 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
דרמה |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
בימוי: ואלרי פוקין
מוזיקה: אלכסנדר בקשי
עריכה: לידיה וולוקובה
ציורים ועיצוב: איגור קלבנוב
תנועה: איוון פופוב , ואלרי פוקין
הפקה: אולג לרנר , איגור פוגרבינסקי , לאוניד ביץ |
| שחקניות: ייבגני מירונוב , איגור קבסה , טטיאנה לברובה , אבנגרד לאונטייב |
הופעה ראשונה: 2003
ארץ מקור: רוסיה
משך הופעה: 82 דקות
|
|
|
|
גרגור סמסה יורד מן הרכבת בפראג של 1912. עם החליפה השחורה והמגבעת הוא נראה כאילו יצא מציור של מגריט. הוא עושה את דרכו בגשם שוטף אל הבית החם של משפחתו הבורגנית. ארוחת הערב העליזה עם הוריו ואחותו תהיה הרגע המאושר האחרון בחייו. בבוקר, אחרי לילה חסר מנוחה, גרגור מגלה שהפך לחרק מפלצתי. הוא שוכב על גבו במיטה, ופניו הרגישות המטופשות מנסות להבין מדוע כל איבריו זזים בצורה כה מוזרה. הוא קומי ופתטי גם יחד כשהוא מנסה לענות לקריאותיה של אמו ורק יבבות יוצאות מפיו המעוות. באופן לא צפוי מגיע הבוס שלו, הפקיד הראשי, והמשפחה מתחילה להבין שמשהו לא בסדר. כאשר גרגור מצליח סוף סוף לפתוח את הדלת הנעולה הופכים חייו לסיוט אמיתי.
ואלרי פוקין (1946) הוא במאי תאטרון נודע שמביים ברוסיה וברחבי העולם. ב-1995 עיבד פוקין את הסיפור הקצר של פרנץ קפקא אל הבמה בהפקה מפורסמת ועטורת שבחים. כעת הוא מעביר את "הגלגול" אל המסך כמטפורה על יחסה של החברה אל היחיד, על אובדן מקומו. הוא יוצר דימוי של בדידות הרסנית, ומשתמש באלמנטים סוריאליסטים מרהיבים ביופיים כדי לתרגם למסך את רוחו של קפקא. כל הכוחות שחברו לעשיה עושים עבודה משובחת: הצילום, המוסיקה, העריכה, ובעיקר המשחק.
ייבגני מירונוב נפלא בתפקיד גרגור. הוא הופך עצמו לחרק ענקי בלי אפקטים מיוחדים, תלבושות או איפור. מירונוב מצטיין לא רק בצד הפיסי והתובעני של התפקיד; הוא מעביר למסך את כל הדרת הכבוד הפתטית של גרגור, כאשר זה מקבל בהכנעה את הידיעה שמשפחתו האוהבת מפנה לו עכשיו את גבה.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|