקיד מרכזי באופרה.
סולנים:
תום בן-ישי – סופרן (אדלה)
אלינור גרינברג – סופרן (מרטיריו)
שירה שיש – סופרן (מגדלנה)
מור רוזנפלד – סופרן (אמליה)
לילך טולנאי – מצו-סופרן (ברנרדה)
כרמל בן-אפריים – מצו-סופרן (אנגוסטיאס)
איריס בריל – מצו-סופרן (לה פונסיה)
דליה טרייביץ' – סופרן (מריה חוספה - הסבתא)
מעין יגיל - רקדנית פלמנקו
פסנתר – אנה דייחין / אליסה קוזניצ'וב
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|