 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
אורחים |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
|
ג'ונסטון התחיל להקליט שירים בסוף שנות ה-70 על טייפ ביתי ישן כשהוא מלווה עצמו בפסנתר, גיטרה או מפוחית. ג'ונסטון רקח תרכובות של לואו-פיי, פולק פסיכדלי, גאראז' וקאנטרי ויצר שירים מרגשים עם מנגינות הרמוניות, פשוטות וכובשות, משולבות בטקסטים כנים וחריפים ששר בקולו המוזר, הילדותי והסדוק. ג'ונסטון בן 52, חולה מאניה דיפרסיה, בעל רקורד מרשים של כניסה ויציאה מאשפוזים אינו מסוגל לתפקד עצמאית.
ג'ונסטון זכה למעמד קאלט בתרבות השוליים ומחוצה לה. בין היתר בזכות מעריציו המפורסמים שסוגדים לו ומרבים לחדש משיריו כגון: פרל ג'ם, יו לה טנגו, סוניק יות', דייויד בואי, טום וויטס, בק, ווילקו וכמובן קורט קוביין, שבתחילת שנות ה-90 לא הוריד את החולצה המזוהה עם ג'ונסטון שעליה כתוב Hi, how are you ובמשך תקופה לבש אותה לכל מקום, התראיין אתה והצטלם אתה. זה יהיה ביקורו הראשון של ג'ונסטון בישראל שיגיע מלווה בהוריו ואחיו לביקור של מספר ימים.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|