 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
דרמה |
|
|
|
|
| |
| DEATH IN VENICE (MORTE A VENEZIA) |
מוות בוונציה |
|
|
|
|
|
| |
| שחקניות: ביורן אנדרסן , דירק בוגארד , מריסה ברנסון , סילבנה מנגנו |
הופעה ראשונה: 1971
ארץ מקור: איטליה
משך הופעה: 128 דקות
|
|
|
|
גוסטב פון אשנבאך, מלחין גרמני מזדקן, מבקר בוונציה והוא על סף התמוטטות פיסית ומנטלית. הוא נאכל על ידי הפחד שאיבד את היכולת להרגיש, ומוצא עצמו מוקף ביצורים בורגנים וגסי רוח. לפתע הוא מבחין בנער בלונדיני ויפה תואר בשם תדיאו, שנמצא בחופשה עם אמו ואחיותיו. גוסטב מפתח אובססיה כלפי הנער, שמעורר בו בלי משים רגשות שהוא חשב שאבדו לו לנצח, והולך שבי אחרי האידאל של יופי קלאסי שהוא מייצג. הוא לא יוצר אתו קשר ורק עוקב מרחוק אחרי הנער שמשוטט ברחובות העיר המרקיבה, מוכת המוות והמחלות.
ב"מוות בוונציה" חוזר ויסקונטי אל הפאר וההדר של ילדותו ונפרד מן העולם של אליטיזם וזכויות-יתר בו גדל. ההופעה המרגשת ומדויקת של בוגארד, הצילום היפהפה, ההקפדה חסרת הגבולות על כל פרט בשחזור המראה והאווירה של התקופה, חוברים כולם ליצירת עדות רבת-עוצמה של מקום וזמן. ויסקונטי מוסיף עוד נדבך בעזרת הסימפוניות של מאהלר (שרבים רואים בו את השראה לדמותו של אשנבאך) והצלילים הנוגים הופכים את הסרט לרקוויאם לחיים. התוצאה היא משל בארוקי רב יופי ועוצמה, קלאסיקה קולנועית אמיתית.
אנגלית ואיטלקית, תרגום לעברית ואנגלית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|