|
|
|
 |
דרמה |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| שחקניות: תאמר נאפר, סמאר קופטי, סלואה נקרה-חדד, סעיד דסוקי |
הופעה ראשונה: 2015
ארץ מקור: ישראל
משך הופעה: 95 דקות
|
|
|
|
בעיר לוד, מובלעת קשה בלב הקיום המקומי, עיר מעורבת ישראלית-ערבית, שטופת פשע, סמים ומצוקת חיים נואשת, מתפתח סיפור אהבה בין שניים. כארים (תאמר נאפר) הוא אמן היפ-הופ, שמילות שירי המחאה שלו מתכתבות עם מציאות חייו במקום הבלתי אפשרי הזה, בייחוד עבור אמנים, ועם השאיפות הלאומיות המודחקות והמדוכאות של הלאומיות הפלסטינית בישראל.
מנאר (סמאר קופטי), זמרת צעירה, יפה ומוכשרת, מנסה לקדם את האג'נדה המוזיקלית שלה, אבל נתקלת במכשולים רבים, בעיקר אלה המגיעים מצד משפחתה המורחבת, השמרנית, שלא תשלים עם סגנון החיים והקריירה בה בחרה. השניים מנסים לפלס לעצמם דרך בעזרת הנשק שלהם, המוזיקה. באמצעותו ינסו להיאבק הן בדיכוי הישראלי והן בלחצי החברה הערבית הלא סובלנית והנקמנית כלפי מי שמפר את כלליה.
ערבית, עברית תרגום לעברית
ביקורות
עוד לפני שיצא עורר הסרט לא מעט באזז. הוא זכה בפרס הראשון בקטגוריית פנורמה של פסטיבל ברלין, וממש לאחרונה גם בפרס הסרט הבינלאומי הטוב בפסטיבל טרייבקה. ולכך תוסיפו את הצהרותיו של הבמאי אודי אלוני נגד הממשלה נוכחית כאן ונגד הכיבוש.
אבל כשצופים בסרט, התחושה היא שהוא מוערך יתר על המידה בחו"ל. "ג'נקשן 48", והשם מתייחס כמובן לבעיית הזהות הקשה של הערבים שנשארו בישראל לאחר מלחמת 1948, אמנם מציג היטב את לוד כסימפטום של מצוקת הפלסטינים הישראליים, אבל לא נכנס לעומק הבעיה. בהיותו בעיקר דרמה מוזיקלית, עם כמה תבלינים של סיפור אהבה שמימושו לא קל, פשיעה, פוליטיקה והקונפליקט בין יהודים וערבים בלוד, אין כאן דיון רציני בנושא שלשמו התכנסנו.
הנראטיב מותיר הכל על פני השטח , וההבטחה הצפונה בו לגמרי לא מתממשת . מעניין אם אכן תתממש אמירתו של אלוני אחרי הזכייה בטרייבקה , ש " יהודים וערבים ינהרו באוטובוס לסרט ".
נחום מוכיח, הבמה
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|