 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
תיעודי |
|
|
|
|
| |
| GOLDFADEN'S LEGACY |
מורשת גולדפאדן |
|
|
|
|
|
| |
הופעה ראשונה: 2004
ארץ מקור: רומניה
|
|
|
|
אברהם גולדפאדן, יליד אוקראינה 1840 (בנו של השען חיים-ליפה, "היהודי היחיד בעיירה שנהנה לפתוח איזה ספר יהודי"), נחשב לאביו מולידו של התיאטרון היידי. אחרי תקופה שבה למד בסמינר רבני בז''יטומיר, בהשראת מורים שנמנו על תנועת ההשכלה, החל לכתוב שירים ומחזות בעברית וביידיש. עם מעברו לרומניה יזם הקמת תיאטרון יידי בעיר יאסי וחיבר שורה ארוכה של מחזות פופולריים קומדיות סאטיריות, אופרטות רומנטיות, דרמות לאומיות ובהם, בין היתר, ''שמענדריק'' (מילה שהומצאה על ידו ונכנסה למילון היידי), ''שני קונילמל'' (וגם זו), ''בר כוכבא'', ''שולמית'' ועוד. למרות העדרן של השכלה מוסיקלית ויכולת נגינה, הוא גם הלחין את השירים למחזות שכתב (שירים שרבים מכם יצליחו ולו לזמזם חלק ניכר מלחניהם). להקת התיאטרון של גולדפאדן עברה דרך העיירות היהודיות של מזרח אירופה וכאשר הוטל איסור על היידיש ברוסיה, עקר לארה"ב שבה בילה את שנות חייו האחרונות. באמצעותם של מומחים לתרבות היידיש משיב סירטו של ראדו גבראה לאמן המעט נשכח את כבודו האבוד.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|