 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
תיעודי |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| משתתפים: מייקל קיין, דיוויד ביילי, ג`ואן קולינס, רוג`ר דלטרי, דדלי אדוארדס, מריאן פיית`פול , ברברה הולניקי, לולו, פול מקרטני, טרי אוניל, דיוויד פטנהם , מרי קוואנט, מים סקאלה, סנדי שואו, פנלופי טרי, טוויגי |
הופעה ראשונה: 2017
ארץ מקור: בריטניה
משך הופעה: שעה ו-25 דקות
|
|
|
|
מייקל קיין, מהשחקנים הבריטים הגדולים של דורו, לוקח אותנו למסע אישי חזרה בזמן לשנות ה-60 הסוערות בלונדון.
באמצעות תחקיר מפרך ועבודת עריכה קפדנית שנמשכו מעל לשש שנים, מייקל קיין חוזר לימים העליזים כדי לשוחח עם דמויות הבולטות של התקופה, בינם להקת החיפושיות, הדוגמנית טוויגי, הצלם דיוויד ביילי, מעצבת האופנה מרי קוואנט, האבנים המתגלגלות והאמן הנודע דיוויד הוקני.
אנגלית, תרגום לעברית
ביקורות
זה סרט שהחיבור שלי אליו היה מיידי. אמנם אני רחוק מגילו של מייקל קיין (85), המוביל את הסרט ומשלב בו קטעים נבחרים מהקריירה שלו, אבל כמי שהיה בן נעורים בסיקסטיז גדלתי על חלק ניכר מהאמנים והתופעות הנראים ומוזכרים בסרט ולגמרי הזדהיתי איתם. מצילומי התקופה בלונדון שעוברים מהשחור-לבן האפרורי של סוף שנות ה-40 וה-50 ("אנגליה בשנות ה-50 הייתה קפואה, יציבה, קונבנציונלית, צפויה ומשעממת", מודה קיין) לצבע הפסיכדלי העשיר של הסיקסטיז המהפכניות. סיפור התקופה נפרש בשלל קטעי ארכיון על רקע שירי פופ נפלאים מאז, של אמנים מעצבי תודעה כמו "הקינקס", "המי" (שמוטיב הסרט הוא שירם "מיי ג'נריישן"), "החיות", "ניומן הרועם", מריאן פייתפול, הרולינג סטונס, הביטלס כמובן (בראיון נאיבי בשחור-לבן מספר פול מקרטני, בין היתר, כמה פעמים לקח אל.אס.די). בין מעצבי התרבות של אז מעצבת האופנה מארי קוונט, הצלם דיוויד ביילי ועוד ועוד ועוד. ובין יתר הסיפורים הפיקנטיים, מגלה מוביל הסרט שהוא שינה את שמו הבלתי אפשרי במקור, מוריס ג'וזף מיקלווייט, למייקל ווייט. אבל הסוכנת שלו גילתה לו שחתום אצלה כבר מייקל ווייט אחד. אז הוא הרים את ראשו וראה בכיכר פיקדילי את כרזת הסרט "המרד על הקיין", בכיכוב אלילו האמפרי בוגרט, ומייד אמר לסוכנת שלו בהברקה של רגע: שיהיה מייקל קיין. וכל השאר שייך להיסטוריה. שורה תחתונה: "הדור שלי" הוא מבחינתי סרט מהנה ומענג, ולא מעט גם נוסטלגי.
נחום מוכיח, הבמה
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|