|
|
|
 |
תיעודי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
בימוי הפקה וצילום: חנה רוטשילד
עריכה: גאי קרוסמן |
הופעה ראשונה: 2009
ארץ מקור: בריטניה
משך הופעה: 83 דקות
|
|
|
|
לניקה רוטשילד היו חמישה ילדים ובעל - הברון דה-קניגסווארטר - כאשר בשנת 1951 עזבה הכל בגלל אהבה חדשה: אהבה לג`אז ולפסנתרן האגדי תלוניוס מונק. היא יצאה מן הבית שבו חיה עם משפחתה בצרפת ועברה לניו-יורק, שם שילמה את שכר הדירה של נגני ג`אז שהתקשו לשלמו, פדתה את כלי הנגינה שהפקידו בבתי עבוט, קנתה להם מוצרי מזון והסיעה אותם להופעות במכונית הבנטלי המפוארת שלה.
משפחת רוטשילד לא אהבה את אורח החיים של הבת הסוררת. גם בניו-יורק של שנות החמישים לא ראו בעין יפה את יחסיה של האשה הלבנה והעשירה עם נגן ג`אז שחור. אפילו את הדירה במלון הניו-יורקי שבה חיה היא נאלצה לעזוב לאחר שצ`רלי פארקר מת בחדר המלון שלה בשנת 1955. אבל ניקה (פאנוניקה בשמה המלא) לא נרתעה והמשיכה בדרכה. תלוניוס מונק מת בשנת 1982 בבית שרכשה בניו-ג`רסי. היא עצמה מתה באותו בית שש שנים אחר-כך, כשלצידה יותר מ-300 חתולים שאספה עם השנים.
הבמאית חנה רוטשילד, בת לאותה שושלת, יצאה לפענח את החידה של אחות-סבה. היא נפגשה עם נגני ג`אז ובני משפחותיהם, עם חברים קרובים ועם בני אצולה אנגלים, והיא מביאה את עדותה של ניקה עצמה באמצעות מכתבים שכתבה (שאותם קוראת בסרט השחקנית הלן מירן). התוצאה היא סרט מרתק: סיפור על אהבה וג`אז.
אנגלית, תרגום לעברית.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|